לשיר ב"לכה דודי"?

מכירים בית כנסת חב"די שבו לא מנגנים בשעת אמירת הפיוט "לכה דודי" בליל שבת? כנראה שלא. אין ניגון חב"די אחיד אמנם ל"לכה דודי", אבל בכל בית כנסת של חסידי חב"ד, בכל מקום בעולם – מאוסטרליה ועד אוסטריה, בכל מקום שר כל הקהל את הפיוט יחד.

לא רבים יודעים, אבל לא תמיד זה היה ככה. בחב"ד של לפני שישים שנה, לא נהגו לשיר את המילים של "לכה דודי" אלא לומר אותם בנעימה של תפילת השבת הרגילה. זאת למרות שישנו ניגון "לכה דודי" מפורסם, המודפס בספר הניגונים כניגון "לכה דודי מלומז'ה", אלא ששם נכתב אודותיו כך:

מנגינה מסוג מארש שהותאמה לפיוט לכה דודי שאומרים בתפלת קבלת שבת עם כניסת השבת. הרה"ח ר' מנחם צבי ריבקין ז"ל הזדמן פעם - בתקופת נסיעותיו בתור שד"ר מליובאוויטש בעיר לאמזא שבפולין שמע את הניגון הזה באחד מבתי הכנסת שבעיר בליל ש"ק ומצא חן בעיניו, ובחזרתו לליובאוויטש הביא עמו את הניגון הזה. כידוע לא נהוג בחב"ד לזמר בניגון את הפיוט לכה דודי רק אומרים אותו בנעימה מיוחדת, ולכן אימצו רק את המנגינה וקראוה בשם "לאמזער לכה דודי".

"לא נהוג בחב"ד". ספר הניגונים

לא רק בחב"ד

המנהג שלא לשיר ב"לכה דודי" לא היה אופייני דווקא לחסידי חב"ד, אלא היה נחלת חלקם של חסידויות אחרות ברוסיה גם כן. כך היה נהוג אצל חסידי ברסלב, טשרנוביל, קרלין ועוד רבים.

זו ככל הנראה הייתה הסיבה שכאשר הרבי נשיא-דורנו ניגש לעמוד כשליח ציבור בליל שבת, הוא לא התחיל בניגון אלא המשיך לקרוא את "לכה דודי" כרגיל, אם כי בנעימה מעט שונה בדרך כלל.

השינוי הגדול החל בעיקר לאחר שברבות השנים עודד הרבי נשיא-דורנו את השירה ב"לכה דודי", ומאז המנהג התקבע בכל בית כנסת חב"די, עד שכיום רבים כלל לא יודעים שהמנהג החב"די המקורי אחר לחלוטין..