באחד מהטורים האחרונים סיפרתי על בנין המגורים שבו התגוררתי בשנים הראשונות לשליחותי באילת. אז עדיין כמעט לא היו שמות רחובות באילת. הבנינים היו ממוספרים וכל בנין זוהה לפי מספרו. הבניין שבו התגוררנו נקרא בשם "7005".

מדובר בבנין גבוה עם כ-30 דירות ודייריו היו איכותיים ביותר. הבנין השתייך לחברת 'עמידר' והיא שיכנה בדירותיה רק עובדי ציבור ששימשו או מורים או רופאים. כיון שרעייתי הרבנית שימשה כמורה במשרד החינוך זכינו לשכור שם דירה בתנאים מועדפים.

באותם ימים הבנין על תושביו הזכיר לנו בנין מגורים בצפון תל אביב שבו השכנים כמעט ואינם מכירים זה את זה ובקושי מחליפים מלים ביניהם. אינני יודע אם זה נבע מתוך כך שהם היו עסוקים איש איש במלאכתו ובאומנתו או שזו היתה המנטליות שלהם, כך או כך לא היה חיבור בין השכנים. מקום המפגש היחיד בין השכנים היה במעלית או בחניון המכוניות והוא כלל 'בוקר טוב', 'ערב טוב' ותו לא.

היו גם כאלו שהסתייגו מאיתנו אולי חששו להתקרב לדת אולי היתה להם דעה קדומה על אנשים כמותינו. מיד עם הגיענו להתגורר בבנין החלה רעייתי לכנס כל ערב שבת את ילדי השכונה ל"קבלת שבת". הם היו מגיעים בהמוניהם להדלקת הנרות, שומעים סיפור, קוראים את 12 הפסוקים, שרים ונפרדים עם ממתק ביד. אחת המשפחות בבנין המגורים שלנו שהיו לה שתי בנות לא הרשה להן אביהם להשתתף בהתכנסות הדתית הזו אך תחנוני הבנות שקינאו בחברותיהן גברו על סירובו לשלוח אותן והוא נכנע להן. האבא התנה את הגעתן לקבלת בשבת רק באם הוא יעמוד ויצפה מן הצד כדי לשמור עליהן מתכנים מזיקים...

•

בשנה הראשונה למגורנו, החליטה רעייתי כי לקראת פורים הממשמש ובא נשלח משלוח מנות לכל השכנים ללא יוצא מן הכלל. היא אפתה שלושים עוגות אישיות אליהן צירפה בקבוק יין ומיני תרגימא. במשך כמה לילות היא עברה בית בית, הקישה בדלת והעבירה לשכנים את המשלוח לקראת הפורים. השכנים היו מופתעים, חלקם מאוד התלהבו מהרעיון, התלהבות שגררה שיחה קצרה עמם וחלקם לא ידעו כיצד להגיב לדבר הזה, הם הודו לה בנימוס לפני שסגרו את הדלת.

זו היתה טבילת האש הראשונה. בפעם השניה זה אירע לפני פסח. הזמנו ערכות מצה ורעייתי שוב עברה דלת ודלת והעניקה לכל משפחה שלישיית מצות. לא אשכח שאחת הדיירות בבנין היתה רופאת משפחה מכובדת וכאשר קיבלה את קופסת המצות היא הציצה פנימה וכשראתה את המצות היא שאלה את רעייתי: "את לבד אפית את זה?" שאלה שמשקפת את הריחוק של האוכלוסיה הזו ממצוות וממנהגי ישראל.

עם הזמן הקשר של כל השכנים עמנו התחזק מאוד ודרכנו התחברו כל השכנים זה לזה. פעמים היינו עומדים בלובי הבנין ויוצרים מפגש רחב של כמה וכמה שכנים שהשתתפו בשיחות ערות על דא ועל הא, מפגש שהיה נדיר עד אז.

•

באחד הימים נקש על דלת ביתנו אחד השכנים ממשפחת 'שאשא', מבוהל כולו והוא מספר לנו כי אשתו ילדה בשעטומ"צ זוג תאומים והשמחה הרקיעה. לפתע מצבה הבריאותי התדרדר והיא הוכנסה במצב של קריסת מערכות לטיפול נמרץ. הוא מבקש ושואל מה ניתן לעשות על מנת להציל את חייה. אמרתי לו כי חייבים לכתוב דחוף לרבי על כך ולבקש את ברכתו. התיישבתי עמו והוא כתב לרבי את מה שאירע ואת הסכנה הנשקפת לחיי אשתו.

