חטיפת המטוס
המוזרה בעולם

חטיפת מטוס היא אירוע חמור ומסוכן, שהיינו מצפים שיסתיים בדרך כלל בהשתלטות על החוטף ובהפעלת כח של אנשי משטרה וצבא. אלא שחטיפה אחת, שאירעה לפני 35 שנה הסתיימה בלי עזרת שום כלי נשק או הפעלת כוח. באותו מקרה, מה שגרם לחוטף לשחרר את בני הערובה היה.. בקבוק בירה. משעשע ככל שזה נשמע, זהו סיפורה של טיסת 139 שיצאה ב' תמוז תשמ"ה, מהעיר וורנס שבנורבגיה לכיוון עיר הבירה של המדינה, אוסלו.

חיים קשים

יום קודם לכן יצא שטיין הוסבי, צעיר נורבגי, את שערי בית ספר התיכון בפעם האחרונה. הוא סיים את שנות לימודיו כראוי, ופנה לחגוג את המאורע. הוסבי אמנם סיים את חוק לימודיו, אך לא היה מרוצה מההווי בבית הספר בשנות לימודיו, ובאופן כללי היה מלא מרמור וכעס על מחנכיו.

הוסבי עבר חיים לא קלים, אביו היה אדם קשה שהכה אותו רבות והחיים בביתו היו מרים וכואבים. הוא הספיק להיתפס בידי המשטרה על עבירות שונות של גניבה ושוד, ויחד עם זאת סבל מידי פעם מבעיות נפשיות.

הייתה לו דרך קלה לשכוח מהסבל הרב. הוסבי אהב לשתות, בעיקר בירה. הטיפה המרה השכיחה ממנו מעט את צרותיו והוא התמכר לה לחלוטין.

חטיפה בשחקים

יום למחרת, טיסה 139 מוורנס לאוסלו
החלק האחורי במטוס הנוסעים הארוך היה נראה להוסבי כמתאים, והוא בחר את אחד הכיסאות הפנויים שהיו בו. עד להמראה הוא התרווח על מקומו, ובינתיים סקר קצת את הנוסעים שעלו לטיסה אחד אחד. הוא מישש את תיק הצד שלו. הבליטה שחש הבהירה לו שהאקדח שהטמין בו לא נעלם, אלא ממתין בסבלנות לרגע שיישלף.

גם לאחר שהמטוס המריא לא מיהר הוסבי להתחיל בפעולה. רק כשעברה לידו אחת הדיילות הוא החליט שזה הרגע המתאים. האקדח נשלף למול עיניה המתעגלות והוסבי הסביר במילים ברורות שהוא דורש כי השליטה על הטיסה תעבור לידיו. יחד הם צעדו לכיוון תא הטייס, כשהוסבי מנופף בכלי הנשק שבידיו, נכון לכל התנגדות. "הטמנתי חומר נפץ על המטוס", הבהיר בנוקשות.

בעזרת האינטרקום הסבירה הדיילת לטייס את דבריו של הוסבי. הטייס ביקש לשאול להיכן להפנות את המטוס, והוסבי הבהיר כי מבחינתו היא יכולה להמשיך במסלול המקורי.

בירה ועוד בירה

הדיילת כבר פגשה אנשים מוזרים, אבל אדם מוזר כמו החוטף שהחזיק במטוס שלה היא עוד לא ראתה. תחת איומי האקדח הוא שלח אותה שוב ושוב אל מטבח המטוס. הוא רצה בירה. ועוד בירה. ועוד אחת. לרגע היא תהתה אם אכן מדובר בחטיפה.

אבל זו הייתה אכן חטיפה. המטוס הגיע לשדה התעופה באוסלו בשעה 15:30, ושם החל המשא ומתן בין החוטף הצעיר ובין רשויות החוק. הדרישות של הוסבי היו לשוחח עם ראש הממשלה ועם שר המשפטים. הוא גם דרש לקיים מסיבת עיתונאים בשדה התעופה. טענותיו היו שהמדינה לא מסייעת לו מספיק במצבו, וכי אנשים הנמצאים במצב כלכלי ונפשי קשה לא זוכים דיי לעזרה. עד שימולאו דרישותיו, הוא הבהיר, ימשיכו להיות בני הערובה נתונים לרשותו.

אנשי המשא ומתן מהעבר השני צירפו לצוות גם פסיכולוג שיעזור להם להבין את הלך רוחו של החוטף. שעה לאחר נחיתת המטוס שוחררו 70 נוסעים מהמטוס. הקבוצה הראשונה היו אותם נוסעים שהיו או טענו שיש להם העברות לטיסות אחרות. בתמורה, הועבר המטוס קרוב יותר לבניין הטרמינל. הנוסעים נאספו באוטובוס והוסעו לבניין שדה התעופה, שם נחקרו על ידי המשטרה. שאר הנוסעים שוחררו מהמטוס כעבור שלושים דקות. נותרו רק חמשת אנשי הצוות, עליהם שמר הוסבי לצידו כבני ערובה לקיום דרישותיו.

הפתעה לא צפויה

בינתיים, נשלחה הדיילת שוב ושוב למטבח המטוס כשהיא שבה בכל פעם עם בקבוק בירה נוסף. השעה הייתה 18:30 כשהיא שבה בידיים ריקות. נגמרו כל בקבוקי הבירה, אמרה בחשש.

אבל הוסבי רצה בירה. הוא כבר היה שיכור למדי בשלב הזה. "אני רוצה בירה", אמר בטלפון לאנשי המשטרה שניהלו איתו משא ומתן.

מה שקרה לאחר מכן היה נראה הזוי. הוסבי הסכים לזרוק את האקדח מהחלון בתמורה לבקבוק בירה שיעבירו לו אנשי המשטרה. ההסכם קוים על ידי שני הצדדים במלואו, הוסבי השליך את כלי הנשק אל הקרקע שלפני המטוס ושוטר בלבוש אזרחי הגיש לו את בקבוק הבירה הנכסף.רגעים ספורים לאחר מכן הסתערו עשרות שוטרים על המטוס והוסבי נעצר. איש לא נפגע במהלך כל האירוע.

בבית המשפט הנורבגי

במהלך המשפט שנערך לו הצהיר הוסבי כי בסך הכול הוא היה זקוק לעזרה ציבורית וכי רצה להסב את תשומת לב הציבור למצבם של אנשים כמוהו. עם זאת, הוא הצהיר כי הוא מתחרט על שהדרך שבאמצעותה ביקש לעשות זאת הייתה חטיפת מטוס.

הפסיכולוגים של בית המשפט ציינו כי להוסבי הייתה ילדות קשה, והוא הוגדר כמכור לשתיית אלכוהול כבר בגיל 17. הם גם הדגישו את הבעיות הנפשיות מהם סבל כדי להקל בענשו. שנה לאחר החטיפה, הוסבי נמצא אשם בבית המשפט לערעורים ונידון לשלוש שנות מאסר וחמש שנים נוספות בהם יהיה נתון לפיקוח של הרשויות.