מרכז התקשורת החב"די COL מגיש את שיעור הווידאו המאה ושלוש בסדרת השיעורים השבועית עם הרב זושא וולף, "חיים עם הרבי".

והשבוע שיעור לפרשת שמיני, מליקוטי שיחות חלק יא, בה הרבי מבאר את עומק ברכת משה ואהרן לישראל, "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", והשוואה בינה לברכה שבפרשת פקודי, והלקח מכך שגם לאחר השלמת המשכן נדרשו ישראל להביא את המלאכה לנשיא הדור, וכיצד ניתן לאבחן מיהו ה"חכם שבעיר" אליו מביאים את עבודתנו הרוחנית.

ברכת משה ואהרן לישראל בסיום ימי המילואים "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו" * ומנין לרש"י שהברכה שמשה רבינו בירך את בני ישראל בסיום מלאכת עשיית המשכן, היה הברכה "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם?" * ההשוואה וההבדל בין נוסח הברכות בפרשת שמיני והנוסח בפרשת פקודי * האם ישראל ציפו לאמירת "ישר כח" ממשה על נדבותיהם למלאכת המשכן? * ומדוע בני ישראל היו חייבים את הסיוע של משה בהקמת המשכן? * האם יהודי יכול להגיע לשלימות עבודתו הרוחנית בכוחות עצמו? * מה המקור בתורת הנגלה לכך שכל יהודי חייב להיות קשור לרבי? * ומהם שני התנאים לזהות את הצדיק האידיאלי להיות מקושר אליו? * ומתי משה משתתף עם כל יהודי במלאכתו הרוחנית? * כך נזהה נכונה את "גדול הדור" אליו ראוי להתקשר.

לעילוי נשמת השליח להנובר הרב בנימין וולף ז"ל.

טעמו וראו: