לא רבים הם היודעים אודות מעשיו ופועליו הברוכים והנפלאים אשר פעל ר' דוד קוק מכפר חב"ד בהיחבא ובגלוי ברוסיה הסובייטית תחת שלטון הקומוניסטים ועד שהתיישב בכפר חב"ד ואף נמנה על מייסדיו. לרגל 40 שנה לפטירתו נסקור מעט מחייו ופעולותיו.

הרב דוד קוק  נולד בכ"ב אדר א' תרפ"א (2.3.1921 )  במינסק לאביו ר' נתן (לאש) הי"ד כבן למשפחה המיוחסת דור אחר דור למגיד ממעזריטש.בהיותו תינוק כבן פחות מגיל חצי שנה עברה המשפחה אל כפר קטן בשם מוז'אייסק (Можайск) שבמערב מוסקבה. 

במוז'אייסק פתח אביו ר' נתן  מפעל קטן באישור השלטונות שסיפק בשר לאנשי סביבה והוא ניצל את העובדה וסיפק ליהודי הסביבה בשר "כשר" ודוד עזר לאביו בהספקת הבשר כשר ליהודים שבסביבה. 

בביתם התקיימו מנייני תפילה במחתרת וכפי שסיפר פעם הרב אליהו זקס ע"ה: "במוסקבה התגוררנו בשכנות, וחסידים רבים היו מגיעים לתפילה במניין שהתקיים בבית אביו (ר' נתן ע"ה), בעיצומה של התפילה כשהגיעו למפטיר, ביקש האב לכבד את בנו ר' דוד בהפטרה באומרו - שהוא מסתכן בהסתרת הספר תורה ועל כן מגיע הכיבוד לו…"

•

בשנת תרצ"ח התמנה בכיר בנ.ק.וו.ד שהחל לעשות 'צרות' לחסידים ונעצרו הרבה מאנ"ש חסידי חב"ד שבפטרבורג ובמוסקבה ובברית המועצות בכלל, גם על משפחת קוק שהיו במוז'אייסק לא פסחו הצרות הללו ואבי המשפחה ר' נתן  נעצר ולא חזר יותר. היה זה בליל שבת קודש שעה שניגש ליטול ידיו לסעודה פרצו סוכני החרש של הנ.ק.וו.ד. עם פנסים רבי עוצמה (כדי שלא ימלט) על החלונות הבית, המעצר ארע בעקבות הלשנה של אחד השכנים הגויים, עילת המעצר הייתה בשל "עוון חמור" קיום מניין תפילה בביתו ויחד עימו נעצרו עוד כ12 חסידים הם שוחררו כעבור זמן מלבד ר' נתן.

כפי שתיארה זאת לימים ביתו הקטנה מרת אסתר (פירה) ברגשטיין ע"ה: "המעצר עצמו היה בערב (ליל שבת), אמא הרגישה כי מישהו מסתובב בחוץ, לבה ניבא רעות והיא האיצה בבעלה ובארבעת הבנים  שהיו בבית לברוח מהבית דרך הדלת האחורית שפנתה לכיוון יער שבנקל ניתן להתחבא שם עד יעבור זעם. ואמנם, הבנים נענו להצעתה, נמלטו מהבית, נבלעו בחשיכה, ובסופו של דבר הצליחו להגיע לעיר מוסקבה הסמוכה. אבא, לעומתם, היה אומר תמיד שהוא אינו מפחד מהם כי הוא לא עשה שום דבר רע. אבא היה איש ישר מאוד, טוב לב, וביחד עם זה תקיף בדעותיו ומאמין בדרכו הישרה. לצערי הרב הפעם אבא טעה."

