הרבי מתאר: חיי היהודים בגרמניה

לא רבים הם המכתבים ובכלל ההתייחסויות של הרבי לחייו האישיים, בהם הוא מתאר את חוויות היום-יום שלו, ויורד לפרטי פרטים של תיאור מאורעות וחוויות. בשל כך, נחשב המכתב הבא שכתב הרבי לחמותו הרבנית נחמה-דינה, לנדיר ויוצא דופן.

נביא כאן חלקים מתוך המכתב המלא והמרתק. לצד הסבר וביאור בעת הצורך. המכתב נכתב במקור בשפת האידיש.

"ג' כט' תמוז תרפ"ח, ברלין
כבוד ש"ב הרבנית הכבודה עדינה ומשכלת, מרת דינה תחי', ברכה ושלום רב!

מכתבך קיבלתי. רוב תודות על כתבך אודות כל הנעשה איתכם. ובפרט, אודות בריאותכם וכיצד הנכם מרגישים. כפי שהבנתי ממכתבך, אינך מרוצה לגמרי מה"דאצ'ע" [=נאות הדשא]. אינני יודע מהי הסיבה לכך, האם משום שהמקום אינו נוח או מחמת מזג-האוויר [הקר], אם כך הדבר יש לקוות, אשר סוף כל סוף יתחיל להיות מזג-אויר קייצי, ותהיה לכם הנאה מהדאצ'ע כפי שצריך להיות. גם כאן היה כל הזמן גשום, רק בימים האחרונים היה ההיפך - חמסין לא רגיל. נהיה קצת קריר רק בלילה.

ה"דייטשען" [-תושבי גרמניה] מרשים לעצמם להסתובב ברחוב כאשר החליפה ביד אחת, וביד השני מטפחת לנגב בה את הזיעה. לכן כאשר השמש שוקעת, נפתחות כל הדלתות, וכאשר הולכים ברחוב, מוצאים כי בכל בית, יושבים משפחות משפחות, מסתכלים על הירח ומאושרים מהעולם, ובעיקר מעצמם מהאשה ומהילדים.

"כאשר השמש שוקעת, נפתחות כל הדלתות". ציורו של מוריץ אופנהיים, צייר יהודי מפורסם שתיעד בציוריו את חיי יהודי גרמניה

"מכתבה יש לי כבר. עשויה מזכוכית קריסטלית. מורכבת משלושה חלקים: בקבוקון לדיו עם פלטה תומכת (עשויים מקשה אחת), מחיקון, ו"שטענדער" [= מעמד] כפי שקוראים לזה כאן – כדי להחזיק מכתבים"

עם חסידי צ'ורטקוב

"[הרב מאיר] הילדעסהיימער [..] סיפר לי גם דרך אגב שהיה בביקור אצל האדמו"ר מצ'ורטקוב, שנסע דרך ברלין, והתעכב כאן יומיים. בניו של הצ'ורטוקובר החזירו לי ביקור גומלין וכו'.

במקרה נודע לי לפני כן על נסיעתו דרך כאן, וחשבתי, שכדאי ללכת ולראות מה זה, ואיזו הנהגה יש שם. נכנסתי לשטיבל שלהם [של חסידי צ'ורטקוב] בקושי מנין (ביחד איתי), חטפו מעריב, ומיד רצים החוצה, שואלים אחד את השני: הנך הולך ל"שמה"? מה נשמע "שם"? נכנסים לבית בו הוא מתארח. הקהל אינו גדול. כפי הנראה רק חסידי צ'ורטקוב, אך החדר עוד יותר קטן, ובמילא נדחפים, ונעמדים על המדרגות, מתכוננים "לתת שלום", והמעוניין גם כותב צעטלעך.

בינתיים, חוטף הקהל שיחה, מתי הגיעה הרכבת, מתי הגיע הבן הראשון, השני, הנשים, הנכדים וכו'. נדחפתי ויכולתי לראות את כולם. היה מעניין להסתכל על הנכד שלו, ילד בן שתים-עשרה, לבוש בכובד אזשאקייקע ומעיל משונה. כל הקהל נתן גם לו שלום-עליכם, שאלו על הנסיעה וכו' וכו'. "אגעפראוועט" זיך [=נערכה "יחידות", ולאחריה], חצי מהקהל יצא, הנשארים אוכלים ארוחת ערב, הביאו חבית בירה, מכרו מטבע [של האדמו"ר], רקדו ושרו וכו'. וואו דריי וואכען, וואס דריי וואכען, קיינעם ניט נוגע, "דער רבי איז געקומען!". [=איפוא שלושת השבועות, מה שלושת השבועות, לאף אחד לא נוגע (הרי) "הרבי הגיע!"]."

רחוב "אונטער דן לינדן", בסביבות שנת תרס"א

ד"ש בדרך לאוטובוס

"מההתוועדות [י"ב תמוז] שמעתי במקרה פרישת שלום. הנני עומד על ה"אונטער די לינדען" [= רחוב מפורסם בברלין] ומחכה לאוטובוס, פתאום מגיע בריצה אברך "שלום עליכם! אני מריגא!" . . הוא נוסע דרך ברלין למרחצאות, ראה אותי, מן הסתם, אצלכם בבית, וביני לביני מספר מי"ב תמוז וכו'. אחר כך היה גם בעיתון שהייתה התוועדות וכו'.

...כאן אין אצלי כל חדשות.

...נו, הגיע זמן לסיים, תהיו בריאים וכל טוב.

המברכם מלב מלא ש"ב דו"ש ומכבדה

מנחם שניאורסאהן