מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת תרומה
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת תְּרוּמָה
"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה . . וַעֲצֵי שִׁטִּים".
(שמות כה, ב-ה)
קְרִיאַת קֹדֶשׁ
כָּל נוֹשְׂאֵי עֲצֵי הַשִּׁטִּים, מִתְבַּקְּשִׁים לְרַכֵּז אֶת הָעֵצִים
לְיַד אָהֳלֵי הַנְּשִׂיאִים – עַד מָחָר בַּבֹּקֶר!
זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת...
מָה סָחֲבוּ אִתָּם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם אֶל הַמִּדְבָּר? כַּמּוּבָן – אֶת הַיְּלָדִים הָרַכִּים, מְעַט מָזוֹן וּמְעַט בְּגָדִים, אוּלַי גַּם שְׂמִיכוֹת, כֵּלִים, וְ... גְּזָעִים שֶׁל עֲצֵי אֲרָזִים!
מָה? לָמָּה? מָה הֵם חָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת עִם הָעֵצִים הַלָּלוּ? לַעֲצֵי הָאֲרָזִים שֶׁנָּשְׂאוּ אִתָּם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, הָיָה יִעוּד חָשׁוּב – בְּנִיַּת מִשְׁכָּן לַה'.
הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים מִי נָטַע אוֹתָם? יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּעַצְמוֹ. וּמַדּוּעַ? כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ יָדַע בְּרוּחַ-קָדְשׁוֹ, שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר יֵצְאוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְיֵלְכוּ בַּמִּדְבָּר, הֵם יִזְדַּקְּקוּ לַעֲצֵי שִׁטִּים כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן.
עַל-כֵּן הוּא לָקַח אִתּוֹ אֲרָזִים מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, נָטַע אוֹתָם בְּמִצְרַיִם, וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי-בָּנָיו לְקַחֲתָם עִמָּהֶם לַדֶּרֶךְ בְּבוֹא הָעֵת.
קוֹרְאִים יְקָרִים:
נַסּוּ-נָא לַחְשֹׁב – לְשֵׁם-מָה הָיָה צָרִיךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהָכִין אֶת הָעֵצִים יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה מֵרֹאשׁ? הֲרֵי הָיָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּדֵּר גַּם בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת: לִקְנוֹת עֲצֵי אֲרָזִים מֵאֻמּוֹת אֲחֵרוֹת בָּאֵזוֹר, אוֹ לִכְרֹת עֵצִים בַּיְּעָרוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ...
כְּדֵי לְהָבִין זֹאת, נַחְזֹר מְעַט אֲחוֹרָה, אֶל תְּקוּפַת הָעַבְדוּת שֶׁל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל:
הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת בְּעֹז, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים בַּפֶּרֶךְ. הַגַּב כָּפוּף, הַיָּדַיִם נוֹשְׂאוֹת בְּמַאֲמָץ לְבֵנָה אַחַר לְבֵנָה לְבִנְיַן הַפִּירָמִידוֹת... בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כִּמְעַט מִתְיָאֲשִׁים, הַנּוֹגְשִׂים הַמִּצְרִיִּים מַצְלִיפִים בָּהֶם לְלֹא רַחֲמִים. וְאָז... הָעֵינַיִם הַיְּגֵעוֹת פּוֹגְשׁוֹת פִּתְאוֹם, בְּמִקְרֶה, שׁוּרָה שֶׁל עֲצֵי אֲרָזִים הַנְּטוּעָה בְּקַו הָאֹפֶק.
"אֲהָהּ, הִנֵּה עֲצֵי הָאֲרָזִים שֶׁנָּטַע עֲבוּרֵנוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ" – מִתְמַלֵּא לֵב הָעֲבָדִים בְּנֶחָמָה וְעִידוּד – "הָאֲרָזִים שֶׁנָּטַע מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם נֵצֵא מִן הַגָּלוּת הַקָּשָׁה הַזֹּאת, אֶל הַגְּאֻלָּה. הָאֲרָזִים הַלָּלוּ, נִלְקְחוּ מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּלְשָׁם הֵם יָשׁוּבוּ. גַּם אֲנַחְנוּ – מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בָּאנוּ, וּלְשָׁם אָנוּ נָשׁוּב".
עֲצֵי הַשִּׁטִּים הָיוּ קֶרֶן שֶׁל נֶחָמָה בְּתוֹךְ הַגָּלוּת הַקָּשָׁה. לְשֵׁם כָּךְ הֵכִין אוֹתָם יַעֲקֹב אָבִינוּ מֵרֹאשׁ.
גַּם לָנוּ וְלַדּוֹרוֹת שֶׁקָּדְמוּ לָנוּ, לְאֹרֶךְ כָּל הַגָּלֻיּוֹת, נִטְּעוּ אֲרָזִים לְתִפְאֶרֶת, שֶׁיְּנַחֲמוּ וִיעוֹדְדוּ אוֹתָנוּ. הָאֲרָזִים הַלָּלוּ, הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה". בִּזְכוּתָם וּבְעֶזְרָתָם, אָנוּ מַצְלִיחִים בִּבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן לַה', 'מִשְׁכָּן פְּרָטִי' בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, וּ'מִשְׁכָּן כְּלָלִי' בְּבוֹא הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.
מתוך "תורתך שעשועי"