"חשבנו שיש עוד קצת 'אנושיות' בהנהגתם של אנשי הממשל הסובייטי. אחותי הגדולה נסעה למחרת למוסקבה, לבנין הראשי של הנ.ק.וו.ד בבקשה נמרצת שהיא רוצה לראות את אביה. התשובה שקיבלה הייתה  מאוד ברורה: אם איננה רוצה להיות 'בפנים' – עדיף שיותר לא יראו אותה פה. בכל זאת אפשרו לה להביא עבורו אוכל. זה נמשך  כשלושה חודשים, ואז הודיעו לה כי הוא נשלח למקום אחר... "ואכן הוא נשלח, לא עלינו, למקום שאין בו צורך באוכל גשמי, כפי שנודע לנו בבירור אחרי 75 שנה. שהוא נרצח על הקידוש ה' בידי הנ.קוו.ד בירייה ונקבר בקבר אחים ליד מוסקבה ה' ינקום דמו".

"אמא עליה השלום ניסתה בכל כוחה להחזיק את סדרי הבית כמו שהיו תמיד, והצליחה  עד כמה שאפשר במשימה הזאת. אמא הפכה לשבר כלי, אך בכל כוחה הקרינה אור אימהי על הילדים כדי שהבית יתנהל כמו שצריך. החיים נמשכו לאיטם עד למלחמת העולם השנייה..                                                              

כשהחלה המלחמה עזבו עשרות אלפי משפחות את מקום מגוריהם וברחו (על פי רוב) לאסיה התיכונית, לרפובליקות כמו אוזבקיסטן, קזחסטן, קירגיזסטן וכו''', כולם דוברי טורקית בדיאלקטים שונים. אנחנו הגענו לעיר טשקנט שבאוזבקיסטן, התוודענו שם לכמה משפחות כמו משפחות מוצ'קין, לעווין, קראסניאנסקי ועוד.                                                                                        
גרנו שם עד תום מלחמת העולם השנייה, ואז שמנו פנינו לבית שלנו במוז'אייסק שבו גרנו לפני המלחמה, הבית שמשם לקחו את אבא לבית הסוהר שממנו לא שב. מצאנו אמנם את הבית, אך לצערנו הוא היה ריק  מכל פרטי ריהוט שהיו בו. השכנים רוקנו אותו עד הסוף. לא רצינו שהשכנים יראו אותנו בכלל, לכן שכרנו דירה קטנה באזור אחר. אחי דוד היה מאוד מעשי ובעל מרץ גדול. הוא הצליח למכור את הבית ובדרך אגב גם להתיידד עם אנשי נ.ק.וו.ד. עד שגם מדים של נ.ק.וו.ד. היו ברשותו לא יודעת איך השיג זאת, והוא הצליח להשיג תעודות של אזרחות פולנית שהעניקו אפשרות לעזוב את ברית המועצות למדינת פולין..."

עם המשפיע הרב מענדל פוטרפס

ר' דוד הצטיין בלימודיו, אולם לאחר מעצרו של אביו, נאלץ לעזוב את לימודיו, והוא עם אחיו ר' ישראל, יצאו לסייע בפרנסת הבית במקומו של האב כפי שסיפר לימים בנו המשפיע ר' אליהו קוק: "אבי, ר' דוד, בנו של הסבא ר' נתן , היה בן 16 כשאסרו את אביו. הוא למד בבית הספר המקומי והיה התלמיד המצטיין של כל האזור (מסירות הנפש לא ללמוד בשבתות היה ענין מיוחד כשלעצמו). אחרי שאסרו את סבא הוא עזב את הלימודים  כדי לעזור לסבתא – אמא שלו –  בכלכלת הבית.

מנהל בית הספר בא לסבתא והסביר לה שבהיותו תלמיד כל כך מצטיין של כל האזור, הוא, המנהל, צופה לו עתיד מזהיר ללא הבדל באיזה תחום שימשיך ללמוד ועל כן הוא מבקש אותה  שתשפיע עליו לא לעזוב את הלימודים ולהמשיך בהם. אבא לא קיבל את הצעתו ואמר שהוא אינו יכול לעזוב לבד את אמו במצב כזה, והוא העמיס על כתפיו הצעירות את ניהול העול והאחריות של הבית." 

