טור אישי אחר מיטתו של הרה"ח ר' נחום ע"ה פרסמן, שליח הרבי בפוטסדם- גרמניה

זה היה יום רגיל של תחילת הקיץ לפני קרוב לשבע שנים, הגיע טלפון בהול מיהודי שמתגורר בישוב שבו גרים הורי שיחיו בשליחות.

והוא מספר על קרובת משפחתו שהלכה לבית עולמה, בעיירה נידחת בגרמניה. האישה חיה את חייה ללא קשר ליהדות, וכעת המיופה כח שלה מעוניין לשרוף רח"ל את גופתה.

בהשגחה פרטית מופלאה ומסירות של השליח בעיר אסן - הרב שמואל אהרונוב, נמנעה השריפה וכעת, צריך מקום קבורה. קרוב משפחתה ובנו הגיעו במיוחד מהארץ על מנת לסדר את הקבורה אך הפרוצדורה אינה פשוטה. צריך להשיג מימון, אישורים מיוחדים, ובעיקר חלקת קבר בבית עלמין יהודי.

היה זה נוחמק'ע - הרב נחום, שהרים את הכפפה. יהודיה זו שנפטרה במרחק רב של כ-שש שעות נסיעה, תיטמן בבית החיים אצלנו בפוטסדם הצהיר ר' נחום. ואכן לאחר ימים ספורים, ר' נחום דאג להפחית את העלויות למינימום, קיצר תהליכים וההלויה בוצעה כדת וכדין ובכך באה הנפטרת למנוחת עולמים. ה'חסד של אמת' של ר' נחום גרם לקידוש שם ליובאוויטש אצל משפחתה מארה"ק וכל זה ללא שום תמורה. מיותר לציין שנוחם גם לא טרח לספר זאת הלאה. פשוט עשה מה שעשה והמשיך הלאה.

אי שם לפני קרוב לחמש עשרה שנה נפגשנו. שכנים לשליחות. דבר אחד יכולנו לדעת, שלוחי הרבי בגרמניה. את ר' נחום נפגוש תמיד במצב רוח אופטימי ועם חיוך חסידי רחב. לא משנה אם פגשנו זה את זה בחניית ביה"ס ביום שישי סתמי אחה"צ, זמן קצר לפני תחילת אירוע אצלו בעיר, או ביום ראשון 'זונטאג' חורפי כשחשקה נפשו פשוטו כמשמעו, להיכנס לרכב לנסוע 30 ק"מ כדי להתפלל במניין. הפגישה החסידית יכלה גם לקרות בערב יו"כ, או בנסיעה של מספר שעות לכל צד כדי להשתתף בארוע של אח לשליחות. תמיד ידעתי שכשאראה אותו, אקבל כוח ותוספת חיות.

כשקהילתו עברה שינויים במבנה הארגוני פעם אחרי פעם, ר' נחום ה'אופטימי הניצחי' הסביר לי איך דווקא השינויים החדשים הם לטובה, ואיך עכשיו הקהילה תתבסס ותפרח.

כשלפני מספר שנים הוחלט בהנהלת הבנין שבו התגורר ר' נחום, להפסיק את חוזה השכירות, נערך משפט שבסופו נפסק שעליו לעזוב. למרות התחושה הלא פשוטה, נוחם נשאר אופטימי, והסביר לי איך מעבר הדירה הוא בעצם דבר טוב, ולמה הדירה החדשה מתאימה אפילו יותר, כל זה תוך כדי ש סחבנו יחד את הארגזים והרהיטים למעונו החדש. ואכן בדירה הזאת, התרחבה השליחות והתרבו פעולותיו הברוכות.

אי אפשר לתאר את השמחה שהייתה לר' נחום כאשר עלה בידו לשכנע משפחה שהתפרקה, להסכים לבנות מחדש, 'מחזיר גרושתו'. הבעיה הייתה שהימים ימי 'סגר הרמטי' בעיצומו של הגל השני, והחשש מהשכנים הגויים שילשינו לשלטונות, היה מוחשי. אבל כל זה לא יעצור את ר' נוחם. באופטימיות אופיינית, החליט, בהתייעצות עם רב מורה הוראה, לערוך חופה אצלנו בסלון. 'ר' דוד, אתה תעזור לי עם המניין ואני אדאג לכל השאר' הוא אמר. 'ומה עם קייטרינג?' שאלתי, ור' נוחם ענה 'בענין הזה אני יכול לסמוך על נוות ביתי מיכל היקרה (תבלחט"א)'. מספר האורחים כלל מנין ועוד אחד. החופה שערך ר' נוחם הייתה בלתי נשכחת, והשמחה היתה גדולה בשקט וללא מוזיקה, כדי שלא יגיעו פקחי ה'אורדנונגסאמט' וישביתו את השמחה.

אי אפשר היה לפספס את שמחתו הפנימית של ר' נוחם שהקרינה עליו. ממש כמו המעשה עם החופה שארגן אביו של נשי"ד ר' לוי'ק ע"ה, בימים בהם הקומוניסטים אסרו את הדבר בתכלית האיסור, כשקיבץ מנין, וערך חופה לזוג יהודי בסלון הבית.