הרבי ענה: "בדיקת המזוזות, אזעה"צ". עוד בטרם הגיעה תשובת הרבי כבר הורדתי לו את המזוזות מפתחי הבית ומיד ראיתי שרובן פסולות. עם קבלת תשובת הרבי מיהרנו לקבוע מזוזות חדשות בביתו וראה זה פלא, מיד עם החלפת המזוזות מצב היולדת התייצב ואט אט הלך והשתפר. תוך שבועיים היא שבה לביתה להתאוששות מלאה.

•

כאשר פגשתי את מר שאשא לאחר האירוע הלא פשוט שעבר על בשרו אמרתי לו כי הוא חייב לערוך מסיבת הודיה, גם להולדת התאומים וגם לנס הצלתה של אשתו. הצעתי לו כי המסיבה תתקיים בסלון ביתנו. הרעיון קסם לו והוא השיב בחיוב. קבענו את התאריך ואת השעה היעודה ומסיבת ההודיה יצאה לדרך.

שלחנו לכל השכנים הזמנה למסיבה מטעם משפחת הרב אייזנבך ובה הודענו כי אנו מארגנים מסיבת הודיה למשפחת שאשא בביתנו. בתחתית ההזמנה ביקשנו מכל שכן הבא למסיבה שיביא עמו כסא שכן לא היו לנו כסאות בכמות הנדרשת. ליבנו פעם בקצב שונה לקראת המסיבה שכן לא תלינו הרבה תקוות ולא חשבנו שתהיה הענות גבוהה, שכן למרות שהקשר בין השכנים התחזק הוא היה עדיין רופף.

בהגיע הזמן הנקוב, הופתענו לראות שרוב השכנים הגיעו למסיבה. סלון הבית שהיה קטן הצליח להכיל בתוכו את כולם בבחינת 'עומדים צפופים ומשתחוים רווחים'. מיד עם כניסתם הכרזתי כי הגברים יכנסו פנימה והנשים תשבנה בצד השני. השכנים כמעט רצו לבלוע אותי על רעיון ההפרדה הלא מוצלח הזה אך את הנעשה אין להשיב וכל מה שאומר לך בעל הבית עשה.

לאחר כשעה של התוועדות כאשר כל הגברים שתו כהוגן ואמרו לחיים יחד עמי, קרה הלא ייאמן: כל אחד מהנוכחים בתורו פתח את סגור ליבו והתוודה בפני כולם על הקשר המיוחד שיש לו עם חב"ד וכמובן עם הרבי. אחד הנוכחים סיפר שסבא שלו מכר את אדמות ספריא לכפר חב"ד ותושבי הכפר היו בני בית אצלם. השני שהיה רופא סיפר שהוא למד רפואה בבולוניה והוא היה עושה שבתות בקביעות אצל השליח הרב בורנשטיין וסועד על שולחנו. רופא נוסף ואחות בכירה שלפו מארנקיהם דולר שקיבלו מהרבי והוא נמצא עמם בכל אשר ילכו. רופא נוסף סיפר על ביקוריו התכופים בבית חב"ד בלונדון, שכן אחר סיפר שהוא למד בבי"ס חב"ד בתוניס וכן הלאה.

ישבתי שעה ארוכה ולא האמנתי למשמע אוזניי, אינני יודע מי הופתע יותר אני או השכנים עצמם שכל אחד מהם גילה את מצפוני ליבו וחשף בפרהסיה את הקשר שלו ליהדות ולחב"ד. האוירה התחשמלה וההתוועדות עברה להילוך גבוה  והיא הסתיימה בריקודים על השולחן משל היינו בסעודת פורים ומקיימים את העד דלא ידע.

במשך שנים רבות גם לאחר שעברנו דירה למקום אחר והתגוררנו רחוק מ-7005, עדיין שמרנו על קשר עם השכנים לשעבר ונהנינו מהם לעזרת השליחות כל אחד בתחומו שלו. עם השנים התברר עד כמה היתה חשובה הפעולה הזו שאת תוצאותיה ראינו גם עשרות שנים אח"כ.

•

בשנים האחרונות מסתמת מגמה בקרב שלוחים להתמקד בבנינים רבי קומות ולאמץ את המתגוררים בהם לפעילות משותפת. לא צריך להיות שליח לשם כך, כל אחד יכול לבחור לו בנין גדול ולאמץ אותו בכל הקשור ליהדות ולתורה ומצוות וכך נזכה להיות שותפים בהפצת המעיינות חוצה המזרזת את 'קאתי מר' בעגלא דידן.