•

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ברח ר' דוד יחד עם משפחתו כמו חסידים רבים  ממוסקבה לטשקנט הרחוקה, שם בג' באלול תש"ד - בעת שהותו בטשקנט - נשא ר' דוד את מרת פולה (פערלא) לבית סודקביץ. שם עבד במפעל שהקים גיסו ר' זלמן סודקביץ והמשיך לפעול לטובת הכלל. וכפי שסיפרה אחותו מרת אסתר (פירה) ברגשטיין ע"ה: "בעת שאבי נעצר ע"י השלטונות, אחי דוד ואחי ישראל סייעו לפרנסת הבית במכירת מוצרים שונים בצורה לא לגאלית למרות הסכנה העצומה. מרינה רושצ'ה היה ביתו השני הוא נקשר לחסידים שהגיעו לשם ולמד מאורחותיהם רבות. באותם ימים היה מבוקש ע"י הנ.ק.וו.ד. ודרך בריחתו לטשקנט הייתה מלווה בניסים רבים, כך סיפר לי אך מעולם לא סיפר לי כיצד עשה זאת…"

לאשתו סיפר על דרך בריחתו ממוסקבה לטשקנט וכך סיפרה: "דוד  הכיר בחור יהודי שהיה  מנהל בשדה תעופה, והוא הצליח לשחדו להציל אנשים באמצעות מטוסים ובצורה זו הצליח להעביר חסידים רבים ממוסקבה המסוכנת.                                                   
באחד הימים הגיע דוד למפעל בו עבד, והבחין במישהו שעומד על יד החלון ומסמן לו כי המשטרה החשאית בעקבותיו, מיד מיהר לחברו הבחור משדה התעופה וביקש ממנו שיסדר לו מיד מקום בטיסה היוצאת ממוסקבה. הלה השיב שאין מקום בטיסות. אך דוד ידע שהחבל מתהדק סביבו ולחץ עליו מאוד. הפקיד שהיה יהודי החליט להסתכן עבורו והלבישו במדים של סגן הטייס וכך הגיע דוד לטשקנט בתא טייס…"

באחד מימי שהותו בטשקנט, כשהסתובב ברובע בו השתכנו פליטים יהודים רבים, הבחין באנשים רבים העומדים סביב בניין שעשן ולהבות יצאו מחלונו. ר' דוד שאל מה אירע וסיפרו שאת עצמם הם הצליחו לברוח, אך שכחו בפנים תינוק פעוט. הוא מיד נזעק ושאל 'אז מה אתם עומדים, זה פיקוח נפש?!' אבל איש לא העז להיכנס. הוא שהיה אמיץ בצורה בלתי רגילה, פרץ את חלון הבית, נכנס לתוך החדר ומצא את הפעוט בן השנתי התברר כי בני הבית שישנו, מיהרו למלטים רדום במיטתו, והצילו ממש ברגעים האחרונים.

•

כשהסתיימה המלחמה  נודע על האפשרות לברוח מרוסיה לפולין דרך לבוב בעשאלונים הידועים מלבוב לפעשמיל, לצורך כך הוקם וועד מיוחד להברחת היהודים מרוסיה בראשות המשפיע הרה"ח מענדל פוטרפס ע"ה והרה" לייבל מוצ'קין ע"ה. גם ר' דוד עזר בתוכנית הבריחה והוא מונה להיות חלק בוועד הצלה של יהודי רוסיה על מנת לברוח ממנה (ביציאות רוסיה תש"ו -תש"ז), הייתה בו כריזמה רבה ואומץ רב, וחסידים רבים נהנו ממנו.

