מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת ויקרא
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא
"...וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". (ויקרא א,ט)
הַאִם חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם עֲבוּר מִי אַתֶּם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת? מִי מְקַבֵּל מֵהֶן אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָעִקָּרִית? אָכֵן, אֲנַחְנוּ עַצְמֵנוּ, מְקַיְּמֵי הַמִּצְווֹת, הִנְנוּ הַמַּרְוִיחִים הָעִקָּרִיִּים מִקִּיּוּמָהּ שֶׁל כָּל מִצְוָה.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן מִתְחַיְּבוֹת עַל-פִּי הַשֵּׂכֶל – 'מִשְׁפָּטִים', הַדָּבָר בָּרוּר. קִיּוּם הַמִּצְווֹת עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ בְּנֵי-אָדָם הֲגוּנִים, טוֹבִים וּבַעֲלֵי מוּסָר.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן 'עֵדוֹת', שֶׁנִּקְבְּעוּ לְעֵדוּת לַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ, יְצִיאַת מִצְרַיִם וְכַדּוֹמֶה, שׁוּב אָנוּ הַמַּרְוִיחִים. אֲנַחְנוּ מִתְרַגְּלִים לִהְיוֹת מַכִּירֵי תּוֹדָה וּמַצְלִיחִים לְהַחְיוֹת בְּלִבֵּנוּ אֶת זֵכֶר הַנִּסִּים.
בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵן 'חֻקִּים', שֶׁסִּבָּתָן כְּלָל אֵינָהּ יְדוּעָה לָנוּ, אֲנַחְנוּ שׁוּב זוֹכִים בְּרֶוַח חָשׁוּב. מִצְווֹת אֵלּוּ נוֹטְעוֹת בָּנוּ יִרְאַת-שָׁמַיִם וְקַבָּלַת-עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים סוּג נוֹסָף וּמְיֻחָד בְּתוֹךְ הַמִּצְווֹת: הַקָּרְבָּנוֹת. רַק עַל הַקָּרְבָּנוֹת מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת נַחַת-רוּחַ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", כְּפִי שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ"י: "נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי". מִתְבָּרֵר אִם-כֵּן שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת, תַּכְלִיתָן הִיא אַךְ וְרַק רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
אֵיזוֹ הִזְדַּמְּנוּת נִפְלָאָה זוֹ עֲבוּרֵנוּ, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִצְוָה אַחַת שֶׁהַכַּוָּנָה הַיְּחִידָה שֶׁצְּרִיכָה לְלַוּוֹת אוֹתָהּ הִיא הָרָצוֹן לִגְרֹם נַחַת-רוּחַ לַה'. בְּמִצְוָה זוֹ אֵינֶנּוּ מְנַסִּים לְקַבֵּל שׁוּם רֶוַח צְדָדִי עֲבוּר עַצְמֵנוּ. עָלֵינוּ רַק לַחְתֹּר לִגְרֹם לְכָךְ שֶׁהִנֵּה "אָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי".
הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה תֵּכֶף וּמִיָּד, עוֹד בְּחֹדֶשׁ נִיסָן זֶה, לִזְכּוֹת לִגְרֹם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת נַחַת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה בְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת, בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה.
•
בְּצַעַד קַל וּמִתְרוֹנֵן פּוֹסֵעַ שִׁמְעוֹן בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם. בְּיָדוֹ הוּא מַחְזִיק בְּקָצֵהוּ שֶׁל חֶבֶל, אֵלָיו קְשׁוּרָה בְּהֵמָה כְּנוּעָה, עֲגֻלַּת עֵינַיִם.
טְפִיחָה יְדִידוּתִית עַל כְּתֵפוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ לַעֲצֹר עַל מְקוֹמוֹ וּלְהַפְנוֹת אֶת רֹאשׁוֹ. כֵּן, זֶהוּ אֶבְיָתָר יְדִידוֹ, הַמְּשַׁמֵּשׁ בַּקֹּדֶשׁ כְּכֹהֵן בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ. פַּעַם, בְּעוֹדָם נְעָרִים, הָיוּ הַשְּׁנַיִם 'חַבְרוּתָא' מְלַבֶּבֶת לְלִמּוּד מְשֻׁתָּף בְּעִיּוּן וּבְעַמְקוּת. הַיּוֹם, הֵם נִפְגָּשִׁים רַק בְּאוֹתָן הִזְדַּמְּנֻיּוֹת בָּהֶן עוֹלֶה שִׁמְעוֹן לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ.
