הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ

מוּלִי: אַתָּה שׁוֹמֵעַ, הִיא גַּם מִשְׁפַּחְתִּית וְגַם מִסְחָרִית, אֲבָל טָסָה עַל הַכְּבִישׁ כְּמוֹ... מָטוֹס! זוֹ הַקְּנִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת. כָּל-כָּךְ הִתְלַבַּטְתִּי בֵּינָהּ לְבֵין הַדֶּגֶם הַשֵּׁנִי, אַתָּה יוֹדֵעַ...

שִׁמְעוֹן: דַּי, דַּי, כְּבָר עֶשֶׂר דַּקּוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ רַק עַל מְכוֹנִיּוֹת, דְּגָמִים, צְבָעִים וְחֶבְרוֹת... אַתָּה נִשְׁמָע כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא עָשׂוּ לְךָ 'בְּרִית'.

מוּלִי: מָה? לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? אֲנִי נִשְׁמָע כְּמוֹ תִּינוֹק בֶּן פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה יָמִים?

שִׁמְעוֹן: הַ'בְּרִית' לֹא נַעֲשֵׂית רַק בְּגִיל שְׁמוֹנָה יָמִים! יְהוּדִי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ וְלָמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ  – כָּל חַיָּיו. אִם תִּשְׁאַל אֵיךְ מָלִים אֶת הַלֵּב, אָז אַסְבִּיר לְךָ: כְּדֵי שֶׁיְּהוּדִי יְגַלֶּה אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד וְהַקָּרוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הוּא צָרִיךְ לְהָסִיר אֶת הַהֲנָאָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. לְמָשָׁל, כְּשֶׁיְּהוּדִי כָּמוֹךָ שׁוֹקֵעַ בַּהֲנָאָה מִמְּכוֹנִית, אָז הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, נַעֲשֶׂה מֻסְתָּר, לֹא גָּלוּי וְלֹא מֻרְגָּשׁ. הַהֲנָאָה מִן הָ'עוֹלָם הַזֶּה', מַאֲפִילָה עַל הַהֲנָאָה מִלִּהְיוֹת יְהוּדִי – בֵּן יָחִיד לַה'.

מוּלִי: רֶגַע, אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִין, אִם אֲנִי אַמְשִׁיךְ לֵהָנוֹת וְלִחְיוֹת מִלִּקְנוֹת וְלִמְכֹּר מְכוֹנִיּוֹת וּמֵהַחְלָפַת דִּירוֹת, פָּשׁוּט לֹא אֶהֱיֶה קָשׁוּר עִם אֱלֹקִים?

שִׁמְעוֹן: חָס-וְשָׁלוֹם זֶה לֹא מָה שֶׁאָמַרְתִּי! הַקֶּשֶׁר יִהְיֶה קַיָּם, אֶלָּא שֶׁהוּא יִהְיֶה מֻסְתָּר כְּמוֹ תִּינוֹק לִפְנֵי הַבְּרִית. הַתִּינוֹק קָשׁוּר עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ, גַּם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְלִדְתּוֹ. אֶלָּא, שֶׁהַ'מִּילָה' שֶׁעַל-יָדָהּ מְסִירִים אֶת הַכִּסּוּי, הוֹפֶכֶת אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה לְגָלוּי.

מוּלִי: יֵשׁ לִי אַחְיָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם מִלִּדְתּוֹ, וְהוּא עֲדַיִן לֹא נִמּוֹל, כִּי יֵשׁ לוֹ צַהֶבֶת. עַכְשָׁו, בִּגְלַל מָה שֶׁהִסְבַּרְתָּ לִי, אֲנִי מַתְחִיל לְהִצְטַעֵר בִּשְׁבִילוֹ – הוּא סְתָם מַפְסִיד יָמִים יְקָרִים שֶׁבָּהֶם הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם אֱלֹקִים הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת גָּלוּי, בְּכָל יוֹם שֶׁהַבְּרִית נִדְחֵית. הוּא נִשְׁאָר עִם עָרְלָה, שֶׁמְּכַסָּה עַל יַהֲדוּתוֹ הַיְּקָרָה.