זאת הייתה גם הדירה, שבה זכתה אותה נערה להגיע באורח קבע, לשבת ועוד שבת, לספוג יהדות וללמוד בתוך ד' אמותיו של ר' נוחם עד שממש לפני כשבועיים נכנסה תחת כנפי השכינה.

אי אפשר שוב לתאר את השמחה שבה תיאר לי ר' נוחם איך שעלה בידו לסייע למצב בריאותו של יהודי זה ויהודיה זו, עם ייעוץ והכוונה ו'עכשיו הם יצאו מזה', זה מילא אותו, וזה היה נוכח בכל מילה שלו.

העיר פוטסדם, היא לא גדולה מאוד,  אבל בעיני ר' נוחם היא הייתה הממלכה, בה"א הידיעה, כשמצודתו פרוסה על כל מחוז ברנדנבורג. קילומטרים  לרוב גמע רכבו. מקהילה קטנה אחת לעוד אחת. כאן שיעור ושם ביקור בית. כאן כנסיה שהפכה לבי"כ ושם קהילה צמאה לחוות עם הרב נוחם שבת כהלכתה.

ר' נחום אהב את מקום שליחותו, הדבר בא לידי ביטוי באופן סמלי כשבמשרדו, מאחורי כסאו תלה בגאווה את התגים של כינוס השלוחים בשלל צבעים. בין סגר למשנהו השקיע את כל מאווייו והצליח לארגן על הצד הטוב ביותר  - הכנסת ס"ת ברחובותיה של עיר, מאות רבות של יהודי המקום השתתפו בשמחה ובגאון יעקב.

אפשר היה למצוא אותו מוקף בבני הקהילה, עסוק יחד איתם באריזת ערכות של ט"ו בשבת, או ערכות שבת, שהוא עצמו קנה, עיצב והדפיס,  כשבאופטימיות בלתי נלאית הוא מסביר לי איך רואים שהקהילה צומחת ומפתחת, והנה מגיעות עוד משפחות ומגיעים עוד צעירים וגם ישראלים, ומצפה עוד עתיד מזהיר.

באחת הפעמים הוא סיפר לי בפשטות, שכבר תקופה ארוכה הוא לומד מאמרי חסידות עם שליח ממדינה אחרת בכל יום משש עד שבע בבוקר, כשבשבע הוא יוצא לדרך, לברלין, להביא את ילדיו למוסדות החינוך בזמן (נסיעה של קרוב לשעה).

 כאשר נדרש מישהו לקחת יוזמה ולהתחיל שיעור קבע לעילוי נשמתו של אחינו לשליחות הרה"ח בני ע"ה וולף, היה זה ר' נוחם שהזכיר, התחיל והוביל את השיעור בלקו"ש. וכאשר נערכה חתונה במש' השלוחים בצרפת, היה זה ר' נוחם שללא היסוס שאל וקבע, ניסע יחד, כשלאורך כל הדרך הלוך, וגם חזור, הוא דאג שנשמע שיעורים של רבנים שונים. שלא תעבור הנסיעה סתם ככה.

בימי סגר הגל הראשון נדרשנו לאתגר העל אנושי, בעקבות פטירתו של ידידנו ואחינו הרה"ח בני ע"ה, להחליף את מקומו בהנובר, בשבת של אמצע ימי השבעה. ר' נוחם לא היסס לרגע, ולקח על עצמו את המשימה ואף תכנן קדימה כיצד ניתן לעזור הלאה למפעל השליחות בהנובר ולעזור בכל המצטרך.

כשנפל ל"ע למשכב ושהה במחלקת טיפול נמרץ ללא הכרה, ביקרתי אותו רבות בבית הרפואה ובאחת הפעמים תוך כדי שהנחתי לו תפילין, השמעתי לו את קולו הק' של הרבי נשי"ד מהטלפון, וכדי להרים את התקווה והביטחון, פרצנו בשירת 'ויהי בימי אחשורוש' ולפתע עלה הלחץ דם ל220!, כך ללא תרופה!, האחיות ששעטו במהירות פנימה אישרו שזו הייתה תופעה נדירה.

•

נוחמ'קע אהובי, זכית להיות בחצרות קדשינו בשנת הקבוצה נ"ב שנקטעה באיבה במהמורות הגלות. גם השבוע, שליחותך הקדושה נקטעה באיבה באומרך פרק נ"א בתהילים.

 אנא פעל ישועות בשמים עבור משפחתך היקרה שתחי', עבור יהודי פוטסדם ומדינת ברנדנבורג. ועבורנו משפחת השלוחים ד'דויטשלאנד' וישאמר הקב"ה לצרותינו, די! בהיגלות משיח צדקנו תומ"י.

כותב בדמע ולב רותח

דוד א. גבירץ

שליח בברלין

לתרומה עבור משפחת השליח הרב פרסמן - לחצו כאן>>>