פרק ראשון

כך הוקמה קהילת חב"ד
ביפו-תל אביב

עד לפני כמאה שנים, היו שם המשפחה "שמרלינג" ושם העיר "יפו" כעין שמות נרדפים. אמרת שמרלינג, אמרת יפו, היינו הך. וזאת מפני שבני משפחת שמרלניג, שמקורה בעיר חברון וקודם לכן בשקלוב שברוסיה, היו ממקימי ומייסדי היישוב היהודי האשכנזי בעיר הנמל המפורסמת.

המייסד

הראשון להתייצב ביפו כדי להקים בה קהילה אשכנזית, היה ר' חיים שמואל שמרלינג. הוריו עלו מרוסיה, יחד עם סבו וסבתו בהוראת אדמו"ר האמצעי כדי להקים את היישוב החב"די בעיר חברון. גם ר' חיים שמואל התגורר בילדותו ונערותו בעיר האבות, אך כשהתבגר קבע את משכנו בירושלים עיר הקודש, שהקהילה האשכנזית בה הייתה גם היא די צעירה.

בשנת תרכ"ו, בהיותו כבן ארבעים, לקח ר' חיים שמואל את כל אשר לו, ועבר להתגורר בחצר היהודים שביפו. באותו הזמן התגוררו כל יהודי העיר בחצר אחת, והם מנו מספר משפחות ספרדיות ושלוש משפחות אשכנזיות. בסך הכל כמעט ולא היו יהודים ביפו של אז. רעש גדול עורר צעדו זה של ר' חיים שמואל, אך הוא ראה בהגירתו ליפו שליחות קודש. חוש מסחרי מפותח היה לו, ועד מהרה הקים חברה שהתעסקה בענייני הנמל וההעברת סחורות. הוא התחבב על כל בני העיר והחל שולח ידיו בעסקנות ציבורית. בתחילה, התפלל יחד עם שאר האשכנזים היפואים בבית הכנסת של עדת הספרדים ובימים נוראים היה נוסע לחברון כדי להתפלל בנוסח חב"ד, אך לאחר תקופה, עם בואם של אשכנזים נוספים, נוסד בית כנסת אשכנזי חדש.

פעילותו העסקנית הנמרצת הביאה לו שם רב, ושנים רבות לאחר מותו נזכר עוד שמו של ר' חיים שמואל שמרלניג בקרב בני העיר בהערצה.

ציור דמותו של ר' חיים שמואל שמרלינג על ידי הצייר אהרון אבני לפי תאורים של בני משפחתו ומכריו

בין הפרושים לחסידים

הקהילה האשכנזית בארץ הקודש באותה העת, הייתה מורכבת בחלקה הגדול, מעדת 'הפרושים', כינויים של תלמידי הגר"א שעלו לארץ. הזמן שחלף לא הספיק די כדי לכבות לחלוטין את אש המחלוקת, וטינה כלשהי עוד הייתה שמורה נגד החסידים. תחילה הגיעו תלמידי הגר"א לצפת, אך שם לא מצאו את מקומם בין החסידים, ובשל כך החליטו לעלות לירושלים. בירושלים נוסדה קהילת הפרושים הגדולה, ורבים שהשתייכו לה הצטרפו לאחר מכן לקהילה האשכנזית ביפו.

חסידי חב"ד בעיר, טענו כי הם מופלים לרעה בידי רבם של הפרושים ובני הקהילה שהפכה ברובה ל'פרושית'. אף שהיוו חלק נכבד מן האוכלוסייה בעיר הוחלט שלא יוכלו לצרף לבית הדין דיין מטעמם כפי שביקשו, וכן לא הותרה להם השחיטה בידי שוחט מאנ"ש.

בינתיים, נפטר ר' חיים שמואל שמרלינג, ועתה החליפו בפעילות ציבורת בנו ר' יחיאל שמרלינג. הוא ביקש להתקדם שלב נוסף בביסוס הקהילה החב"דית ובשנת תר"ס לאחר שחש כי הוגדשה הסאה וכי חסידי חב"ד בעיר לא זוכים למגיע להם בשל היותם חסידים, ביקש מהגאון בעל ה"תורת חסד" שהתגורר בירושלים לשלוח להם רב חב"די שינהל את עדתם. הגאון בעל ה"תורת חסד" סמך את ידיו על הרב שניאור זלמן סלונים שהתגורר אז בחברון, ועל פי הוראתו עבר הרב סלונים ליפו.

עם הגיעו ליפו נערכה לו קבלת פנים מפוארת בהשתתפות רבנים, אישי ציבור ובני קהילת החסידים ביפו. בשבת שלאחר מכן, התאספו יחדיו לכבודו ראשי האגודות ונכבדי העיר יפו, ובמשך שעות חגגו לכבוד הרב החדש.

משפחת סלונים בחברון. הרב שניאור זלמן סלונים שני מימין

הרב סלונים ביפו

מהלך הבאתו של הרב סלונים ליפו היה לצנינים בעיני חלק מהפרושים, והעיר שהייתה שקועה בין כה בסכסוכים ופילוגים (לא רק בין חסידי חב"ד לפרושים, אלא גם בקרב הפרושים עצמם) סערה עוד יותר. באותה התקופה כתב אדמו"ר הרש"ב לרב מרדכי דובער סלונים אודות בנו, הרב שניאור זלמן סלונים שהובא ליפו: ידעתי אשר במשך הזה שבעה נפשו מצער ועגמ"נ מעניני יפו, אמנם באשר הענין מצ"ע צריך להיות כן ואחרי שהרה"ג שר התורה שליט"א מסכים ע"ז והוא צווה עליו להיות רב ביפו, צריכים לבטוח בהשי"ת אשר ידם תהי' על העליונה בעזה"י ובנו הר"ש יעשה חיל בעזה"י.

מיד עם בואו לעיר החל הרב סלונים לפעול במרץ עבור קהל עדתו. הוא הביא עמו שוחט חב"די שייסד שחיטה חב"דית והחל לעסוק בבניית מקווה שהייתה נדרשת בדחיפות. בד בבד החל פועל הרב החדש להקמת בית כנסת חב"די ביפו, וזה אכן נחנך בשנת תרס"ג. בית הכנסת נקרא "אוהל יצחק", והוא שכן ברחוב "עין יעקב".

בית הכנסת "אוהל יצחק" חב"ד ביפו. צילום: חוני המעגל, 1985

הקהילה גודלת

עדת החסידים ביפו הלכה וגדלה משנה לשנה. אם ברשימות החלוקה מטעם כולל חב"ד בשנת תרס"ג רשומות כמתגוררות בה 15 משפחות חב"דיות, הרי שבשנת תרפ"ד כבר כוללת רשימת המשפחות החב"דיות בעיר כ-65 משפחות.

תקופה קצרה לאחר בואו של הרב סלונים, הלך לבית עולמו רבה של יפו, ובמקומו בא לכהן בה פאר הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שעלה לשם כך לארץ הקודש. הרב קוק הוסכם על ידי כל הקהילות ביפו כמתאים לתפקיד והוא התקבל למשרתו לרצון כולם. כבר עם בואו ביקר בבית הכנסת "אוהל יצחק" החב"די שהיה מוקצה עד אז על ידי בני קהילת הפרושים. לאחר בואו השתרר השלום בעיר המתפתחת.