מבצע מצה תרפ"ט

השנה היא תרפ"ט. רק לפני שנה וחצי יצא הרבי הריי"צ את אדמת רוסיה הארורה. מלחמתו נגד השלטון הקומוניסטי לא עצרה כעת, היא רק החליפה פנים ולבשה צורה אחרת. גלויה ונועזת יותר. מחוץ לגבולות רוסיה, יכול היה הרבי לצאת בחופשיות נגד ממשל הרשע ולהוקיע את קלונו ברבים. אחת מאותם הזדמנויות, הייתה בראשית שנת תרפ"ט, במהלך מערכה שבה פעל הרבי בעוצמה רבה כנגד המעצמה הגדולה, ללא חת וכנגד כל הסיכויים.

השלטת האידיאולוגיה הקומוניסטית על חייהם של תושבי רוסיה לאחר המהפכה במדינת הענק, לא הושלמה בין יום. היא ארכה תקופה ארוכה, שנפרסה על פני מספר שנים. כך קרה, שרק כעשור לאחר עלות המפלגה הקומוניסטית לשלטון, חוסלו סופית כל העסקים הפרטיים ברוסיה, והפכו כולם להיות מנוהלים על ידי השלטון העליון. השיטה הקומוניסטית דגלה בשוויון, וטענה כי לא ייתכן עולם שבו יש עשירים ועניים. על הכסף להתחלק בצורה שווה בין כולם, ובתמורה יעבוד כל אחד בעבודה הראויה לו ויתרום את חלקו למשק המשותף של המדינה.

כחלק מהשיטה, הוענק לכל אזרח בברית המועצות פנקס אישי, שבאמצעותו ניתן היה לקבל קצבה של מזון. אין שימוש בכסף פרטי – כל אחד מקבל את הקצבה הראויה לו.

מחסור בקמח

מציאות מוזרה זו, הביאה את יהודי רוסיה לבעיה חמורה, לקראת חג הפסח של שנת תרפ"ח. באותה השנה הושלם השינוי - השטחים החקלאיים עברו באופן סופי לידי השלטון, צריכת המזון נעשתה באמצעות הפנקס, וכאשר ביקשו היהודים לקנות קמח לאפיית מצות, נתקלו באטימות מרושעת. השלטון לא מכר קמח אלא רק לחם לפי קצבה. לא ניתנה אפשרות לקנות קמח, וממילא, לא התאפשרה כמעט אפיית מצות בתוככי ברית המועצות.

מי שנחלץ לעזרתם של יהודי רוסיה, היה אדמו"ר הריי"צ שיצא רק שנה וחצי קודם לכן מבעד למסך הברזל המפורסם. מאז יציאתו את רוסיה, הוא מינף את פעולותיו וגייס רבים לעזרת הפעילות המחתרתית שהותיר אחריו.

ממקום מושבו בריגה שבלטביה יצאו אגרות לכל רחבי תבל, וקראו לרבנים, עסקנים ושאר אישי ציבור להתמודד עם האתגרים שמציב השלטון הקומוניסטי למיליוני היהודים שתחת ממשלתו.

תמונה מיוחדת זו צולמה בריגה בשנת תרפ"ט 

"לפי הידיעות הבאות מכל מרחבי מדינת הסוביטים, בלי הבדל חבל וארגוב" כותב הרבי למנהיגי ציבור שונים, "..קמח בשביל מצה אין להשיג, וכולם צועקים מנהמת לבם לתת להם עזרה בקמח בשביל מצה, או מצה אפוי' ובכסף לא יושעו, כי אפסה התקוה להשיג קמח...".