העובדה שר' דוד לא היה עטור בזקן, הצליחה להכניס אותו למקומות רבים ששאר החסידים לא יכלו להגיע אליהם. אחד מתפקדיו של ר' דוד היה בלדר מרכזי בתוכנית הבריחה. אחת משיטות העבודה שלו הייתה להתחפש לסוכן נ.ק.וו.ד. שאת מדיו השיג בדרכים בלתי רשמיות וכל זאת למרות הסיכון העצום הכרוך בכך וכפי שמעיד בנו המשפיע ר' אליהו  - "כשהייתי עוד ילד קטן  שמעתי  מאבא  שהייתה תקופה שהיו לו בגדי נ.ק.וו.ד. (המשטרה החשאית) וכן תיק מיוחד  שאנשי המשטרה השתמשו בו ודרכו היה מעביר דרכונים וכו'."

מלבד עזרתו בבלדרות וכספים - הוא הצליח להשיג מאתים ושבעים אשרות יציאה ממשרד הפנים ולהחתימם(!) כפי שסיפר המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס ע"ה בעת שבא לנחם אחרי פטירתו  - "זה היה בלעמבערג (לבוב), היה צורך להחתים מאתיים ושבעים דרכונים בחותמת מיוחדת של משרד הפנים, ור' דוד השיג את החותמת". ר' מענדל הוסיף: "אף אחד לא ידע על כל הדבר הזה. זו פעם ראשונה שאני מזכיר את זה", סיים ר' מענדל, ולא יסף. 

•

היה לו חן וחוש בריא להתחבב על אנשים, והוא ניצל זאת עד תום, באחד הפעמים, הגיע לאחד המחסומים כשבאמתחתו למעלה משישים דרכונים פולנים מזויפים! ר' דוד שהיה עם שפם ומעיל ארוך והיה לבוש במדים של סוכן נ.ק.וו.ד. הגיע לאחד המחסומים, ניגש היישר אל מפקד המחסום והחל לצעוק עליו ברוסית - 'כישוריך אינם מספיקים לעצור את כל הבורחים דרך המחסום שלך!' מפקד המחסום שחשב כי לפניו מפקד רם דרג במשטרה החשאית, נבהל ונתן לו לעבור מבלי לשאול שאלות...

בפעם נוספת, בזמן שהוא הגיע לאחד המחסומים עם דברים 'מפלילים', חשדו בו והוא החל לברוח רגלית תוך כדי שהוא צועק "תפסו אותו" וכך זה היה נראה כאילו כמה אנשים רודפים אחרי אדם אחר ובכך הצליח להימלט…

אך למרות כל ניסיונות ההתחמקות מהמשטרה נעצר ר' דוד פעמיים על ידי השלטונות. הפעם הראשונה הייתה בטשקנט, אך כמעט ולא ידועים פרטים מכך, שכן העדיף לשתוק. הפעם השנייה בה נעצר הייתה בלבוב, הוא שהה במעצר ימים אחדים ונחקר כמה פעמים. באחת החקירות כשהחוקר איים עליו, ר' דוד לא נרתע והפטיר מול פניו הנדהמות – 'על קוק לא מאיימים!' תוך שהוא מרים את שולחן החקירות וזורקו על החוקר עצמו ופוצעו. 

וגם פה, תושייתו ואומץ לבו עמדו לו. תמורת שוחד עצום שנתן לאיש בנ.ק.וו.ד. הצליח להימלט מן המעצר באישון ליל, כשהוא לבוש במדי איש נ.ק.וו.ד. וכאחד מהיחידים שידעו היכן התמקמה "כוורת" הפעילות של ראשי ועד הבריחה, שם פניו מן הכלא אל דירת המסתור כדי להציע את עזרתו... מאחר ו'ישב' מספר ימים ולא ידע את ההתפתחויות האחרונות בשטח - הוא בא לשמוע לאן נושבת הרוח, ובמה הוא יכול לסייע... הוא הגיע למקום, ונקש על הדלת ללא להזדהות בשמו. משלא נענה ניגש לחלון ונקש עליו בתקווה כי משם מישהו ישמע ויענה לו.

