לפני יותר משלושים שנה, בשנים הראשונות לשליחותי באילת, שמתי לב והבחנתי בגודל כוחה והשפעתה של העיתונות המקומית בעיר. בשונה ממקומות אחרים בארץ, אילת היא כמו מדינה בפני עצמה. אחת הסיבות שגרמו לכך היא הניתוק הגיאוגרפי שלה ממרכז הארץ, כך שתושבי אילת פחות מתעניינים בקורה בארץ ויותר בקורה בעירנו הקטנה.

בין המקומות הקבועים אליהם הייתי הולך מידי שבוע ל"מבצע תפילין" היה גם מערכת העיתון המקומי "העיר אילת". עם הזמן התיידדתי עם חברי המערכת והעובדים במקום. אם כיום יושב גרפיקאי אחד מול מחשב ועורך עיתון שלם בעזרת פלאי הטכנולוגיה הרי שבימים ההם ישבו צוות של אנשים רבים כדי ליצור עיתון מוגמר. אחד הקליד טקסטים כתובים, השני גזר רצועות ורכן מעל שולחן אור להדביק את חלקי העמודים, השלישי עיצב מודעות שכללו חלקי תמונות מודבקים, הרביעי ערך גרפית את העיתון, החמישי יצא לצילומים, כך שסביב העיתון עבדו כעשרים איש והגברים שביניהם נהגו להניח אחת לשבוע בקביעות תפילין עד האחרון שבהם.

ניצלתי היטב את הקירבה שלי לעורך העיתון ולצוות הנלווה ובכל עת מצוא דאגתי להכניס כתבות מחמיאות בנושאי היהדות בכלל ופעילות חב"ד בפרט. את הכתבות כתבתי בשם העט "תומר גלבוע" והן הופיעו בתדירות די גבוהה. באחת הפגישות של ראש העיר דאז מר גבי קדוש עם עורך העיתון הוא ביקש ממנו לגלות לו מיהו הכתב המסתתר מאחורי השם "תומר גלבוע"? מאוחר יותר כשפגש אותי הוא חייך לעברי ואמר לי: "תומר גלבוע עם הכתבות שלו בעיתון נותן תחושה לקוראים האילתיים כאילו 20 אחוז מהאוכלוסיה המקומית הם חסידי חב"ד..."

במשך הזמן ביקש ממני העורך לכתוב כתבה שבועית על היהדות ואכן היא הופיעה בעיתון במשך כמה שנים מידי שבת בשבתו.

הכתבה השבועית נקראה בשם "אביסל אידישקייט". שם אידישאי מובהק שרוב רובה של האוכלוסיה האילתית לא רק שלא הבינו את משמעותה, גם לא יכלו להגות אותה אך הזמן עשה את שלו והכותרת הזו הפכה לסמל של 'יהדות על קצה המזלג'.

באחד הפעמים שנסעתי לרבי ליקטתי את הכתבות הנ"ל אל תוך קלסר עב כרס והכנסתי אותו אל הקודש פנימה ובין היתר כתבתי לרבי שעל פי סקר שערך העיתון יש כארבע מאות איש שקוראים את הכתבות בקביעות מידי שבוע. 

על כך זכיתי למענה קדשו שחימם את ליבי. הרבי כתב:

נת' ות"ח

המענה גם על הנ"ל - בהשיחות להשלוחים שי'

וכדאי  שידפיס אלבום מחלק מהנ"ל בכדי לתת מזכרת להתורמים שי'

ואז ישמיט (המלה "ישמיט" היתה מודגשת) הבלתי רצוי שנדפס בהמשך לאביסל כו'

אזעה"צ.

•

בשנת תש"ן ציינו בליובאוויטש ארבעים שנה לנשיאות אדוננו מורנו ורבינו. בהתקרב יום הגדול יו"ד שבט התכנסנו השלוחים באילת לטכס עצה כיצד ניתן לציין בעירנו את היום המיוחד הזה בקרב הציבור הרחב. הועלו מספר הצעות כמו אירוע גדול ביום יו"ד שבט או הגברת מבצעי הקודש במספרים של ארבעים וכן הלאה.

אני הצעתי איפוא, שאפנה למערכת העיתון המקומית ואבקש מהם להקדיש את העיתון שייצא לאור באותו שבוע לרבי מליובאוויטש ואם אפשר אף להדפיס בראש העיתון בעמוד השער את תמונתו של הרבי. הרעיון הזה היה די יומרני שכן בעבר כשלו כמה נסיונות להקדיש נושאים יהודיים לכתבה המרכזית בעיתון בתואנה ש"אנו מצויים בעיר אילת שהדת והיהדות הם לא אלו השולטים בשטח"...

