ימים לא פשוטים עוברים על יהדות אוקראינה ורוסיה וכמובן על עדת חסידי חב"ד, השלוחים הנמצאים שם ובני משפחותיהם המלווים אותם בימים אלו שעה שעה ועוקבים בדאגה אחר הקורה שם. אם בתחילה כולם האמינו שהמשבר הוא בר חלוף ויימצא פתרון שיחסוך הרג המונים מיותר, מהר מאוד הם התבדו ומצאו את עצמם בפתאומיות עוסקים בחילוץ אחרים וגם של עצמם מהתופת וממקום הסכנה.

על הקו היה אחד משהשלוחים ר' יענק'ל שמו, ששאל אותי בקולו השפוף את השאלה הנשאלת ביותר בימים אלו: איך המצב הנוכחי עולה בקנה אחד עם נבואת הרבי שאנו צועדים בצעדי ענק לקראת הגאולה. עד היום ידענו שמעצמות העל מכתתים חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, פעמי השלום נשמעים מרחוק ואוטו טו עולים על ענני שמיא, והנה המציאות טופחת על פנינו. המגדלורים שבנינו במשך שלושים שנה נופלים בזה אחר זה.

שמעתי את דבריו של ר' יענק'ל עד תומם ועניתי לו:

כאשר נערכה המלחמה בין הצאר הרוסי לנפוליאון צידד אדה"ז בצאר ואמר כי נפוליאון ינחל מפלה ותבוסה מול הצאר הרוסי שינצח במערכה. בתחילה לא אבה אדה"ז לעזוב את ליאדי כדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה, אך כאשר נפוליאון התקרב לליאדי, הורה רבינו הזקן לכל שלש מאות משפחות החסידים לברוח ולנוס על נפשם.

במשך מאה וארבעים יום הטלטלו מאות המשפחות ורבם בראשם מלווים באנשי ביטחון רוסיים עד הגיעם לכפר פיענא. רק כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של רבינו הזקן מתקיימים ומתגשמים בפועל וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות, וכפי שכתב אדמו"ר האמצעי: "ובי"ט כסלו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."

נקל לשער מה הרגישו החסידים באותם ימים. אדה"ז עצמו נאלץ לברוח יחד עמם בדרכים לא דרכים כפי שמסופר באריכות בלקוטי דיבורים ובעודו מבטיח לכולם כי מפלתו של נפליאון מובטחת הוא עצמו בורח ונס מחשש שהצבא הצרפתי ישיגו בעודו כובש מחוז אחר מחוז.

אדה"ז פסק בנחרצות כי "אם ינצח בונפארט (=נפוליאון) יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם ינצח אלכסנדר יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתחברו לבן של ישראל לאביהן שבשמים".

בטח היו מקטני אמונה שהרהרו בליבם על תפילותיהם של הצדיקים האחרים שחלקו על אדה"ז וחששו אולי פעלו כל שהוא וכהנה עוד, אבל הזמן הוכיח כי לא נפל דבר מדברי אדה"ז והם התקיימו במילואם למרות מחצית השנה הקשה שעברה על החסידים.

אינני יודע חשבונות שמים וגם לא מדליפים לי מלמעלה את התהליכים המתחדשים - אמרתי לר' יענקל - אך ברור הוא שההתפתחויות של השנים האחרונות הן בלתי הפיכות, הפצת המעיינות שהלכה והתעצמה באופן על טבעי תוך שהיא משקפת את התקרבותנו לגאולה השלמה, איננה בנסיגה אחור. נהפוך הוא המגדל אותו בנה הרבי לתל תלפיות רק הולך ומתחזק, מתרחב ומגביה עוף.

אין זה סוד, כי בהסטוריית השלוחים היו כמה וכמה שגם להם קרסו מגדליהם שבנו במשך עשרות שנים באופן שאינו מובן כלל, והיה נראה כי חרב עליהם עולמם, ועם הזמן שחלף הכתה בהם התובנה כי לא דרכיכם דרכי ולא מחשבותי מחשבותיכם ובסופו של דבר שליחותם רק התחזקה ואף התעצמה לאין ערוך. 

לא נותר לנו אלא לקיים את הציווי "עמדו הכן כולכם" ולקוות בבטחון גמור כי הנה קרבה ישועתנו לבוא וגאולתנו להגלות.

•

מפעם לפעם שומע אנכי הברקות גאוניות מפי חתני הגאון רבי אליעזר זוננפלד המרביץ תורה בישיבת תומכי תמימים אלעד וכששמעתי ממנו את ההברקה האחרונה אמרתי בליבי כי חובה עלי להעלותה על הכתב למען יהנו רבים וילמדו עד כמה מדוייקת לשונו המופלאה של רבינו הזקן בסידורו.

בסידור התפילה לפני 'למנצח יענך' מונה אדה"ז את הימים שבהם אין אומרים תחנון ופורט אותם אחד לאחד. בין היתר הוא כותב שם: "פורים קטן ב' ימים שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול"

כמו"כ לפני פתיחת הארון לפני אמירת 'ק-ל ארך אפים' כותב אדה"ז בסידורו: אלו ימים שאין אומרים... פורים קטן ופורים גדול ב' ימים.

ובסידורים המבוארים החדשים הוסיפו פורים קטן ב' ימים ופורים גדול ב' ימים היינו שמבארים שכוונת אדה"ז ב"ב' ימים" הוא גם על פורים קטן וגם על פורים גדול.

וצריך להבין מהו פשר השינוי בין שני המקומות. מדוע לא כתב אדה"ז לפני פתיחת הארון" פורים קטן ב' ימים "שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון" כשם שכתב לפני למנצח יענך? מדוע במקום אחד הוא מפרט את התאריכים של ב' הימים "שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון" ואילו במקום שני הוא מדלג על כך?

ומשמיא קא זכו ליה להרב זוננפלד שיגע ומצא שי"ד באדר אינו יכול לחול לעולם ביום שני וחמישי שבהם קוראים בתורה ועל כן לא כותב אדה"ז שבי"ד באדר אין אומרים 'ק-ל ארך אפיים', כי הוא למותר ממש.

אדה"ז כתב בהבלעה שאין אומרים 'ק-ל ארך אפיים' בפורים קטן (יום אחד) ובפורים גדול ב' ימים, היינו שכוונת ה"ב' ימים" קאי על פורים גדול בלבד. ודפח"ח.