מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת תצווה
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה
שְׁנֵי הַיְּדִידִים, שַׁחַר וְעוֹדֵד, 'גִּלּוּ' יַחַד אֶת הַיַּהֲדוּת. יַחַד קָרְאוּ סְפָרִים מְעַנְיְנִים שֶׁפָּתְחוּ בִּפְנֵיהֶם אֳפָקִים חֲדָשִׁים, יַחַד הִשְׁתַּתְּפוּ בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה עֲמֻקִּים, יַחַד הִתְאָרְחוּ בִּסְעוּדַת שַׁבָּת בְּבֵית מִשְׁפַּחַת 'שְׁלוּחִים', וְיַחַד הִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּיִים קַלִּים בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלָּהֶם.
אֶלָּא שֶׁאָז הִתְחִיל לְהִוָּצֵר הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם. שַׁחַר מָצָא אֶת עַצְמוֹ עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם. מִצְווֹת רַבּוֹת חִכּוּ לוֹ וְהוּא קִבֵּל אוֹתָן בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת. מְנַסֶּה, מִתְרַגֵּל, וּמַמְשִׁיךְ מִיָּד הָלְאָה. לְעֻמָּתוֹ, עוֹדֵד הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר אִטִּי. "זֶה לֹא פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּיִים בַּחַיִּים" – הוּא נֶאֱנַח בְּאָזְנָיו שֶׁל שַׁחַר. "וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקֵי. הֲרֵי עַד לִפְנֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, אֲפִלּוּ לֹא הָיִיתִי מַנִּיחַ תְּפִלִּין. וְעַכְשָׁו – אֲנִי כֵּן. אוּכַל לְהִסְתַּפֵּק בָּזֶה בֵּינְתַיִם"...
שַׁחַר חִיֵּךְ וּפָתַח עֲבוּר יְדִידוֹ אֶת הַסִּדּוּר בְּסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת. "תִּתְבּוֹנֵן כָּאן" – הוּא אָמַר לוֹ. "יֵשׁ כָּאן מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל פְּעֻלּוֹת שֶׁהָיְתָה נַעֲשֵׂית בְּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם. חֶלְקָן – פַּעֲמַיִם בְּיוֹם!
"תָּאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה אוֹמֵר פִּתְאוֹם לְעַצְמוֹ: כְּשֶׁאֲנִי מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, כָּל הָעוֹלָם נִהְיָה מוּאָר. וּכְשֶׁאֲנִי מַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת – אֲנִי עוֹשֶׂה נַחַת-רוּחַ עֲצוּמָה לַה'. אָז אוּלַי הַיּוֹם אֲנִי יָכוֹל לָנוּחַ? הֲרֵי כְּבָר עָשִׂיתִי אֶת זֶה אֶתְמוֹל, אָז אוּלַי מַסְפִּיק. אוּלַי הַיּוֹם אֶפְשָׁר לְוַתֵּר...?
"אֲבָל לֹא. שְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת הָאֵלּוּ הָיוּ נַעֲשׂוֹת כָּל יוֹם, פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, בְּלִי שׁוּם הַפְסָקָה. שׁוּב הָאוֹר הַגָּדוֹל הָיָה מֻדְלָק, וְשׁוּב הַקִּרְבָה אֶל ה'. עוֹד פַּעַם וְעוֹד פַּעַם".
"טוֹב, זֶה הָיָה פַּעַם" – הִרְהֵר עוֹדֵד בְּקוֹל. "אֲנִי לֹא מֵבִין אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְחַקּוֹת אֶת זֶה הַיּוֹם, כְּשֶׁאֵין בֵּית-מִקְדָשׁ. וּמַה זֶּה קָשׁוּר בִּכְלָל לְקֶצֶב הַהִתְקַדְּמוּת שֶׁלִּי בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת?".