כשהנאספים נוכחו לדעת שהאיש העומד ליד הדלת לבוש במדי הק.ג.ב. נפלה עליהם אימת מוות. לאחר מספר דקות נקש שוב ר' דוד באמרו "דא איז דוד!" רק אז נרגעו. ר' מענדל ניגש לפתוח את הדלת תוך שהוא מכבד אותו בסטירת לחי הגונה, על הפחד והחרדה שהפיל על כולם.

•

היציאה הגדולה ט' כסלו תש"ז

לאחר שעזר ר' דוד בכמה יציאות של אנ"ש מרוסיה, החליט שהגיע הזמן שלו והוא צריך לעזוב עם משפחתו את רוסיה וביום הסגולה ט' כסלו - יום הולדת והילולא הרבי האמצעי - יצאו כחמישים משפחות ובהם ר' דוד ומשפחתו  הכוללים כמאתיים וארבעים נפשות מברית המועצות וחצו בלב רוטט לקראקא שבפולין, שמחתם על מעבר בגבול בשלום הייתה ללא גבולות, המתח שהגיעה לשיאו והצטבר במשך חודשים ארוכים מורטטי עצבים נפרקו באחת, תקופה חדשה בחייהם. וכפי שתיארה גיסתו של ר' דוד מרת סימה סודקביץ' תבלחט"א מהאירועים שהיו סביב היציאה  : "...לאחר מספר שנים בהם שהינו בימי המלחמה בטשקנט, שם פתח בעלי ר' זלמן ע"ה מפעל שהעסיק רבים מאנ"ש שהצליחו אודותיו להתפרנס ולשמור את השבת ואף השיג פטור מגיוס לאחר ששכנע את הרשות הצבאית בנחיצות התוצרת שלו למאמץ המלחמתי, עברנו לגור בפאתי מוסקבה. 

 בעת שהתחלנו להתבסס במקום, היה זה בקיץ תש"ה מצאנו להפתעתנו בתיבת הדואר גלויות דואר מפראג הממוען אלינו שתוכנה המהמה אותנו ושיבשה את שיגרת חיינו (בתרגום מרוסית) "לסודקביץ' זלמן, הסבא מזדקן הוא מבקש מהנכדים להשתדל לראות אותו. בברכה הרב ג'ייקובסון" ועל הגלויה התנוססה לתפארת חותמת [צנזורה הרוסית. הבנו מיד כי גלויה זו הוראה ישירה מאת הרבי הריי"צ עבורנו שנשלחה מהרב ישראל ג'ייקובסון. 
נבהלנו מאוד, כל דמות שהתקרבה למקום הדאיגה אותנו, וכי דבר קל הוא גלויה מהרבי שעברה תחת הצנזורה ומי יאמר שלא הבינו תוכנה.בערב ר"ה נולד לנו במז"ט בננו גרשון ומיד לאחר הלידה התחלנו בהכנות ליציאה. את הבית מכרנו לר' פרץ חן ולקראת היציאה לכיוון לבוב ספרנו לשכנים התוהים על מעברנו לעיר אודסה. בתוך כדי הדברים ניגש אלנו אחד השכנים השקטים שהוכר כאיש טוב ולחש לנו "אל תספרו לי סיפורים אני עובד בצנזורה ואישרתי בעצמי את הגלויה שקיבלתם אני יודע בדיוק לאיפה אתם נוסעים...."

לאחר חודשי מתח וחרדה בעיר לבוב הגיע יום היציאה. כל משפחתנו הצטרפו לעשאלון שיצא בט' כסלו (תש"ז) אלא לפי תנאי ופרטי הניירות אני עצמי והילדים הותאמנו לניירותיו של משפחת גיסי ר' דוד קוק ואילו בעלי ואחותו מרת פערל זוגתו של ר' דוד קוק לא הותאמו לניירות. הם סמכו על אותם עסקנים שסיפרו להם כי אפשר לסדר זאת על הגבול. 

