הרוחות באוקראינה סוערות. רוחות של ערב מלחמה אפשרית. היום (שלישי) הורה הנשיא הרוסי פוטין על החזרת חלק מכוחות הצבא בגבולות אוקראינה אל תוך רוסיה - בצעד שנראה כמו נסיגה. אלא שיש התולים זאת דווקא בתרגלים צבאי לקראת מתקפה. בכמה כלי תקשורת נחשבים בבריטניה ובארצות הברית פרסמו כי המתקפה עלולה להתחיל הערב.

היום בעיתון 'מעריב' פורסמה כתבת ענק, מאת אילנה שטוטלנד, על שלוחי הרבי באוקראינה, תחת הכותרת "כל היהודים עם העיניים לשליחי חב"ד שנמצאים פה בשטח".

"אנחנו פועלים בכמה מישורים, תמיד צריכים לשלב בין הגשמי לרוחני", אמר ל'מעריב', הרב יונתן בנימין מרקוביץ', משלוחי הרבי בקייב בירת אוקראינה, שבה מתגוררים 30 אלף יהודים. "יש פה כמה סוגים של אוכלוסייה: מאוד מבוגרת ומאוד צעירה, ואנחנו משתדלים לתת לכולם תשובות לבעיות שלהם".

במה מתמקדת הפעילות שלכם בימים אלה?

"באופן יזום אנחנו אוגרים עכשיו מזון, מחלקים יותר אוכל, בעיקר מנות יבשות של אוכל, קופסאות שימורים, קמח, סוכר, אורז ואטריות כדי שלאנשים יהיה מה לאכול בבית אם יהיה מצב שלא יהיה אוכל בחנויות או שתחל פלישה. ליהודים המבוגרים שלא יכולים ללכת, אנחנו מביאים את מנות האוכל עם מתנדבים עד הבית כדי שהמתנדבים גם יוכלו להרגיע אותם ולהיות איתם בקשר. בנוסף, ארגנו בבתי הכנסת מזרנים, מים ושקים של אוכל אם יקרה אסון".

לדברי הרב מרקוביץ', הוא מקבל מדי יום עשרות פניות ושיחות טלפון. "אנשים מתקשרים מודאגים", הוא מספר. "שואלים אותי מה דעתי, אם כדאי לברוח או לא, מה לעשות עם הילדים. אנשים דואגים מאוד לילדים שלהם, לא רוצים שהילדים יחוו מלחמה. לגבי הילדים, אני מציע להם לשלוח אותם לארץ, אבל אני לא יכול להחליט בשביל המבוגרים אם להישאר או לא. זו החלטה שלהם, וזו כמובן אופציה למי שיש לו דרכון ישראלי".

מה אתה מרגיש בשטח?

"הכל מתנהל רגיל לגמרי, במסעדות יושבים אנשים, אבל ברחובות הראשיים יש פחות פקקים ממה שהיינו רגילים לראות. רוב האוכלוסייה לא מאמינה שתהיה פלישה בסופו של דבר, וגם הממשל פה מאוד מרגיע. אני אישית מודאג. אם יקרה משהו, זה ישפיע גם עלינו, אבל אני נשאר בקייב. זה מה שהרבנים החליטו. הייתה לנו ישיבה בימים האחרונים והחלטנו שכולנו נשארים במקומות, בדיוק כמו שבמקרים דומים בעבר הורה לנו הרבי מלובביץ' להישאר במקום".

גם הרב אברהם וולף, הרב הראשי והשליח באודסה דיבר עם 'מעריב'. "העבודה שלנו כרגע מתמקדת בשני מישורים", אמר הרב וולף. "המישור האחד הוא המנטלי, להרגיע את הקהל, לחבר בין אחד לשני, ליצור עזרה הדדית. דיברתי בשבת בפני מאות אנשים שהגיעו לתפילה בבית הכנסת. אמרתי שהתפקיד שלנו הוא לעזור לשכן הנצרך, לזקן. את היהודים שממילא לא יכולים לנסוע מפה כי אין להם דרכון ישראלי, אנו מרגיעים באופן מנטלי".

איך היית מתאר את האווירה באודסה?

"אנשים כבר פוחדים לפחד, כבר אין להם כוח לפחד. אחרי כל כך הרבה מלחמות, מהפכות, אחרי כל כך הרבה פעמים שהייתה כמעט מלחמה, כמעט מהפכה, אנשים כבר לא רוצים לפחד. הם פשוט רוצים לחיות. הרחובות לא שוקקים, רואים שהפקקים נעלמו מהרחובות, אבל אין היסטריה. באופן אישי, אני בטוח שהסיפור הזה יסתיים בהסדר כלשהו. גם אם יקרה משהו, לדעתי זה יתחולל במזרח ולא יגלוש לערים הגדולות. אבל מלחמה, אף אחד לא יודע איך היא מסתיימת. עם כמות הנשק והחיילים שעוטפים את אוקראינה, מספיק גפרור כבוי כדי להצית את הכל".

•

"ביומיים האחרונים קיבלנו הרבה טלפונים מחו"ל, מארצות הברית ומישראל, של אנשים שביקשו לדבר עם המשפחה שלהם בחרקוב, אנשים שדואגים לקרובים שלהם שנמצאים פה", סיפרה מרים מוסקוביץ, השליחה בחרקוב ל'מעריב', הנמצאת 40 קילומטרים מהגבול עם רוסיה ושבה גרים כ־30 אלף יהודים.

"אנשים רצו לשכנע את קרוביהם לעזוב או לוודא שהם נמצאים בקשר איתנו ושהם בסדר. הייתי צריכה להרגיע את המתקשרים ולהגיד שאני נשארת. זה נותן את התחושה שהקהילה לא תהיה לבד. התקשרתי לאנשים שהם ביקשו, נתתי להם את הטלפון האישי שלי ואמרתי: 'תבואו, תתקשרו אם צריך משהו'. ביום ראשון הגיעו יהודים רבים לבית הכנסת ושאלו 'מה יהיה?'".

כשנשאל בידי 'מעריב', איך ההרגשה שלו, השיב השליח הרב יוסף וולף: "אנחנו שליחי מצווה ונמצאים פה בכוח המשלח. זכיתי שהרבי מלובביץ' שלח אותי לפה לפני כ־30 שנה. הרבי שלח אותנו לפה בידיעה טוטאלית שאנחנו שליחים שלו, אז אנחנו רגועים".

• הכתבה המלאה מופיעה בעיתון 'מעריב' ובאתר האינטרנט של מעריב