סיפורם של
ערבי חב"ד

חדר האוכל של הקיבוץ היה מלא מפה לפה. העיניים היו נעוצות בפתח האולם, שאת ספו עברו באותו הרגע חבורה של חב"דניקים צעירים. כולם עטורי זקן ופאות, מחויכים ושופעי מרץ. הקהל, גלוי הראש ברובו, סקר אותם בסקרנות מהולה בזלזול.

לא בכל יום רואה הקיבוץ האנטי-דתי הזה יהודים דתיים. למעשה ניתן לומר שמבקרים בדוגמתם די נדירים במקום. ובכל זאת באותו הערב התכנסו רובם של בני הקיבוץ כדי לפגוש בחבורת החב"דניקים המסקרנת.

הם תפסו את מקומותיהם בראש השולחן, עליו סודרו בקבוקי שתייה ומעט תקרובת שהחב"דניקים בחרו שלא לטעום ממנה.

בשעות הבאות הפך חדר האוכל, כמעט לאולם בית כנסת חסידי. מחלונותיו בקעו קולות נגינה כמוהם לא ידע הקיבוץ מעולם. בעל מנגן חסידי ישב בפינת השולחן, עיניו עצומות והוא שר בקול ניגון ועוד ניגון. והקהל יושב מול החסידים המנגנים ומוקסם.

ובין ניגון לניגון, פותח חסיד אחר בהסבר מעמיק על מהותה של נשמה יהודית, על חידושה של החסידות, על תשובה ועל אהבת ישראל. ואט-אט מתעוררים הלבבות, והנשמה היהודית של חבר הקיבוץ מתחילה לבעור.

בסופו של הערב, מתפזרים כולם למקומם. החב"דניקים שבים לקהילותיהם, ואנשי הקיבוץ לבתיהם. אך עתה אין הקיבוץ כמו שהיה בתחילת הערב. חריץ עמוק נחרש בלבבות היהודיים ומי יודע מתי תתגלה ממנו הנשמה החבויה.

ערב חב"ד בקיבוץ 'בית אלפא'. מזהים את המצולמים? ספרו בתגובות

"בואו וצודו נפשות.."

תיאור זה, שווה כמעט במדויק למה שהתרחש במאות מפגשים, שקיבלו את הכינוי "ערבי חב"ד", אותם ערכו חסידים בעיקר בין השנים תשי"ז – תשל"ה.

באותם שנים מחזה נפוץ היה לראות קבוצת אברכים המטפסת על המשאית בכפר חב"ד, בדרכה ל"ופרצת", להפיץ את המעיינות ביישוב או קיבוץ מרוחק.

ההיענות הייתה גבוהה. שמעם של "ערבי חב"ד" יצא למרחוק, והרבה מאוד קיבוצים פנו מעצמם כדי לבקש את בואם של הפעילים החב"דיים. הנשמות הצמאות התחננו למים חיים בדמות תורת החסידות. וכפי שביטא זאת בדבריו הרב ישראל לייבוב ע"ה, שהיה אז יו"ר "צעירי אגודת חב"ד" בארץ-הקודש, במהלך כינוס צעירי חב"ד השמיני: "אנו מוצפים הזמנות ממקומות רבים לבוא ולבקרם. אפילו מהחוגים של השומר הצעיר אומרים לנו: "בואו וצודו נפשות מאתנו"....

ערב חב"ד בקיבוץ "קריית ענבים". מזהים את המצולמים? ספרו בתגובות

בקיבוץ ובעיר

לכל ערב שכזה היו יוצאים קבוצות קטנות, לעיתים בזוגות ולעיתים בקבוצות גדולות יותר. צוות שלם הורכב מבעל מנגן, נואמים ואברכים שהלהיבו את הקהל.

הרבי היה מרוצה מאוד מהפעולות ביישובים ובקיבוצים, ובמכתבים רבים הכביר בחשיבות הפעולות ועודד את החסידים להוסיף בהם ולהרחיבם. גם לאחר ש"ערבי חב"ד" פסקו משום מה, המשיך הרבי ולתבוע ולהביע את אי שביעות רצונו מהחלישות בעניין חשוב זה.

בתקליטי ניח"ח

כמה מערבי חב"ד התקיימו לקהל הרחב, בערים הגדולות, ואז היו אלו אירועים רבי רושם שנכחו בהם משתתפים רבים יותר. כמה מהם הוקלטו באופן מקצועי, והניגונים שהושמעו בהם צורפו לסדרת התקליטים של "ניח"ח".

איננו יכולים להעריך עד כמה רבה הייתה פעולתם של אותם ערבי חב"ד, אך גם ממה שנודע לנו, רבים היו שהתעוררו וחוו שינויים גדולים בחייהם בעקבות אותם מפגשים שהביאו אותם להתקרב לאורח חיים יהודי יותר.