_________________

תגלית: הרבי ביקש להקים ישיבה בחברון

אופוריה חסרת-תקדים שלטה בעולם היהודי לאחר הניצחון הגדול של מלחמת "ששת הימים". שטחים עצומים ורבי משמעות חזרו לידיים יהודיות בתום מלחמה חסרת-סיכוי. יהודי כל העולם דמעו למראה אבני הכותל המחובקים בידי צעירים וזקנים שמילאו את הרחבה בהמוניהם. קול קריאת "הר הבית בידינו", הדהד למרחקים ונדמה היה כקול פעמי גאולה.

המראות המדהימים הגיעו לא רק מירושלים. מכל רחבי הארץ הגיעו התמונות של יהודים המבקרים במקומות הקדושים שהיו נתונים בשבי שנים רבות.

גם חברון, ובמרכזה "מערת המכפלה" נחלת אבותינו, שבה לידיים יהודיות. אומנם לימים תתגלה השמחה כמוקדמת, כאשר העיר תיוותר כמעט כולה בידיים ערביות, אבל באותה שעה נדמה היה שנחלת אבותינו חזרה לרשות בניהם.

מיד לאחר המלחמה, פנה הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת "חברון" המפורסמת למשה דיין, וביקש להעתיק את מקומה של ישיבתו מירושלים בחזרה למקומה המקורי – העיר חברון. משה דיין התנגד והרעיון ירד מעל הפרק.

אלא שמסמכים שנחשפו לאחרונה, מגלים כי מאחורי הקלעים התנהל באותה העת ניסיון לחידוש ישיבה נוספת בעיר חברון: ישיבת חב"ד.

חברון לאחר מלחמת ששת הימים

הרבי מציע להקים ישיבה?

במכתב שכתב שלמה זלמן שרגאי, אחד מעסקני הציבור הפעילים בארץ הקודש, לשר הפנים, משה חיים שפירא הוא מספר:

"א. הרב גורליק, נציגו של הרבי מלובביטש שליט"א באיטליה, המשמש כרב במילנו, הודיעני לפני כמה חדשים כשהייתי באיטליה, שלפי הדרכתו של הרבי הוחלט להקים בחברון ישיבה מ-30 תלמיד לעת עתה, ביניהם מספר משפחות והוטל על הרב גורליק שהוא יטפל בענין ויעמוד בראשו:

ב. תכנית זו של הקמת ישיבה בחברון, יש לבצע רק בהסכמתה ובעזרתה של ממשלת ישראל;

ג. מה שמבקשים רשות להעמיד לרשות ישיבה זו הם שני דברים: בנין מתאים לישיבה וכן גם דיור לתלמידי הישיבה ולרמים.

[..] ברצוני גם לציין גם, שרק לפני שבועיים הודיע לי הרב גורליק שתכנית זו במקומה עומדת אם הממשלה תתן הסכמתה ותושיט את עזרתה בהתאם לאמור לעיל".

מכתבו של שרגאי לשר שפירא

באותו היום, שיגר מר שרגאי העתק ממכתב זה למר זלמן שזר, כשהוא מציין:

"מצ"ב העתק מכתבי למר שפירא בענין ישיבה בחברון, לפי הצעתו של הרבי מלובביטש שליט"א".

בהמשך הוא מבקש את עזרתו של הנשיא לפעול לזירוז העניין.

הממשלה מאשרת

המענה על מכתבו זה לא הגיע לידינו, אך ממכתב ששיגר עשרה ימים לאחר מכן, אנו למדים על הענות חיובית מטעם שרי הממשלה לרעיון, כפי שמשתקף מהדברים שכתב לראש הממשלה לוי אשכול בכ"ח באייר:

לפני כשבוע-עשרה ימים מסרו לי השרים: מ"ח שפירא וד"ר זרח ורהפטיג, כי אכן כיום ישנה החלטה חיובית.

הואיל ולפי הידיעות שבידי, תכנית זו של הרבי מלובאביטש שרירה וקיימת עוד כיום, אודה לך מאד אם תואיל להדריכני למי עלי לפנות כיום בענין זה כדי לבצע תכנית של הקמת ישיבת חב"ד בחברון, ולהעלות על-ידי כך שלושים תלמידים, חלק משפחות על רמיה"ם לארץ.