 

מערכה בשתי חזיתות

המערכה על המצות ליהודי רוסיה החלה בחודש טבת תרפ"ט. השניים אותם הפקיד הרבי על המערכה היו חתנו הרש"ג, ור' מרדכי דובין העסקן החב"די המפורסם. שני אלו, שהיו מסורים בכל מאודם להוראות הרבי, הטילו את כל כובד משקלם על מנת להוציא לפועל את תוכניתו של הרבי. הם יצאו למסע סביב אירופה, שתכליתו הייתה הפעלת לחץ בינלאומי על הרוסים שיאשרו הכנסת קרונות של מצות עבור יהודי המדינה. מטרה נוספת למסע זה הייתה להשפיע על יהודי העולם להוזיל מכספם עבור המבצע שעלה הון תועפות.

אחת המדינות שיהודייה עמדו בחזית המאבק עבור יהודי רוסיה, הייתה גרמניה. במדינה נוסד ועד שבראשו עמד הרב (ד"ר) הילדסיימר, שיחד עם אישי ציבור נוספים הפעילו לחץ כביר על רוסיה.

בד בבד, החלו הרש"ג ור' מרדכי דובין לעסוק באסיפת כספים לטובת המערכה. הועד הגרמני נידב סכום נכבד, וחבריו פנו לקהילות ויחידים לעזרה נוספת. במדינות רבות היו אלו הרבנים הראשיים שנחלצו לעזרה. באנגליה הרב הראשי יחד עם עסקנים מקומיים אספו סכום נכבד. בהולנד פרסם הרב קול קורא שעורר יהודים רבים להשתתף במגבית. כך גם בבלגיה ובצרפת.

ארגונים יהודיים גדולים הצטרפו גם הם והעניקו סכומים עצומים להצלחת המשימה. הכאב על מצבם של יהודי רוסיה, זעזע את יהדות העולם כולה, והתוצאות ניכרו בתרומות המכובדות.

התמסר להצלחת המבצע. חתנא דבי נשיאה הרב שמריהו גוראריה לצד חותנו אדמו"ר הריי"צ

התגייסות כללית

אדמו"ר הריי"צ שיגר מכתבים ומברקים לרבנים בעלי השפעה, כשהוא מבקש שיצאו בקול קורא. בין הרבנים אליהם פנה הרבי, היו הרב קוק והרב יוסף חיים זוננפלד. שניהם נענו ויצאו בקול קורא שעורר הדים כמצופה. גם רבני ערים בארץ קראו לקהל עדתם לתת את חלקם למגבית. רוח ההתעוררות פקדה את כלל יהודי העולם, למשמע זעקתם של יהודי רוסיה המתחננים לחגוג את חג החירות כהלכתו.

כך לדוגמה כתבו רבני תל אביב, בקריאתם:

קול זעקת אחינו היהודים שבמדינת רוסיה עולה לאזנינו ביותר בימים אלה הקרובים לימי חג חרותנו. מנוחה לא נדע והשקט בל נוכל בהעלותנו על לב מצוקתם הכפולה של אחינו היקרים אלה בימי הפסח, אשר ירעבו ללחם ממש באין להם מצות כשרות לחג חרותנו. מתוך הכרת חובה קדושה ונמרצה לבוא לעזרת אחינו היקרים אלה. הננו קוראים אל כל בני קהילתנו הנכבדה לאמור: זכרו ופקדו את אחינו אלה בתרומותיכם לשם משלוח מצות מארץ ישראל לאחינו אלה המתמוגגים בענים ולחצם והנכספים לקיים מצות אכילת מצה בחג הפסח הקדוש הבעל"ט.

יחד כולנו נצרף את תרומותינו אל תרומת אחינו שבגולה, אל הועדים שנוסדו לשם זה בריגה וברלין ותהיינה תרומותינו אלה למשיב נפש להמון אחינו שבמדינת רוסיה שבעזרתנו יחוגו כמונו את חג הפסח כהלכתו, ותהיינה תרומותינו גם מקור נחמה ועדוד לאחים נדכאים אלה אשר נפשם עורגת לארץ ישראל ולעזרת אחים בשעת צרתם זו [..]

על החתום באים "הרבנים הראשיים למחוז יפו תל-אביב".