בהגיענו לגבול המתח טיפס לשיאים חדשים הגברים הורדו אל הקור הנורא בחוץ, והנשים נשארו בתוך הקרון. כל גבר שנקרא שמו ע"פ רשימת שמות הנוסעים ניגש אל השולחן של הפקידים והציג ניירותיו והמשיך לכיוון הקרונות. בעלי עמד בתור והוא אובד עצות כיצד יוכל לחצות את המחסום אל הרכבת. בהשגחה פרטית בני פייטל שהיה ילד קטן ראה בסמוך לאחת הקרונות פרח יפה שעניים אותו בתקופת החורף זה תופעה די נדירה והוא התקרב להתבונן בפרח המעניין בעוד שבעלי שומר על צעדיו, צעד אחר צעד עברו את נקודת הביקורת כשבעלי עסוק בשמירת ילדו. כשהתקרב לקרון חמק עם בני פנימה. 

לאחר שהגברים עברו ואף הנשים הציגו את ניירותיהם בתוך הקרונות. בקשו מגיסתי מרת פער'ל אשת ר' דוד (קוק) שהייתה אז בהריון מתקדם והייתה צריכה ללדת. והיא התחמקה באומרה שבעלי מחזיק אותם. אנשי הביקורת הבטיחו לחזור. בינתיים בעלי שחמק עם אחותו התחפרו מאחורי כל המזוודות, ועליהם התיישבו הנער זעליג אלטהויז, ור' מענדל דייטש שהיה בגיל יותר מבוגר ככה שלא יחשדו.

המתח שוב גבר כשר' בערל גורביץ' נלקח למאסר מחוסר ניירות והחיפוש אחרי בעלי ואחותו מרת פערל שלפי הניירות נרשמה כזוגתו (כזוגתו של אחיה ר' זלמן סודקביץ) גברו. ברשימת הנוסעים התנוסס שמו של בעלי ר' זלמן ובפועל הוא לא הציג ניירותיו. השוטרים הזועמים עברו מקרון לקרון ואיימו כי לא יאשרו את הנסיעה אם בעלי לא יסגיר אותו להם.

בזעמם כמעט שהחליטו שאני אשתו... וחפצו לאסרני. גיסי ר' דוד עמד בתוקף על כך שאני אשתו ואני רשומה בניירותיו ואין שום שייכות עם האדם אותו הם מחפשים... ובסוף לא מצאו ויצאנו."

"כשהמצטופפים בקרונות קלטו כי כבר עברו את הגבול לעבר פולין, ואין הם עוד תחת רשות הסובייטים האימתנית - מתאר ר' מאיר שמחה חזנוב - אבן נגולה מליבות היוצאים, שירת פרה בשלום נפשי ... פרצה באופן ספונטני מעומק לבם של הנוסעים ששרו בהתעוררות עצומה, כל הקרון שר את המילים המבטאות יותר מכל את המתרחש".

ר' זלמן סודקביץ' ע"ה סיפר אודות היציאה הגדולה מהתוועדות ל"ג בעומר תש"ז שהתקיימה בפאריז ע"י הרבי - "הרבי שהגיע לקבל אז את אימו שיצאה אף היא באותו יציאה, סיפר מאורע שיממי: "האחות הרפואית נוהגת להגיע מידי יום להזריק זריקה לרבי (הריי"צ)ובט' כסלו השנה, היא הקישה על פתח דלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א ולא ענו לה, היא נכנסה לחדר וראתה את כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א יושב על הכורסה ואינו מגיב  לדבריה.

האחות נבהלה מאוד ורצה לספר לרבנית כי משהו אירע. הרבנית  נכנסה והביטה בפניו ואז יצאה והזעיקה את בחורי הישיבה והבחורים נכנסו והרבנית הביעה בפניהם את פחדה כי הרבי נמצא בפני מצב של סכנת חיים ח"ו, היא הוסיפה ואמרה שאני (הרבי נשי"ד) נמצא לא רחוק והורתה להם להשיג אותי ולומר לי לחזור לשם.

