מתוך ההבנה ותחושת העוצמה ש"איך פאר דאך מיט אייך" - שהרבי עצמו נוסע עם כל אחד ואחת מהשלוחים - הוחלט באסיפת חירום טלפונית שהתקיימה בסוף השבוע שהשליחות של אחד ואחד ממשפחות השלוחים באוקראינה ממשיכה הלאה.

באסיפה של וועד השלוחים באוקראינה, יחד עם סיו"ר המרכז לעניני חינוך הרב משה קוטלארסקי, השליח ורבה של דניפרו הרב שמואל קמינצקי, השליח ורבה של אודסה הרב אברהם וולף, השליח ורבה של קהילת "קדם" בקייב הרב פנחס וישצקי, השליח ורבה של זיטומיר הרב שלמה וילהלם, השליח ורבה של חרקוב הרב משה מוסקוביץ, ובהשתתפותם של הנהלת איגוד הקהילות בחבר העמים הרב דוד מונדשיין והרב שלמה פלס, סוכם כי השליחות ממשיכה.

אולי היא משנה צורה, אולי היא משנה מקום, אבל כפי שהרבי התבטא: "איין מאל שליח אלע מאל א שליח", שליח זה דבר נצחי, והשלוחים ממשיכים הלאה עם כל העוצמה והכח.

השלוחים מתלווים למאות ואלפי בני הקהילות שלהם שעברו, ועדיין עוברים, את הגבולות בימים אלו, כשרק עורם לגופם, והם דואגים להם לאורך כל המסע המפרך והלא-פשוט שכולם עוברים, בכל נקודות הגבול אותם חוצים: במולדובה, ברומניה, בפולין, סלובקיה והונגריה. 

השלוחים מסדירים להם ככל הניתן מקומות הסעות מהגבולות אל תוך המדינה: מקומות לינה, מזון, ואפשרות טיסה לכיוון הארץ או למקומות אחרים.

אלפי הפליטים מגיעים ארצה בחוסר כל, ללא קורת גג, ללא כתובת - והשלוחים איתם לאורך כל הדרך.

אחת ההחלטות המשמעותיות של האסיפה היתה: הקמת וועד-על שיקח על עצמו את הגיוס והמימון להוצאות העתק של האתגר העצום הזה, כולל הדאגה לרווחתם ומחייתם של השלוחים ובני ביתם, שיוכלו להמשיך את השליחות בצורה הנוכחית עד שבע"ה ישובו לעירם להמשך השליחות המקורית. כל זה לצד התמיכה והדאגה לאותם שלוחים שלא חצו את הגבול ונשארו במקומות שונים במדינה.

משפחת ראהר, קרן ישראל וקרן משפחת אזר, הביעו את תמיכתם בוועד, ובע"ה הם ישתתפו במימון ההוצאות.

בשיחה עם חברי הועד הם אמרו לנו כך: "השלוחים הם הנציגים של הרבי כל אחד בעירו, הם רבני ערים על כל המשמעות שבכך. כאלו הם היו, כאלו הם יהיו, וכאלו הם גם עכשיו, ועלינו לסייע להם ככל הניתן, ומתוך מלוא הכבוד והרגישות".

הוועד יעבוד מול כל הארגונים, אך הוא יהיה הכתובת האחת והמרכזית שתטפל בכל הצרכים, ויוודא שהשלוחים יוכלו להמשיך את השליחות, יעניק להם את כל התמיכה הנדרשת, כולל זו הכלכלית, הכרוכה כאמור בסכומי עתק.