ר' מרדכי דובין. הופקד על המבצע לצד הרב גוראריה

המכתבים הופנו גם לאישי ציבור אחרים ובעלי ממון שיכלו לעזור למבצע. ואכן, במכתבו של הרבי לגאון הרב חיים עוזר גרודזינסקי - שפעל גם הוא עבור משלוחי המצות והיה חתום על "קול קורא" בעניין יחד עם אדמו"ר הריי"צ – כותב הרבי:
"ממנישביץ קבלתי טג' [-מברק] בנוסח כזה: "נעשה כל מה שיכולים בדבר משלוח המצה לרוסיא" ואני מחכה לשמוע פרטים ממנו ע"ד הכמות". מנישביץ היה מנהל מאפיה מפורסמת בארה"ב לייצור מצות. לבסוף הוא אכן נטל חלק מכובד, ושלח קרוב ל5 טון של מצות עבור יהודי רוסיה. זוהי דוגמה אחת מתוך רבות אחרות.

סוף סוף, אישור!

בשלהי חודש אדר ראשון יצא הרבי הריי"צ בעצמו לברלין, שם נפגש עם עסקני הציבור שפעלו במרץ למען המבצע. ימים ספורים לאחר מכן, בב' אדר שני, הגיע האישור המיוחל מהממשל הרוסי – תותר כניסת קרונות רכבת מלאי מצות עבור היהודים במדינה!

השמחה הייתה רבה. המצות נאפו, נארזו והעומסו במשלוחים. הקרונות הראשונים יצאו לדרך. אלא שההתלהבות הגדולה הצטננה במהירות. הרוסים לא באמת היו אדיבים כל כך. התברר כי הם מבקשים להטיל מס גבוה, ולהחשיב את המצות כמאכל מיוחד שהכנסתו למדינה תעלה מס כפול ומכופל מזה של לחם רגיל במדינה. שוב הופעלו לחצים ועסקני ציבור נכנסו בעובי הקורה.

זה לא עזר הפעם. הרוסיים התעקשו על סכום גבוה, אבל לא נותרה ברירה והמס הגבוה שולשל לידיהם. היה זה סכום עצום, אבל עצומה הרבה יותר הייתה השמחה על הצלחת המבצע. בתוך עשרים ושישה ימים, מאז התקבל האישור, יצאו עשרים ושמונה קרונות עמוסי מצות עבור היהודים שמעבר למסך הברזל.

במכתבו של הרש"ג לרב יוסף חיים זוננפלד, בו הוא מעביר דו"ח על השתשלשות העניינים, הוא מספר: "וגם מכל מקום ומקום העסקנים והרבנים לבשו גבורה להודיענו בת"ג [-מברק] על דבר בא הוואגאניס [-קרונות] (דבר שלא יאומן כי יסופר).. ולא עשו השלטונות דבר לכותבים, ולא הפריעו החלוקה כלל, ולא עכבו את הוואגאניס  [-קרונות] כלל".

הייבסקציה זועמת

אבל לא הכול הלך כרצוי. המחלקה הקומוניסטית היהודית שכונתה "הייבסקציה" והייתה כידוע חוד החנית במלחמה ביהדות, חרקה שיניים לעומת קרונות המצות שנכנסו בשערי רוסיה. העיתון "עמעס" היהודי שיצא מתחת ידי חברי המחלקה הזו, תקף בחריפות את מתן הרשיון להכנסת המצות. בין השאר טען הוא שראשי הקהילה במוסקבה משתמשים במצות עבור "עסקים שחורים", וכי מאחורי הבקשה התמימה הם מסתירים ניצול של הצורך במצות כדי לגרוף הון כספי. ראשי הקהילה כמובן הכחישו את האשמה.