חזרתי בריצה ונכנסתי לחדרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א שמתי את אוזני קרוב לשפתיו ושמעתי אותו אומר "אז ישיר" וכשסיים  את ה"אז ישיר" התחיל מחדש ובאמצע אמר "ב"ה, מ'איז אדורכגעגאנגען, אדורכגעגאנגען גענוג! (ב"ה, הם עברו, עברו מספיק!) ויותר מאוחר הגיעה מפעשמיל (פרמישלן) "עברנו את הגבול ואנו נמצאים בפעשמיל" כשהשוו את השעה בה נכתבה הטעלעגראמא לזמן שכ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א ישב בחדרו ללא ניע – מצאו שהיו אלה השעתיים שהתעכבו על הגבול ובשעתיים אלה אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א "אז ישיר... עד יעבור עמך ה', עם זו קנית" ועשה עליית נשמה ואתם ניצלתם ע"י זה".

על פי בקשת כ"ק אדמו"ר הריי"צ לקבל רשימות מדויקות ומעודכנות מאלו היוצאים, ערך ר' יצחק גולדין עם הגיעם לקראקא רשימה מדויקת של שמות היוצאים באותה היציאה, שמות ההורים, שנת ומקום לידה, הרשימה כולה נעשתה לפי היוצאים עצמם ואושרה על ידם והרשימה נשלחה אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ. בין היוצאים מוזכרים "קאק דוד" "סודעקעוויטש פערל" "קאק גרשון יוסף(?)"

•

משם עברו את הגבול לפולין יחד עם קבוצת פליטים בת ארבעה עשר אנשים. הם המשיכו רגלית לעבר צ'כיה ומשם לאוסטריה שם שהו למשך כמה חודשים בודדים ואח"כ המשיכו משם לצרפת, שם נעזרו כמו כולם בארגון הג'וינט. במשך שנתיים התגוררו במלון דירות - פרימה.

באותם ימים עבד ר' דוד בתור מנהל מפעל לסריגים, אותו סידרו עבורו אנשי הגוינ'ט. הוא ידע את המלאכה עוד מרוסיה, שם עבד במפעל לסריגים אצל  גיסו ר' זלמן סודקביץ'. הוא עבד במכונה בייצור דוגמאות. המנהלים ביקשו שיעשו דוגמאות חדשות ומגוונות.

ר' דוד שהיה מוכשר, היה מפיק מתחת ידיו דוגמאות יפות וססגוניות. לא כל החסידים היו מוכשרים למלאכה זו, ור' דוד חשב גם עליהם. במקום להוסיף לעצמו עוד דוגמאות ובכך להאדיר את שמו בפני מנהלי המפעל, העדיף לסייע לאחיו החסידים וייצר בעבורם דוגמאות יפות בכדי שיוכלו להמשיך בעבודתם ולהתפרנס בכבוד.

באותם ימים, כמה מבני משפחתו ומשפחת רעייתו עלו לארץ ישראל. גם ר' דוד עלה לארץ הקודש, וביום כ"ד באייר תש"ט הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו.

תחילה התגוררה משפחת קוק בפרדס חנה, לאחר מכן עברה למעון העולים בבאר יעקב ומשם לכפר חב"ד והיה למייסדיה. 

באותם ימים התגוררו בכפר משפחות העולים החב"דיות הראשונות. תחילה התגוררו במבנים ארעיים בסמיכות להיכן שממוקם כיום בית הכנסת 'בית מנחם'. משהגיע החורף והכל הוצף מים, הועברו למבנים נטושים בחלקו הימני של הכפר.

