ערי נייר

תארו לעצמכם שאתם כותבים אנציקלופדיה, או לחילופין שוקדים על הכנת מפה, ותקופה קצרה לאחר שפרסמתם אותה מוציא מישהו את אנציקלופדיה או מפה מעודכנת, כאשר אתם יכולים להבחין שהוא "גנב" ממכם את העבודה, אבל אתם לא יכולים להוכיח זאת?

פתרון יצירתי

עם הבעיה הזו התמודדו רבים בעולם במאות השנים האחרונות. אנשים שהשקיעו את מרב מרצם וכוחם כדי לאגור מידע, נאלצו להתמודד עם כאלו שהשתמשו במידע שלהם לאחר שפירסמו אותו והציגו אותו כמידע שלהם. קחו לדוגמה קרטוגרף (כינויו של מי שמשרטט מפות גיאוגרפיות) ששוקד במשך זמן רב על הכנת מפת דרכים מעודכנת. הוא בוחן ובודק, מודד ומשווה, ולבסוף מוציא מתחת ידו מפה שמתארת היכן בדיוק נמצאים ערים, הרים, כבישים וצמתים. בימים עברו, כאשר המפות היו עשויות מנייר – היה הקרטוגרף מרוויח כסף רב כאשר היה מוכר מפות מעודכנות ומדויקות. אנשים העדיפו מפות עם פרטים מדויקים, והצלחת הקרטוגרף הייתה תלויה בכמות ההשקעה שלו. איך יכול קרטוגרף כזה להיות בטוח שאף אחד לא יגיע ויעתיק את המפות שהכין בטענה ש"אני עצמי עשיתי את העבודה הזו גם כן"?

אוטו לינדברג לצד גלובוס

כך הומצאו "ערי הנייר". למה הכוונה? לערים שנמצאים רק על הנייר.. ממש כך. קרטוגרפים היו ממציאים עיירות ומקומות שלא קיימים באמת, ומכניסים אותם לתוך המפה. אם מישהו היה מעתיק מהם את המפה, הם היו מגלים זאת בנקל – מפני שהוא היה מכניס בטעות גם את המקומות הבדויים שהם טמנו במפות. גאוני, לא?

הפתעה בבית המשפט

בשנת תר"צ הוקמה במדינת ניו־יורק שבארצות הברית עיירה חדשה, "אגלו" שמה. טוב, היא לא באמת קמה במציאות. אבל היא בהחלט הייתה קיימת "על הנייר", וזאת כדי לתפוס את מי שינסה לגנוב את המפה מחברת "ג'נרל דרפטינג" שהכינה אותה. אוטו לינדברג, מי שעמד בראש החברה ועבד זמן רב על המפה, עקב אחרי המפות שיצאו מידי פעם כשהוא בוחן אותם בדקדקנות ומוודא שאף אחת מהן לא מדווחת על עיירה בשם "אגלו" במדינת ניו יורק.

עד שיום אחד זה קרה. חלפו בינתיים כמה שנים, ויום אחד מגלה לינדברג מיודענו כי על גבי המפה שהוציאה חברת "רנד מקנלי" מופיעה לא אחרת מאשר העיירה "אגלו" שבדו מליבם הוא ועוזריו. הדרך לתביעה משפטית על גניבת זכויות יוצרים הייתה סלולה ועד מהרה התייצבו נציגי שתי החברות זה מול זה בבית המשפט.

אלא שלמה שקרה לינדברג לא ציפה. נציגי חברת "רנד מקנלי" טענו בתוקף שהם ערכו את המפה בעצמם, והרבה יותר מכך – הם העניקו למקום את השם "אגלו" לאחר שביררו ובמקום אכן פועלת חנות "כלבו" גדולה, ששמה לא אחר מאשר "כלבו אגלו".

"אגלו" ובשטחה חנות הכלבו

ההסבר המשעשע

לינדברג היה המום. אבל ההסבר למקרה המוזר הגיע עד מהרה. התברר כי בעלי הכלבו שהוקם זמן קצר קודם לכן, רכשו מתחנת דלק שעמדה במקום את מפת הדרכים של לינדברג, וממנה למדו כי המקום עליו הם רוצים להקים את הכלבו נקרא "אגלו", ובהתאם לכך העניקו לחנותם את השם "כלבו אגלו"..

זה היה מקרה אחד, שבו "עיירה על הנייר" הפכה גם למציאות בלי כל כוונה. במקרים אחרים, כנראה שעיירות לא-אמיתיות אחרות נותרו על המפה עוד שנים ארוכות ואיש לא ידע על כך. ואולי, מי יודע, יש עוד כמה כאלו שאנחנו לא יודעים עליהם עד היום?..