לא מריח להם: התתרנים

אם תשאלו את מר דאנקן בוק, הוא יספר לכם שלריחות יש השפעה עצומה על חיינו. "רגשות, זיכרונות, מצב רוח - כולם קשורים לחוש הריח שלנו".

לרוע מזלו של מר בוק, בריטי חביב בן 36 מלונדון, היכולת שלו להריח הפכה לאופציה לא-קיימת, לאחר שנפגע בראשו לפני כמעט 15 שנים. אבל במקום להניח לבעיה הזו לגרום לו לשקוע בדיכאון, הוא הקים את ארגון הצדקה הראשון בבריטניה המספק תמיכה וייעוץ לסובלים מהפרעות הקשורות לטעם וריח.

כיום, בעידן הקורונה, רבים יכולים להזדהות עם אותם אנשים הסובלים מחוסר בריח או טעם, המכונים בשם 'תתרנים'. תארו לעצמכם אנשים שאינם מריחים או מרגישים טעם באוכל אותו הם אוכלים. זה הרי נורא!

הכול הופך למשעמם

התאונה של מר בוק גזלה ממנו כל אפשרות להריח. בעיה זו הוציאה לו את החשק לעשות דברים רבים שקודם לכן אהב לעשות. הוא הרגיש את החוסר בריח בכל מקום; בשעת האכילה, כאשר טייל בכפר וביקר בשוק העירוני. בכל מקום הוא חש את חיסרון היכולת להריח.

"נסו לחשוב על כל דבר שהייתם נהנים לעשות, ודמיינו שאתם מסירים ממנו את הריח. הרגש נעלם. חלק גדול מאותם דברים מאבדים את הצבע ואת החיים והופכים לאפורים ומשעממים. עבורי, לאחר שהפסקתי להריח שום דבר לא היה כמו קודם לכן".

אבל לא אצל כולם זה ככה. יש כאלו שפשוט מעולם לא הריחו.

תתרנים מלידה

הכירו את אייבי מילארד, ילדה צעירה בן תשע שמעולם לא הצליח להריח. הוריה הבינו שיש לה בעיה רק ​​כשהיתה בת ארבע, לאחר ששמו לב שילדתם מעולם לא הגיבה או העירה על ריחות רעים.

בעייתה המולדת של אייבי היא נדירה ובשל כך רק לאחרונה הופנתה אייבי לטיפול במרפאת מומחים, לאחר ששורה של רופאים נותרו מבולבלים מהבעיה שלה. היא מצפה לפגוש מומחה בתחום שאולי ימצא פתרון עבורה; היא משתוקקת כבר להיות מסוגלת להריח גם היא בעצמה.

כ-3% מכלל האוכלוסייה, לרבות ילדים, סובלים מתתרנות קבועה. שיעור גבוה יותר סובל מתתרנות באופן זמני: התתרנות מתרחשת בעקבות נסיבות בריאותיות, וכשמבריאים משתקם חוש הריח וחוזר לתפקד כמו קודם.

תתרנות, שמשמעה אובדן מוחלט של היכולת להריח, יכולה להיות מולדת, אך נפוצה יותר במקרים של פגיעות מזיהומים ויראליים, כמו במקרה של וירוס הקורונה. אלא שבמקרה של הקורונה, הגוף מתאושש במהירות וחוש הריח חוזר לפעול, לשמחתנו.

זה גם מסוכן

קחו לדוגמה את העובדה הבאה שממחישה עד כמה חשוב חוש הריח לחיינו. כאשר פורצת שריפה, לעיתים רבות אנו מזהים את הסכנה בזכות הריח המתפשט ומזהיר מפני הלהבות המתקרבות. כך גם במקרה של חומר חריף מסוכן המתפשט, שאדם רגיל נחשף אליו בקלות בזכות הריח החריף. במקרה של התתרן – הוא אינו מודע לסכנה המתקרבת, ובשל כך הוא עלול לגלותה רק בשלב מאוחר מידי.

אובדן פתאומי של חוש הריח, שגורם בדרך כלל גם לאובדן הטעם במידה מסוימת, יכול להיות בעל השפעה עצומה על חייהם של אנשים – עד כדי שקשה לאדם מן השורה להבין באיזו עוצמה.

על פי סקר שנערך בקרב יותר מ-400 אנשים עם הפרעות ריח וטעם, על-ידי ארגון הצדקה של מר בוק, תחושות של בידוד, דיכאון וכעס אינן נדירות כלל בקרב הסובלים מתתרנות.

רוב התתרנים שהשתתפו בסקר סיפרו שההנאה שלהם מאכילה ושתייה פחתה באופן דרמטי מאז שהם סובלים מהבעיה. בנוסף לכך, הם חוששים ממקרים של אכילת מאכלים מקולקלים בלא שיידעו מכך..

יותר ממחציתם גם דיווחו כי הם חשים בבעיות רבות מבחינה חברתית מאז הפסיקו להריח.

סיפורם של התתרנים מלמד אותנו כיצד יש להתייחס למערכות הרבות שברא השם בגופנו. כל אבר וחלק בעל חשיבות עצומה, שלא תמיד אנו מספיק מודעים לחשיבותה. התבוננו רגע בפלא האלוקי הזה, והודו להשם שיצר את כולנו בחכמה.