•

באותם ימים קיבל ר' דוד מספר הצעות לעזוב את ארץ ישראל ולעבור לאוסטרליה או לארצות הברית. אחד מחבריו שדחפו אותו להגיע לאוסטרליה, היה ר' שמואל אלטהויז, שהיה עימו בעת הבריחה ובצרפת. הוא שלח לו מכתבים וביקש ממנו להגיע ולהצטרף אליו. ר' דוד שאל את הרבי הריי"צ, אך לא קיבל תשובה. לימים, כאשר התקשה מאוד בפרנסה והוצע לו לעבור לארצות הברית, שוב שלח מכתב אל הרבי, אך גם הפעם לא זכה לקבל תשובה. "אם הרבי לא עונה, משמע שאין אישור", פסק ר' דוד, והבין כי על אף כל הקשיים, שליחותו בעלמא דין היא בארץ הקודש, ונשאר בה לגדל את ילדיו.

בשנים הראשונות עבד במאפייה ללחם בכניסה לכפר חב"ד, לא רחוק מפסי הרכבת. מאוחר יותר מונה למנהל העבודה בחברה לייצור חומרי בניה שהקים הרש"ג. לימים אף הקים חברה זעירה משל עצמו לייצור חומרי בנייה. לפני פטירתו עסק בגידול חממות פרחים, ובסייעתא דשמיא החל לראות ברכה בעבודתו.

בכל שנות מגוריו בארץ ישראל, למרות מצוקתו הכלכלית, לא חדל מלסייע לזולת, לפעמים גם למעלה מיכולתו. ר' דוד היה נחלץ לסייע לכל יהודי, גם אם מדובר היה בסיכון בריאותו. כאשר בכפר חב"ד נתגלה יהודי ערירי ואלמן מת בדירתו הוא היה היחיד שטיפל בגופה כדי להביאה לקבר ישראל. 

בשנים הראשונות של כפר חב"ד, כאשר מסתננים שהיו מגיעים מדי לילה לשדות בכפר וגונבים רכוש יקר ערך, כמו ציוד חקלאי ואף בהמות, הוא הלך לארוב להם, למרות שרוב האנשים פחדו לצאת עמו.

מספר בנו המשפיע ר' אליהו - "אבא ז"ל היה בעל יכולת נדירה להסתגל לכל מצב, להתמודד ולהסתדר עם כל מיני בעיות. הוא פילס דרכים ונתיבות והגיע לאנשים ומקומות שלא כל אחד  (בלשון המעטה) מסוגל להגיע אליהם. ידוע על קשריו המיוחדים שהיו לו עם גדולי הרופאים בארץ (כמו המנתח המפורסם פרופסור מרכוס שבהשתדלותו של אבא היה מנתח בלי תור וגם בלי תשלום...).

סיפר לי הרב החסיד צבי גרינוואלד מהכפר שאחת ההרצאות שלו אי שם בארץ התקיימה לפני אנשי חיל המודיעין. הוא דיבר באולם חשוך. הדליקו את החשמל לשנייה אחת כדי להראות לו שהוא אינו מדבר באולם ריק... אחרי ההרצאה  ניגש אליו אחד מהם וביקש למסור ד"ש  לאבא שלי. גם לשם הגיע אבא....

באחד הפעמים שהרבי חילק  את ספר התניא  הן לגברים והן לנשים, אחותי היתה אז אצל הרבי, והרבי נתן לה ספר אחד בשביל אבא. הרב גרונר אמר שהוא היה היחיד שהרבי שלח עבורו תניא למרות שלא נכח במקום..." 

ר' דוד זכה להיות ביחידות אצל הרבי פעמיים בחייו. הפעם הראשונה הייתה בשנת תשכ"ז והפעם הנוספת בשנת תשל"ז. בשתי הפעמים התעניין הרבי אודות מעשיו ופעילותו. 

בט' באדר תשמ"ב, חש ר' דוד שלא בטוב והובהל לבית הרפואה, והתגלה כי הוא חולה במחלה הידועה היל"ת. בעקבות זאת עבר ניתוח מסוב, אך הרופאים הזהירו כי מדובר בסוג קשה ביותר של המחלה. אנשים רבים להם סייע בחיי, ביקרו אצלו והתפללו להחלמתו, אולם לאחר כחודש בט' ניסן נלקח לבית עולמו והוא נקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים.

ת.נ.צ.ב.ה.