הגטו הראשון

הרובע היהודי הראשון בעולם הוקם אמנם בפרנקפורט (דמיין), גרמניה. אבל הגטו הוונציאני היה כל כך ייחודי בצורת הבנייה שלו, שהוא הפך למודל של כל הרובעים היהודיים הבאים ברחבי אירופה. והעיקר – הוא היה הראשון שקיבל את השם הייחודי שהועתק ממנו בשנים הבאות לכל רחבי אירופה. מקור המילה "גטו" הוא למעשה בגטו של וונציה, שנקרא כך בגלל מפעל יציקה של נחושת שפעל לפני בואם של היהודים בשטח שעליו קם הגטו. למפעל היציקה קראו בשם ה"גטו", ותושבי ונציה המשיכו לקרוא למקום בשם זה גם אחרי ששינה את ייעודו.

רבים סבורים כי המושג "גטו", בא לעולם לראשונה בימי השואה האיומים, כאשר הנאצים ימ"ש הקימו עבור היהודים בכל מקום אליו הגיעו "גטו" בו קובצה כל הקהילה. אך האמת היא כי גטאות רבים היו קיימים בעולם כבר מאות שנים קודם לכן, בערים שונות בהם התגוררו היהודים יחד, ברחוב או שכונה אחת. לעיתים מרצון, כדי להתבדל מהגויים שסביבם, ולעיתים מתוך הכרח – בשל גזרות השלטונות.

ונציה | צילום: Karsten Würth/Unsplash

500 שנים לגטו הראשון

500 שנים חלפו לאחרונה מאז הוקם הגטו בונציה. יהודים אמנם סחרו עם תושבי העיר כבר שנים רבות קודם לכן, אך הקמת הגטו הייתה בשורה גדולה משום שהיא אפשרה להם לראשונה גם להתגורר בתוך גבולות העיר. אמנם, שטח המחיה שבו הותר להם לגור הצטמצם בסך הכול לכדי גטו קטן, אך באותם שנים גם היתר שכזה היה בשורה גדולה. כדי להבין זאת ניתן לציין כדוגמה את אנגליה, שיהודים לא הותרו להתגורר באותה עת בכל רחבי שטחה.

ההישג היהודי הזה, הגיע לאחר מסע שתדלנות ארוך ונסיונות חוזרים ושבים של סוחרים ובעלי השפעה להביא את הסכמת הסנאט להקמת הרובע היהודי. לאחר ויכוח סוער, בכ"ו בניסן ה'רע"ו, הכריז הסנאט על הקמת הגטו בו יורשו להתגורר יהודים. ההיתר לא נבע מאהבת יהודים, אלא מההבנה כי הסוחרים היהודים חשובים למסחר בעיר שהיה בשפל המדרגה באותם שנים. הפתרון היצירתי של הקמת אזור מגורים קטן שרק בו יוכלו היהודים להתגורר הקל על הסנאט לאשר את הבקשה.

הגטו היהודי בונציה כיום | צילום: Massimo Adami/Unsplash

סימנים מבדילים

תקנות מחמירות נוצרו כדי לבדל את יהודי הגטו משאר האוכלוסייה. היהודים היו צריכים לענוד סמלים מסוימים, בדרך כלל כובע צהוב או טלאי צהוב, שהכריזו עליהם בכל מקום את יהדותם. יוצאים מן הכלל היו רופאים יהודים, שזכו לביקוש רב ובשל כך הורשו לחבוש כובעים שחורים. בלילה היו שערי הגטו נסגרים, ובאותן שעות הוא הפך למעין כלא עבור המתגוררים בו. היציאה והכניסה לגטו הייתה משני שערים, בפיקוחם של ארבעה שומרים נוצרים, שמשכורתם שולמה מקופת הקהילה היהודית.

למרות זאת, חשו יהודי גטו ונציה כי הם עתידים להתגורר במקום שנים רבות וכי ההיתר שניתן להם יחזיק מעמד. לאחר שתים עשרה שנים, שבהם גיבשו אט-אט קהילה והקימו את בתיהם, חשו היהודים בטוחים מספיק כדי להתחיל להקים בתי כנסת ומוסדות משלהם. מה שאירע הוא, שהשטח שהוקצב לגטו היה זעיר יחסית, לעומת בני הקהילה שהיו רבים, וכך נוצרה הבנייה הייחודית שאפיינה את הגטו – בנייה לגובה. מחוסר מקום הקימו היהודים בניינים גבוהים וצפופים, שעד אז לא היו מקובלים כמעט באף מקום בעולם.

רבי יצחק אברבנאל בונציה

בין הרבנים המפורסמים שהתגוררו בגטו ונציה היה הרב המפורסם דון יצחק אברבנאל. על אף שהתגורר בעיר רק בחמש שנותיו האחרונות, הוא הספיק להותיר עליה חותם רב רושם. מספרים כי הציע למועצת העיר עצה שעתידה הייתה להביא לפריחה בעסקי המסחר בוונציה. הוא זכה לכבוד גדול בזכות חוכמתו זו גם מצד הנוצרים עיר, ולאחר פטירתו הלכו שליטי העיר אחר מיטתו בפדובה, שם הובא לקבורה משום שבונציה נאסרה הקבורה ליהודים.

היהודים שהתיישבו בגטו הגיעו מכל רחבי אירופה: גרמניה, איטליה, ספרד, פורטוגל. הקהילה שנוצרה בו הייתה רב-גונית ומיזגה בין עדות וסגנונות שונים של אנשים. התערובת הזו, והאינטראקציה עם קהילות ואנשים מרקעים שונים הפכו את גטו ונציה למרכז ייחודי. היהדות במקום פרחה, והקהילה של ונציה הפכה עד מהרה לאחת הקהילות היהודיות המפורסמות. על הפריחה הגדולה בין חומות הגטו, תעיד העובדה שכמעט שליש מכל הספרים היהודיים שהודפסו באירופה לפני שנת ה'ת"י, הודפסו בוונציה.

ונציה | צילום: Pietro Rampazzo/Unsplash
 

חיים יהודיים פורחים

הקהילות השונות הקימו לעצמם בתי כנסת ברחבי הגטו, וכך הוקמו בתחומו לפחות חמשה בתי כנסת. חלק מהם, שנבנו ראשונים, מוסתרים ומוטמעים בין הבניינים, על מנת שלא יימשכו תשומת לב רבה מידי. כאמור, באותה התקופה סבלו היהודים מהצקות ומבחינה דקדקנית של השלטונות, והם השתדלו שלא לעורר מהומות מיותרות.

מי שהפיל את חומות הגטו והתיר ליהודים להתגורר מעבר לגבולותיו, היה הקיסר נפוליאון, שצבאו כבש את העיר בשנת ה'תקנ"ו. מאז, למעט הפסקה קצרה, הותרה ישיבת היהודים בכל רחבי ונציה, עד להגעת הנאצים ימ"ש בימי השואה.