מנדי שדה | יום ט"ז אדר א׳ ה׳תשפ״ב 17.02.2022
מְנֻקָּד

מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת כי תשא

רעיון מנוקד ומבואר מתוך פרשת השבוע, מעובד על פי ביאורי תורת החסידות • נקודת מבט מרתקת על סיפורי התורה, עם מוסר-השכל והשלכה מעשית לחיי היום-יום • מומלץ לשולחן השבת 
מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת כי תשא
(shutterstock)

 

הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת כִּי-תִשָּׂא

 

בּוֹאוּ נַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם וּנְנַסֶּה לַחְשֹׁב, מָה יָכוֹל לִהְיוֹת מְסֻפָּר בְּפָרָשָׁה שֶׁשְּׁמָהּ: 'כִּי-תִשָּׂא'. בֶּטַח יִהְיֶה מְסֻפָּר עַל דְּבָרִים טוֹבִים וּמְיֻחָדִים בְּעַם-יִשְׂרָאֵל, דְּבָרִים שֶׁמְּרוֹמְמִים וּמְנַשְּׂאִים אוֹתָם (– כִּי-תִשָּׂא) מִכָּל הָעַמִּים.

עַכְשָׁו נִפְתַּח אֶת הַחֻמָּשִׁים, וְנִרְאֶה מַהוּ בֶּאֱמֶת הַנּוֹשֵׂא הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל פָּרָשַׁת 'כִּי-תִשָּׂא':

 

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה  לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...  סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

 

אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? אֵיךְ זֶה מִסְתַּדֵּר שֶׁלְּפָרָשָׁה כָּל-כָּךְ כְּאוּבָה יֵשׁ כּוֹתֶרֶת כָּל-כָּךְ חִיּוּבִית?

הַזְּרִיזִים שֶׁבָּכֶם בְּוַדַּאי מְמַהֲרִים עַכְשָׁו לְדַפְדֵּף הָלְאָה בַּפָּרָשָׁה וּלְחַפֵּשׂ, אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ אֵיזֶשֶׁהוּ סִיּוּם טוֹב וְחִיּוּבִי לָעִנְיָן הֶעָצוּב שֶׁל חֵטְא הָעֵגֶל. וְאָכֵן זֶה מָה שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בַּהֶמְשֵׁךְ:

 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ... וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ".

 

אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּ הַפֶּלֶא? הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁקִּבְּלוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהַהִזְדַּמְּנוּת לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, לֹא רַק שֶׁהֵבִיאוּ אֶת עַם-יִשְׂרָאֵל חֲזָרָה לַמַּצָּב שֶׁלָּהֶם לִפְנֵי חֵטְא הָעֵגֶל, אֶלָּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ! הֵם הֵרִימוּ אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְהֵבִיאוּ אוֹתָם לְמָקוֹם קָרוֹב לַה', לַמַּדְרֵגָה הַמְּיֻחֶדֶת הַשְּׁמוּרָה לְבַעֲלֵי-תְּשׁוּבָה. הַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיּוֹת הֵבִיאוּ אִתָּם "כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה" – אֶת הַהֲלָכוֹת, מִדְרָשׁ וְאַגָּדָה.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבִינִים מַדּוּעַ נִקְרֵאת הַפָּרָשָׁה 'כִּי-תִשָּׂא'. אָמְנָם הָיָה בַּפָּרָשָׁה אֵרוּעַ שֶׁל 'יְרִידָה', אַךְ מִן הַיְּרִידָה הַזּוֹ צָמְחָה עֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה...

אֶת הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל "יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה" אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּמִּישׁוֹר הָרוּחָנִי שֶׁל מַהֲלַךְ חַיֵּינוּ:

 

מֵאָז שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת הֶחָדָשׁ, לָכְדָה אֶת תְּשׂוּמַת-לִבִּי מִשְׁפַּחַת ס. תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה, הִנָּהּ בִּרְצִינוּת מְיֻחֶדֶת, בִּמְתִינוּת וּבִדְבֵקוּת. יַלְדֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִתְפַּלְּלִים כָּל-כָּךְ יָפֶה, כָּל אֶחָד בְּהֶתְאֵם לְגִילוֹ, וְעוֹנִים "אָמֵן, יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" בְּהִתְלַהֲבוּת. גַּם בַּהִתְוַעֲדֻיּוֹת ר' ס. הוּא מִן הַיּוֹשְׁבִים הַקְּבוּעִים.

"מֵהֵיכָן הֵם?" – הִתְעַנְיַנְתִּי. הַאִם מֵאַחַת מִמִּשְׁפְּחוֹת הַחֲסִידִים הַוָּתִיקוֹת יְדוּעוֹת הַשֵּׁם?

"דַּוְקָא לֹא" – נַעֲנֵיתִי. ר' ס. גִּלָּה אֶת הַיַּהֲדוּת וְהַחֲסִידוּת רַק לִפְנֵי כְּעֶשֶׂר שָׁנִים. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה הוּא הָיָה לִפְנֵי-כֵן... אַךְ בָּרוּר שֶׁעַתָּה, בְּכָל הֲלִיכוֹתָיו נִכֶּרֶת רְצִינוּת מְיֻחֶדֶת וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה.

 

תַּהֲלִיךְ דּוֹמֶה שֶׁל "יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה", עוֹבֵר גַּם עַל עַם-יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ:

 

בְּמִכְתָּבוֹ לְמַר יִצְחָק בֶּן צְבִי מְסַפֵּר הָרַבִּי, עַל "צִיּוּר הַגְּאֻלָּה" כְּפִי שֶׁדִּמָּה אוֹתוֹ בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד. בֵּין הַדְּבָרִים כּוֹתֵב הָרַבִּי: "גְּאֻלָּה כָּזוֹ וּבְאֹפֶן כָּזֶה שֶׁעַל-יָדָהּ יִהְיוּ מוּבָנִים יִסּוּרֵי הַגָּלוּת, הַגְּזֵרוֹת וְהַשְּׁמָדוֹת"...

 

מִתּוֹךְ יְרִידַת הַגָּלוּת, תִּצְמַח לָנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ הָעֲלִיָּה הַנִּפְלָאָה בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

 

 

 

מתוך "תורתך שעשועי"

הוסף תגובה
הוסף תגובה
0 תגובות