שלושים שנה מיום המר ז״ך אדר ראשון תשנ״ב

שלושים שנה מיום המר ז״ך אדר שבו לקינו בכפליים, יום אשר את חליינו הוא נשא והוא מחולל מפשענו וכו׳, ואשר בו השליך חייו מנגד עבורנו באוהל הק׳, הוא יום שצריך לזעזע אותנו בכל שנה ובכל יום מחדש, וברור ופשוט שכל דבר שקורה אצל הרבי ובפרט ענין גורלי כזה הוא במכוון ומדוייק, וכמו יום שבירת הלוחות ממש, שצמים בו וכו׳ כדי שיפעל שבירת הלב הרצויה.

כך גם ביום כזה עלינו להפנים שזה קרה רק בגלל שלא היינו מסורים אליו כדבעי וכו׳, וע״י שנתמסר מחדש ביתר שאת, יכולים להפוך את זה מן הקצה אל הקצה, לששון ולשמחה ולמועדים טובים בביאת המשיח בימינו אלו.

א. ולהעיר - מיוסד על ביאור הרבי הידוע בשיחות דתש״י אודות ההשגח״פ בנוגע לחלוקת השיעור תניא בקשר עם ט׳ חדשים מיו״ד שבט וכיו״ב -  שגם בנוגע לז״ך אדר ישנו ענין פלאי למעלה מהטבע, והוא שב׳ השיעורי תניא הן דכ״ז אדר הראשון שחל בשנה מעוברת, והן כ״ז אדר השני שחל בשנה פשוטה, שניהם מבטאים ב׳ עניינים שראו בהם 'קאך' ולהט מיוחד בעבודתו הקדושה של הרבי ובאופן ש״מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות״, עניינים שהרבי דיבר אודותם בהתוועדויותיו הק׳ ריבוי פעמים בקאך הכי גדול, וגם עסק בזה בעצמו במסי״נ ממש עד מיצוי הנפש ממש, וכדלקמן:

 ב. השיעור תניא של יום ז״ך אד״ר המר הראשון בשנת תשנ״ב הוא בפרק ל״ב בתניא, שבו מובא הביאור הידוע בלשון חז״ל ״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ ומבאר אדה״ז הדיוק בלשון ״בריות״ - ״לומר שאף הרחוקים מתורת ה׳ ועבודתו...צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה״.

‎מי מאיתנו שזכה לעמוד בהתוועדיות הק׳ לא זוכר את הרבי זועק מעומק לבו הק׳ ומצטט את המילים האלו מפרק ל״ב, שעליהם מיוסדת כל עבודת השליחות של הדור השביעי. ומי מאיתנו לא זוכר את ההתמסרות עד למיצוי הנפש ובמסי״נ ממש שהרבי בעצמו השקיע ביהודים אלו שהיו רק בגדר ״בריות״, עם החיוך הכובש ועם מאור פניו הק׳ שבהם קיבל דוקא את אלו הרחוקים לע״ע וקירב אותם במיוחד באלפי שעות של היחידות, בין הניגונים בהתוועדויות, ובמעמדי הדולרים ובכינוסי הילדים, בפארדים ובחלוקת הצדקה וכו׳ וכו׳.

ג. וכמו״כ בנוגע להשיעור תניא דז״ך אדר המר השני בשנת תשנ״ד (שחל בשנה פשוטה) והוא מפרק ל״ז בתניא שמבאר את מעלת מצות הצדקה ש״בכל תלמוד  ירושלמי נקראת בשם  מצוה סתם מפני שהיא עיקר המצות מעשיות ועולה על כולנה...הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו...ולכן אמרו רז״ל שמקרבת את הגאולה״.

‎מי מאיתנו לא זוכר את הרבי מצטט וזועק את המילים אלו מהתניא בסיומי ההתוועדויות לפני שהיה מכריז על חלוקת הדולרים לצדקה ע״י הטנקיסטים, שעל זה מיוסד כל המבצע צדקה בעשרת המבצעים וייסוד הגמח״ים וכו׳ שהרבי הורה ועודד לייסד וכו׳, וגם בזה ראינו איך שהרבי עסק בזה בעצמו במסי״נ ממש אם ע״י חלוקה לצדקה לילדים כשהיה יוצא מחדרו הק׳ בהליכתו לביתו או בכניסתו לתפילות, ואח״כ בימי ראשון בעמדו שעות ארוכות בחלוקת הדולרים, וכן החלוקות לצדקה בעת היחידות, ובסיומי ההתוועדויות או בסיומי השיחות וכו׳, הרבי עסק בקאך מיוחד במינו בענין זה של נתינה לצדקה, ובגופו ובידו הקדושה ממש.

ואף שאין אתנו יודע עד מה הלא דבר הוא און ס׳ווארפט זיך אין די אויג׳ן שהשיעורי תניא בשני הימים הנ״ל הוא בעניינים אלו שהיו יסודות גדולים ועיקריים בדרכי עבודתו הק׳ ושבהם צריך להיות התחזקות מיוחדת ביום כזה.