"שָׁאַלְתָּ בְּדִיּוּק אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַנְּכוֹנוֹת" – הֶחְמִיא לוֹ שַׁחַר. "וְאֶשְׂמַח לַעֲנוֹת לְךָ עֲלֵיהֶן לְפִי מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי לָאַחֲרוֹנָה. בֵּית-הַמִּקְדָשׁ הַגַּשְׁמִי אָמְנָם כְּבָר אֵינֶנּוּ, אֲבָל עֲדַיִן יֶשְׁנוֹ בֵּית-מִקְדָשׁ רוּחָנִי בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. בְּבֵית-הַמִּקְדָשׁ הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ הָאַחֲרָאִים לְבִצּוּעַ כָּל הַפְּעֻלּוֹת הַנִּדְרָשׁוֹת. בֵּינֵיהֶן, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, הַפְּעֻלּוֹת הַקְּבוּעוֹת וְהַחֲשׁוּבוֹת: הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת".
"אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת כָּאֵלּוּ בַּלֵּב?" – הִתְפַּלֵּא עוֹדֵד.
"הִנֵּה, כָּאן בְּדִיּוּק אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים לִתְחִלַּת הַדִּיּוּן שֶׁלָּנוּ. לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת זֶה לְהוֹסִיף בְּעוֹד וְעוֹד מִצְווֹת. הַמִּצְווֹת מְכֻנּוֹת 'נֵר מִצְוָה', כִּי לְכָל מִצְוָה יֵשׁ אֶת הַכּוֹחַ לְהָאִיר אֶת כָּל הַסְּבִיבָה. אַחֲרָיוּתֵנוּ לְהַדְלִיק עוֹד 'נֵר' וְעוֹד 'נֵר' בְּכָל יוֹם וָיוֹם. גַּם הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת נִמְצֵאת בְּאַחֲרָיוּתֵנוּ. הַקְּטֹרֶת הִיא מִלְּשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְאַחֲדוּת. כִּי זֶה מַה שֶּׁהִיא עוֹשָׂה לַנְּשָׁמָה שֶׁל הַיְּהוּדִי. תַּפְקִידֵנוּ אִם-כֵּן, לְהַגִּיעַ לְהִתְקַשְּׁרוּת וּלְהִתְאַחֲדוּת עִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, בְּכָל יוֹם מַמָּשׁ".
עוֹדֵד הִרְהֵר בַּדְּבָרִים וְאָז שָׁאַל בְּהִסּוּס. "הַאִם רַק אֶצְלֵנוּ יֵשׁ בֵּית-הַמִּקְדָשׁ רוּחָנִי כָּזֶה? הַאִם הַ'שָּׁלִיחַ' לְמָשָׁל, פָּטוּר מִן הַפְּעֻלּוֹת הַלָּלוּ שֶׁל בֵּית-הַמִּקְדָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהוּא כְּבָר יְהוּדֵי שׁוֹמֵר מִצְווֹת? כִּי כְּבָר אֵין לוֹ עוֹד 'נֵרוֹת' לְהַדְלִיק?".
"גַּם אֲנִי שָׁאַלְתִּי בְּדִיּוּק אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת" – צָחַק שַׁחַר. "אֶלָּא שֶׁאֲנִי שָׁאַלְתִּי אֶת הַשָּׁלִיחַ בְּעַצְמוֹ. 'מַה פִּתְאוֹם' – הוּא עָנָה לִי. 'גַּם אֲנִי אוֹמֵר בְּכָל יוֹם אֶת "סֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת" וְגַם עָלַי מֻטֶּלֶת הַמְּלָאכָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. תָּמִיד-תָּמִיד, יֵשׁ מָקוֹם לְעוֹד "נֵרוֹת". אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף בְּהִדּוּר מִצְוָה, אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף בִּשְׁעוֹת לִמּוּד תּוֹרָה, אֶפְשָׁר לְהִזָּהֵר יוֹתֵר בְּמִצְווֹת לֹא-תַעֲשֶׂה, אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיד יוֹתֵר בְּאַהֲבַת-יִשְׂרָאֵל'..."
"הֵבַנְתִּי" – אָמַר עוֹדֵד בְּהֶחְלֵטִיּוּת וּבְקוֹלוֹ זָרַם כּוֹחַ חָדָשׁ. "אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶשְׁתַּדֵּל בְּכָל זֹאת. אֲנַסֶּה לִהְיוֹת 'כֹּהֵן נִמְרָץ' בְּבֵית-הַמִּקְדָשׁ הַפְּרָטִי שֶׁלִּי".
(על-פי 'שיחות קודש' תשנ"ב, פ' תצוה)
מתוך "תורתך שעשועי"