שער העיתון דער אמת (עמעס). יצא לאור על ידי אנשי הייבסקציה 

לעומת העיתון היהודי-ייבסקי, דווקא העתון המוסקבאי "נאשא גאויטא" דן בשאלת ההיתר ומגיע למסקנה, כי למרות חוסר הנוחות יש להתיר הפעם את הבקשה להכנסת הקרונות. בצורת פקדה באותה שנה את רוסיה, וגם כך היה מצב אספקת הלחם קשה מאוד בהעדר יבול חקלאי - וכאן יש מי שמוכן לתת בחינם את מאכלם של רבים ועוד לשלם על כך לממשלה במטבע זר. זו הרי הזדמנות מעולה להרוויח מעט, ובמקרה זה כדאי לנצלה למרות הכול, פוסק העיתון.

אולם לצד ההיתר המפתיע, מגיעים התנאים היצירתיים; העיתון הזה מציע שהיהודים האוכלים מצה בפסח לא יוכלו להשתמש בפנקסיהם לשם קבלת לחם, ועל ידי כך יהיה חסכון של כמה מאות טון קמח.

כנגד הדברים המובאים ב"נאשא גאויטא", יצא העתון הרוסי "טרוד" במאמר חריף, התוקף את פשרנותו ומבקש להוביל קו בלתי מתפשר בעניין המצות. ב"טרוד" ראו בבקשה להכנסת מצות רעיון אנטי קומוניסטי מוחלט, ובשל כך יצאו נגדו בשצף קצף. הכסף לא מתיר את הפקרת האידיאולוגיה, קבעו עורכי "טרוד" בפסקנות.

"כ"ח מרכבות מצה אפויה"

ביום כ"א באדר בישר עיתון "הארץ", בעזרת התרומות וההתגייסות ההמונית, נשלחו לרוסיה מאה טון של מצות, שיחולקו ל15 אלף משפחות.

המבצע הצליח לחלוטין. האישורים המיוחלים התקבלו, המצות הגיעו ליעדן, והשמחה בקהילות היהודים ברוסיה הייתה גדולה. 28 קרונות מצה נכנסו לרוסיה, והגיעו לידיהן של אנשי קהילות יהודיות ב-17 עיירות שונות ברוסיה. קרון או אף יותר מקרון לכל עיירה, בכל מקום לפי הצורך. יחד עם משלוחי המצות, נשלחו גם 5689 חבילות קמח מצה לכתובות פרטיות ב-404 עיירות רוסיה.

באור לי"ג ניסן התקבלה הידיעה אצל הרבי הריי"צ, שכל הקרונות והחבילות הגיעו ליעדן. על הכתרת המבצע כהצלחה כבירה אנחנו יכולים ללמוד מהשורות הבאות, שכתב הרבי הריי"צ במכתב בסוף חודש ניסן של אותה שנה:

 זרע יעקב, עם סגולה צור עולמים, בכל מקום שהם, יברכם השי"ת, הנה פתיל רשפי אש שלהבת אהבת אחים תלהטם.

והאות, אשר בזמן קצר כזה, של ששה ועשרים יום בערך, נעשה דבר שאי אפשר היה לקוות בתחלה, אשר במשך קצר כזה יוכל להעשות כזאת.

בעזה"י נשלחו כ"ח מרכבות מצה אפויה, וחמשה אלפים שש מאות שמונים ותשעה חבילות קמח של פסח, וגם עזרה במזומן.

וכל זה נעשה בעשרים וששה יום.

הרשיון על שילוח והכנסת מצה בשביל אחינו שי׳ אזרחי רוסיא התקבל אך ורק בראשון לחדש אדר שני, ובששה ועשרים בו כבר נשלחה המרכבה האחרונה של מצה.

•

לא נגענו כאן כי אם במעט ממסכת המאמצים העצומה שבזכותה חגגו יהודי רוסיה בשנת תרפ"ט את חג הפסח כהלכתו. הרבה ממה שנעשה לא נודע, ופרטים נוספים מאלו שכן נודעו לא סופרו במסגרת זו מחוסר מקום. סיפורו של המבצע למשלוח מצות היה רק אחד מתוך פעולות רבות אחרות שנעשו על ידי אדמו"ר הריי"צ באותם שנים, ולא זכו להד מספק.