למרות זאת פניתי לעורך העיתון ושטחתי לפניו את בקשתי. העורך לא דחה זאת על הסף וענה לי כי הדבר מאוד תלוי מה יקרה באותו שבוע באילת. לדבריו באם לא יקרה איזה אירוע דרמטי בעיר שיעפיל לראש העיתון, יש סיכוי שזה יקרה.

באותו שבוע הסמוך ליו"ד שבט התפללתי בליבי שלא יתרחש באילת אירוע צבעוני שידרוש כתבה מרכזית ותפילותיי נענו. אותו שבוע היה 'יבש' מהבחינה העיתונאית והזדרזתי להגיש למערכת כתבה שהשתרעה על פני שלושה עמודים שכותרתה היתה "הרבי ואילת" בה כתבתי גם על תושבי אילת שהיו אצל הרבי והתברכו ממנו וסיפרו לאחר מכן את חוויותיהם שנצרבו בהם לעד.

שאלתי את העורך האם יש סיכוי שעמוד השער יוקדש לרבי? והוא אמר לי שאשיג לו תמונה חדה וברורה של הרבי והוא יעשה מאמץ לכך. בימים ההם טרום עידן האינטרנט ומשלוחי תמונות באימיילים היה צריך לייבא מכפר חב"ד תמונה איכותית שתתאים לעיתון. גם על המשוכה הזו התגברנו והתמונה הושגה בדרך לא דרך.

עלותו של עמוד שער בעיתון היא גבוהה וכדי לזרז את הרעיון נכנסתי אל עורך העיתון והנחתי לפניו צ'ק פתוח חתום ואמרתי לו שירשום כל סכום שנראה לו מתאים ויודיע לי לפני ההפקדה.

מרגע שהעיתון נשלח לדפוס במרכז הארץ ועד להגעתו חזרה לאילת ספרתי את השעות שחולפות, לא ידעתי אם אכן תמונתו של הרבי תתנוסס השבוע בעמוד השער או שאולי ברגע האחרון יחליפו אותה ברעיון אחר. העורכים מטבעם אינם מנדבים מידע שכזה כי הם מעדיפים להפתיע בהגעת העיתון. לשאלתי נעניתי חכה שהעיתון יגיע ונראה אותו.

ואכן, בבוקרו של חמישי הגיעו אלפי העיתונים לעיר והם חולקו למכירה במכולות ובעסקים. לא אשכח כיצד עמדתי במכולת השכונתית והבטתי מהצד לראות כיצד אנשים מגיבים לראות בשער העיתון האילתי תמונה של אדמו"ר. התגובות היו בדרך כלל חיוביות ומתלהבות והיו גם תגובות מתמיהות. השווה לכל התגובות היה שכולם הופתעו.

•

בהשגחה פרטית באותה שבת שבו יצא העיתון לאור התקיים באילת כינוס רבני אילת על ידי מכון אריאל בראשות הרב שאר ישוב כהן ולמעלה ממאה רבנים הגיעו לאותו כינוס. לקחנו חבילת עיתונים והנחנו אותם בלובי המלון. הרבנים ואישי הציבור שראו זאת התפלאו לראות שבעיר כמו אילת מקדישים את עמוד השער ואת הכתבה המרכזית לרבי מליובאוויטש.

לא אשכח כיצד מנכ"ל משרד הדתות דאז מר זבולון אורלב החזיק בידו את העיתון והכריז בקול גבוה: "רק חב"ד מסוגלת לעשות את זה!"

•

לאחר השבת נכנסתי לעורך העיתון וביקשתי להודות לו על הצעד האמיץ שעשה, צעד שאינו מובן מאליו בעיר כמו אילת וכמובן לשאול אותו מהו הסכום שהוא רשם על הצ'ק שנתתי לו.

העורך קיבל אותי במאור פנים ואמר לי כי הוא לא זוכר בזמן האחרון הדים כל כך חיוביים ומפרגנים לעיתון גם על הכתבה וגם על עמוד השער. הוא הושיט לי את הצ'ק הפתוח ואמר לי: "על הזכות הגדולה הזו אני צריך לשלם לך ולא אתה לי!"