האם אכן הייתה תוכנית כזו, להקים ישיבה חב"דית בחברון? ואם כן, מדוע היא לא יצאה לפועל בסופו של דבר?

הרבי מסביר את התנגדותו

שלשה חודשים לאחר מכן, כתב הרבי לאריאל שרון מכתב, ששורה קצרה מתוכו מכילה רמז לאותו סיפור לא ידוע. במכתב מבהיר הרבי לאריאל שרון את הבעייתיות בעמדתה של הממשלה בארץ, באשר להמשך השליטה בשטחים ששבו לידיים יהודיות.

בתמציתיות בהירה, מסביר הרבי לשרון כי המציאות הקיימת, שבה ישנם יהודים המבקשים להתיישב בשטחים שהוחזרו לידינו אלא שבאופן רשמי המדינה מתנערת מהם, הרסנית ומועדת לאי-הצלחה.

תחילה מתייחס הרבי לירושלים עיר הקודש, שם החליטו קובעי המדיניות כי יש לשמר את המצב הקיים ולשמור על רוב ערבי בעיר העתיקה. זהו רעיון הרסני, מסביר הרבי, שנובע מפחד חסר-סיבה ממנהיגי המדינות בעולם.

מיד לאחר מכן, מתייחס הרבי גם לחברון:

"אם כך הוא המצב בנוגע לירושלים עיר הקודש, על אחת כמה וכמה המצב גרוע בנוגע לחברון, שאך ורק ערבים יושבים בה [...] והיישוב הערבי בה הוא מבוסס ומפותח [...] ובוודאי ידוע גם לו על מעמד המתנחלים שם - שאינו רחוק ממצב של אסירים. ואת כל זה מסבירים בטעמים של 'צדק ויושר'. והבסיס המשותף לכל תופעות אלו הוא: מה יאמר העולם הגדול, וכפי שדיברנו בעת ביקורו של מר כאן".

בהמשך לכך, מביע הרבי את דעתו לנוכח רצונו של שרון שהרבי יקרא לחסידי חב"ד להתיישב בחברון:

"אין כל מקום ותועלת מעשית שמישהו יפנה בקול קורא לעלייה להתיישב בחברון", וזאת מפני שקריאה כזו בשעה שעמדת הממשלה באופן רשמי שוללת התיישבות, עלולה להביא "להתנגשות עם העמדה האמורה ולחילוקי דעות חריפים ולגזֵרות נגד העולים – שיתגלו בקהל, ולא רק בקהל היהודי אלא גם אצל הגויים, שיראו שאלה הקובעים – מצמצמים את המתנחלים והעולים, ועוד יותר מצמצום וכו', וכדי ביזיון ועידוד רוח שונאיהם של ישראל".

מכתבו של הרבי לאריאל שרון

"חקרו ודרשו.. בנוגע ליסוד ישיבה"

במכתב זה מסביר הרבי את עמדתו בעניין ההתיישבות בחברון. כל עוד המדיניות הרשמית של הממשלה מתנגדת להתיישבות, אין הוא רואה מקום לקרוא לחסידים להתיישב, וזאת מפני שבמצב כזה בפועל לא יוקם יישוב יהודי בחברון.

בין השורות, מופיעה שורה אחת, כמעט מובלעת, שמעניקה לנו רמז עבה הנוגע למסמכים שנחשפו. וכך כותב הרבי לאריק שרון:

"למרות האמור חקרו ודרשו על דבר האפשריות בנוגע ליסוד ישיבה וכו'. וקבלתי מענה ברור אשר "מוטב לי" להתענין על דבר ישיבה בירושלים מאשר בחברון"..

במילים ספורות אלו, מספר הרבי על רעיון להקמת ישיבה בחברון. אך גם מבהיר מדוע החליט שלא להקימה – מפני שעמדתו הכללית היא שכאשר הממשלה מתנגדת לרעיון ההתיישבות במקומות מסוג זה, מועטים הסיכויים שתצליח להתקיים לאורך זמן.