שִׁמְעוֹן: אַל תִּהְיֶה מֻדְאָג בִּגְלָלוֹ. כְּשֶׁמְּעַיְּנִים בְּדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם עַל מִקְרִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ צֹרֶךְ שֶׁל פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ לִדְחוֹת אֶת הַבְּרִית, נִתָּן בְּהֶחְלֵט לְהָבִין שֶׁהַבְּרִית, כְּשֶׁהִיא נַעֲשֵׂית לְבַסּוֹף, הִיא  מְסַיַּעַת גַּם לַיָּמִים שֶׁהָיוּ קֹדֶם לַבְּרִית. דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהַבְּרִית לֹא יוֹצֶרֶת דָּבָר חָדָשׁ, אֶלָּא מְגַלָּה דָּבָר שֶׁכְּבָר הָיָה קַיָּם רַק הָיָה מֻסְתָּר, לָכֵן הַבְּרִית מְבִיאָה אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי גַּם לַיָּמִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵי הַבְּרִית.

מוּלִי: אָז עִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲנִי יָכוֹל לְנַחֵם גַּם אֶת עַצְמִי... אֶתְיַחֵס לְעַצְמִי כְּמוֹ "תִּינוֹק עִם צַהֶבֶת"... בֵּינְתַיִם אַמְשִׁיךְ בְּחַיַּי כְּמוֹ קֹדֶם, וְאֵדַע כָּל הַזְּמַן שֶׁהָאֹשֶׁר הַיְּהוּדִי בְּעֶצֶם מָצוּי אִתִּי, רַק שֶׁהוּא מֻסְתָּר...

שִׁמְעוֹן: הַאִם הָיִיתָ מַמְלִיץ לְאָחִיךָ לְעַכֵּב אֶת הַבְּרִית שֶׁל אַחְיָנוֹ עוֹד וְעוֹד, מִתּוֹךְ מַחְשָׁבָה דּוֹמָה?

מוּלִי: חָס וְשָׁלוֹם! בְּעֶצֶם אַתָּה צוֹדֵק. אָסוּר לִדְחוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה. עָלַי לְהַתְחִיל לְשַׁנּוֹת כִּוּוּן כְּבָר מֵהַיּוֹם. עָלַי לְהַתְחִיל "לְהָסִיר אֶת עָרְלַת הַלֵּב" כְּבָר מֵהַיּוֹם, מֵעַכְשָׁו. לֹא אֶדְחֶה אֶת הַ'בְּרִית'... וְהַלְוַאי שֶׁזֶּה יַשְׁפִּיעַ גַּם עַל מָה שֶׁכְּבָר עָבַרְתִּי בְּחַיַּי, וְאֶזְכֶּה לְאוֹר אֱלֹקִי גָּלוּי וְקָרוֹב בְּחַיַּי.

שִׁמְעוֹן: יֵשׁ לִי 'תָּכְנִית עֲבוֹדָה' בִּשְׁבִילְךָ. אִם אַתָּה רוֹצֶה, בֹּא נִלְמַד יַחַד מִדֵּי עֶרֶב בְּ'חַבְרוּתָא'. אֶמְצָא לְךָ חֹמֶר לִמּוּדִים מְעַנְיֵן וּמְהַנֶּה כָּל-כָּךְ, שֶׁכְּבָר לֹא תּוּכַל לְהַצְלִיחַ לְהָבִין אֵיךְ בֶּעָבָר נֶהֱנֵיתָ מִשִּׂיחָה שֶׁל חֲצִי שָׁעָה, עַל דִּגְמֵי מְכוֹנִיּוֹת.

רֹאשׁ בָּעַרְדָּלַיִם?!

רַב אֶחָד, מֵחֲשׁוּבֵי הַחֲסִידִים שֶׁל הָרַבִּי הָרַשַׁ"בּ (רַבִּי שָׁלוֹם-דּוֹבֶּער) מִלְּיוּבַּאוִיטְשׁ, הֵחֵל לַעֲסֹק בְּמִסְחָר בְּעַרְדָּלַיִם. הָרַבִּי הִבְחִין, כִּי הָעֵסֶק מַעֲסִיק אֶת הָרַב יֶתֶר עַל הַמִּדָּה עַד שֶׁכָּל כֻּלּוֹ שָׁקוּעַ בַּ'בִּיזְנֶס'...

הֵעִיר לוֹ עַל כָּךְ הָרַבִּי בְּאָמְרוֹ: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֶת הָרַגְלַיִם יֵשׁ לְהַלְבִּישׁ בָּעַרְדָּלַיִם, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ לְתוֹךְ הָעַרְדָּלַיִם!"...

מתוך "תורתך שעשועי"