אֶבְיָתָר לֹא יָכוֹל לְהַסְתִּיר אֶת הַפְתָּעָתוֹ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הַמּוֹבִיל אֶת הַבְּהֵמָה. "שָׁלוֹם עָלֶיךָ יְדִידִי הַיָּקָר, הַאִם הַכֹּל כַּשּׁוּרָה אֶצְלְךָ וְאֵצֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ?" – שׁוֹאֵל אֶבְיָתָר.
"בָּרוּךְ ה', כֻּלָּם חָשִׁים בְּטוֹב וְאֵין אָנוּ חֲסֵרִים מְאוּמָה" – מֵשִׁיב לוֹ שִׁמְעוֹן.
"אֶהְמְ... תּוֹהֶה אֲנִי מַדּוּעַ הִגַּעְתָּ שׁוּב לְהַקְרִיב קָרְבָּן, בָּעֵת הַזֹּאת" – שׁוֹאֵל אֶבְיָתָר וְהִתְעַנְיְנוּת כֵּנָה בְּקוֹלוֹ. "הֲלוֹא לֹא מִזְּמַן הָיִיתָ כָּאן בָּעֲלִיָּה לָרֶגֶל... שֶׁמָּא אֵרַע לְךָ אֵיזֶה נֵס וּבָאתָ לְהוֹדוֹת עָלָיו?".
"לֹא וָלֹא..." – מֵשִׁיב שִׁמְעוֹן. "חַיַּי הִתְנַהֲלוּ עַל מֵי-מְנוּחוֹת בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה, בָּרוּךְ ה'".
"שֶׁמָּא, חָלִילָה..." – מִתְגַמְגֵּם לוֹ אֶבְיָתָר – "בָּא חֵטְא עַל-יָדְךָ וּבִרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת בְּכַפָּרָה?".
"לֹא, אַף לֹא 'חַטָּאת' הוּא הַקָּרְבָּן הַזֶּה..." – מֵשִׁיב שִׁמְעוֹן בְּחִיּוּךְ וּמַחְלִיט לִפְתֹּר אֶת אֶבְיָתָר מִתְּהִיּוֹתָיו וּלְגַלּוֹת לוֹ אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ: "רְאֵה-נָא יְדִידִי, מִזֶּה זְמַן שׁוֹאֵף אֲנִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם נַחַת-רוּחַ אֲמִתִּית לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. הִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּכָל מְאוֹדִי, לְהַקְפִּיד יוֹתֵר בְּקִיּוּם מִצְווֹת, לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרָה, לְפַזֵּר מֵהוֹנִי לִצְדָקָה, וְעוֹד.
"אֲנִי חָשׁ סִפּוּק רַב, וּבָטוּחַ שֶׁגָּרַמְתִּי נַחַת-רוּחַ לְמַעְלָה. אַךְ יַחַד עִם זֹאת אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁאַף אֲנִי עַצְמִי הִרְוַחְתִּי רַבּוֹת מִן הַמִּצְווֹת שֶׁעָשִׂיתִי. רָכַשְׁתִּי לִי מִדּוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר, לָמַדְתִּי מַהִי נְתִינָה, שִׁפַּרְתִּי אֶת 'קַבָּלַת הָעֹל' שֶׁלִּי, הֶעֱמַקְתִּי אֶת יְדִיעוֹתַי בַּתּוֹרָה, וְעוֹד וָעוֹד.
"וּפִתְאוֹם, כְּשֶׁרָצִיתִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁהוּא כָּל-כֻּלּוֹ אַךְ וְרַק עֲבוּר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – לַעֲשׂוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ נַחַת-רוּחַ – עָלָה בְּדַעֲתִי הָרַעְיוֹן הַפָּשׁוּט, לְהַקְרִיב קָרְבָּן. לֹא עֲבוּר מַשֶּׁהוּ מְסֻיָּם, לֹא כְּדֵי לְמַלֵּא אֵיזֶה צֹרֶךְ רוּחָנִי שֶׁלִּי, אֶלָּא אַךְ וְרַק כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת-רוּחַ לַה'. הֲרֵי עַל הַקָּרְבָּנוֹת נֶאֱמַר: 'אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'".
אֶבְיָתָר הֶאֱזִין לַדְּבָרִים מְהֻרְהָר וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן בְּכֵנוּת: "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּךָ. אָמְנָם טוֹב לִהְיוֹת 'יְהוּדִי טוֹב' הַמְּקַיֵּם מִצְווֹת, אַךְ עַתָּה אֲנַסֶּה לַחְשֹׁב גַּם, כֵּיצַד אֲנִי יָכוֹל לְהוֹסִיף עוֹד נַחַת-רוּחַ לַה' בָּעוֹלָם. זֶהוּ כִּוּוּן חֲשִׁיבָה חָדָשׁ עֲבוּרִי, וַאֲנִי מוֹדֶה לְךָ עָלָיו".
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
