מכתב מהרבי למצוייני צה"ל, בזמן החלמתם לאחר מלחמת יום הכיפורים:

הנני מאשר קבלת מכתבו, ושמחתי לכתבו על דבר הטבת בריאותו. 

ויהי רצון שתהיה רפואתו קרובה וגם שלמה, היינו כפשוטו, שיחזור לאיתנו ויהיה בריא ושלם לגמרי.

ומובן אשר לא יוגרע על ידי זה מהציון לשבח שניתן לו בעד הגנתו בחרף נפש על עם הקודש בארץ הקודש, הגנה בגופו ממש, כוונתי להענין, בסגנון חכמינו ז״ל, "מיעוט חלבי ודמי" שנגרם על ידי הפצע וכו', שזהו מסירת נפש בפועל, ולא רק ברצון ובכוח.

וזכות זו אשר הקריב מדמו להגנה, כנ״ל, על עם הקדוש בארץ הקודש, קיימת גם לאחרי החלמתו ורפואתו, ותעמוד לו כל ימי חייו בזה ובבא.

ואם בציון לשבח הניתן על ידי בשר ודם, אפילו כשמונח בקופסה, אין זה גורע מזכותו של מקבל הציון שהצטיין וזכה לאות זה, על אחת כמה וכמה בציון בבשרו ודמו של האדם, שבכגון זה נאמר "בדמיך חיי, בדמיך חיי", שזכות זו קיימת ועומדת לעד גם לאחרי הרפואה בשלמותה מבלי רושם בבשר הגשמי.

ויהי רצון שמתוך בריאות הנכונה, בריאות הגוף ובריאות הנפש גם יחד, יזכור ויספר נפלאות ה' ונסיו, ובמצב של שלום על פי המיועד "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".

מקור: אגרות קודש חכ"ט ע' סב-ג • מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת