מדינת אררט

זה היה חלום שנגוז. זו הייתה תקווה שעשתה רעש גדול והתנפצה בשקט אל קרקע המציאות. רבים ברחבי העולם חלמו שתוכניתו העצומה של מנואל נח תצא לפועל ואולי תציל אותם מרדיפות. אבל הסוף, לא היה טוב. הוא גם לא היה רע. הוא פשוט לא הגיע. וזאת מפני שהתוכנית הגרנדיוזית של מנואל נח מעולם לא התממשה.

נועד לגדולות

מרדכי מנואל נח נולד בפילדלפיה שבארצות הברית בשנת תקמ"ה. הוריו, היו יהודים שהגיעו מרקעים שונים. אביו היה מהגר מגרמניה, ואמו בת למשפחת אנוסים שנמלטה מפורטוגל ושבה ליהדותה על אדמת אמריקה.

מרדכי מנואל נח

כבר מצעירותו היה ברור שמנואל נח הצעיר נולד לגדולות. הוא היה שאפתן ובעל מרץ, לוחמני ודעתן, אך גם בעל כישורים חברתיים גדולים. בשנות העשרים לחייו, החל מנואל מתפרסם בארצות הברית כעיתונאי ופוליטיקאי. בהיותו רק בן 27 מונה מנואל נח לתפקיד קונסול ארה"ב בתוניס.

מנואל נח לא התבייש ביהדותו. להיפך. הוא הדגיש אותה בכל מקום אפשרי, וכאשר הובאה אליו הצעה להתמנות כקונסול בריגה סירב לה לאחר שנתקל באנטישמיות מצד הממשל המקומי בביקור קצר שערך בה. בתוניס הוא פעל רבות לשחרור בני ערובה אמריקנים, משימה שאותה השלים בהצלחה אמנם, אך עבורה הוציא כסף רב, מה שהיווה עילה עבור שלטונות ארה"ב לפטרו מתפקידו. מנואל נח טען כי הייתה זו התנכלות על רקע היותו יהודי.

רעיון גרנדיוזי

מכאן ואילך דרך כוכבו של מנואל נח. הוא ייסד רשימה ארוכה של עיתונים בארצות הברית ובעת ובעונה אחת בנה קריירה פוליטית מזהירה. הוא הפך לשריף של ניו יורק, ושימש גם כשופט בבית המשפט. באותם ימי זוהר הפך מנואל לאחת הדמויות המוכרות במדינת ניו יורק.

הוא לא שכח את אחיו היהודים. מוחו הפורה ייצר תוכנית עצומה, שאותה החליט להוציא לפועל בשנת תקע"ט. באמצעות העיתונים, פירסם נח את חזונו הגרנדיוזי וביקש מאחיו שברחבי העולם להיענות לרעיונו להקמת מדינה חדשה בארצות הברית עבור היהודים:

"..מקום המנוחה הוא במדינת ניו יורק, הגדולה שבמדינות ארצות הברית, והמקום אליו אני קורא את בני עמי האהובים, שמו גרנד איילנד".

נח רכש יחד עם אנשי עסקים נוספים חלק מאי במדינת ניו יורק, סמוך למפלי הניאגרה המפורסמים. האי שהיה שייך קודם לכן לשבט אינדיאני שעזב אותו מספר שנים קודם לכן, היה מיועד להכיל על פי תוכניתו של מנואל נח עד שישה מיליון יהודים.

מפת האי המיועד להקמת המדינה החדשה

הרב הראשי המיועד מתנגד

הרעיון לא נולד בחלל ריק. באותה תקופה ממש סבלו יהודי גרמניה מפרעות רחבות היקף שזכו לכינוי "פרעות הפ-הפ", והבהירו ליהודי המדינה כי הקרקע בוערת תחת רגליהם. הרעיון של נח היה עלול להעניק להם תקווה.

התוכנית הייתה מסודרת ומגובשת במוחו; הממשלה שתוקם באי, המוסדות, הרבנים והאוכלוסייה לה יותר להתגורר בשטח המדינה היהודית. הוא פנה במכתב למספר רבנים שייעד לתפקיד הרבנים הראשיים באררט. הידוע לנו מבין הרבנים היה רבי רפאל מילודלה, רבה הספרדי הראשי של לונדון ומגדולי תלמידי החיד"א, שענה לו במכתב תקיף בו הוא שולל את רעיון המדינה היהודית מכל וכל.

"אררט. עיר מקלט ליהודים"

"עיר מקלט ליהודים"

בשנת תקפ"ו, ערך מנואל נח טקס רב רושם בהשתתפות אלפים בעיר בופאלו, בו הכריז על ייסוד המדינה החדשה. השם שבחר להעניק לה היה רב משמעות: "אררט". היה בכך איזכור לשם המקום שבו נחה תיבת נח לאחר המבול – ובכך ניתן ביטוי לרצון למצוא מקום מנוחה ל"תיבת הנח" היהודית, לאחר ה"מבול" של הצרות ברחבי העולם. וגם, ואולי העיקר עבור מיודענו – את התיבה הנהיג נח. וכמו נח בשעתו הרגיש גם מנואל נח שיש ביכולתו למצוא את מקום מנוחתם של אחיו.

אל טקס הייסוד של מדינת אררט נכנס מנואל נח כשהוא לבוש גלימה מלכותית אותה שכר מתיאטרון מקומי. "שופט ישראל" הוא כינה את עצמו מעתה, וקרא לכל יהודי העולם להגר אל ממלכתו. אלפי המשתתפים הריעו ל"שופט ישראל", והוא הסיר את הלוט מעל האבן שעליה נחרת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ובאנגלית: "אררט, עיר מקלט ליהודים, נוסדה בידי מרדכי מנואל נח, בחודש תשרי 5586 (התקפ"ו), ספטמבר 1825, בשנת ה-50 לעצמאותה של אמריקה".

כך נראה האי במבט מלמעלה כיום

כישלון במבחן התוצאה

הטקס עורר הדים רבים, שנשמעו בכל רחבי העולם היהודי. חזונו של מנואל נח היה קרוב להתממש מאי פעם. אלא שהקהל לא השתכנע. היהודים לא מיהרו לעקור ממקומות מגוריהם לטובת מדינה דמיונית.

מנואל נח ניסה שוב ושוב, עד שהתייאש. ברגע האמת, תקוותו הגדולה נגוזה. אררט לא קמה, והמדינה היהודית של ארצות הברית לא נוסדה לבסוף.

עשרות שנים לאחר מכן הגיע גל עצום של עולים יהודיים מגרמניה לארה"ב. לא מן הנמנע כי אם מנואל נח היה מחכה עוד מספר שנים היה חלומו קורם עור וגידים, אבל הוא לא יכול היה לנחש את העתיד. דגל מדינת אררט התנופף עוד משך זמן על האי הבלתי-מיושב, עד שהאי נמכר למשקיעים אחרים, ובכך נסתם הגולל על התוכנית.