מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת משפטים
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים
"אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ
וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא". (שמות כא,יט)
הַאִם כַּאֲשֶׁר ה' גּוֹרֵם שֶׁמִּישֶׁהוּ יִהְיֶה חוֹלֶה, מֻתָּר לָנוּ לְנַסּוֹת לְרַפֵּא אֶת אוֹתוֹ אָדָם? בְּפָרָשָׁתֵנוּ, אֲנַחְנוּ לְמֵדִים שֶׁכֵּן. "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" – אוֹמְרִים חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה: "מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת".
מִמָּקוֹם אַחֵר אֲנַחְנוּ לְמֵדִים שֶׁחוֹבָה לְנַסּוֹת לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה, וְזוֹ אֵינָהּ רַק רְשׁוּת. לוֹמְדִים זֹאת מִדִּינֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה. "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" – עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁמִירַת הַגּוּף, כְּאִלּוּ זוֹ אֲבֵדָה שֶׁמְּצוּיָה בְּיָדֵינוּ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
חוֹבַת הָרִפּוּי קַיֶּמֶת לֹא רַק בְּמַחֲלוֹת גַּשְׁמִיּוֹת אֶלָּא גַּם בְּמַחֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת. וְגַם בְּמַחֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת, כְּמוֹ בַּמַּחֲלוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי סוּגֵי מַחֲלוֹת: א) כָּאֵלֶּה שֶׁחוֹבָה לָרוּץ לְרַפֵּא אוֹתָן, כִּי הֵן מְסֻכָּנוֹת מַמָּשׁ לָאָדָם. ב) כָּאֵלֶּה שֶׁ'נִּתְּנָה רְשׁוּת' לְרַפֵּא אוֹתָן.
הַ'מַּחֲלוֹת הַמְּסֻכָּנוֹת' הֵן, כַּאֲשֶׁר הַ'חוֹלֶה' עוֹבֵר בְּפֹעַל עַל קִיּוּם מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת. הַ'מַּחֲלוֹת הַקַּלּוֹת' הֵן, כַּאֲשֶׁר הַיְּהוּדִי טֶרֶם הִשִּׂיג אֶת כָּל הַדַּרְגוֹת הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁהוּא מְסֻגָּל לָהֶן, וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ לְאָן לְהִתְקַדֵּם לְרָמוֹת רוּחָנִיּוֹת גְּבוֹהוֹת.
הַהוֹרָאָה עֲבוּרֵנוּ הִיא, שֶׁעָלֵינוּ לְהַקְדִּים וּלְהַשְׁקִיעַ מַאֲמַצִּים בְּמִי שֶׁחוֹבָה לְרַפֵּא אוֹתוֹ, לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁקִיעִים מַאֲמַצִּים בְּמִי שֶׁ'נִּתַּן רְשׁוּת' לַעֲזֹר לוֹ. אָסוּר לָנוּ לְהִתְחַמֵּק מִלְּסַיֵּעַ לִיהוּדִי אַחֵר וּלְעוֹרְרוֹ לְקִיּוּם מִצְווֹת, בַּטַּעֲנָה שֶׁאֲנַחְנוּ קֹדֶם רוֹצִים לַעֲזֹר לְעַצְמֵנוּ בַּ'מַּחֲלָה הַקַּלָּה' שֶׁל הִתְקַדְּמוּת בְּרוּחָנִיּוּת... תָּמִיד נֵחָלֵץ בִּמְהִירוּת, לַעֲזֹר קֹדֶם לְמִי שֶׁקִּיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹ נִמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל 'מַחֲלָה קָשָׁה'...
•
מִדֵּי פַּעַם נוֹהֵג רַב הַשְּׁכוּנָה הַיָּשִׁישׁ וְהַנִּכְבָּד לְהִתְעַנְיֵן אֵצֶל ר' יִצְחָק עַל "עִסְקֵי יוֹם הַשִּׁשִּׁי" שֶׁלּוֹ. הָרַב מַקְשִׁיב בְּכָל פַּעַם בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת, לְסִפּוּרֵי פְּעִילוּתוֹ שֶׁל ר' יִצְחָק.
פַּעַם מְסַפֵּר ר' יִצְחָק עַל שְׁעוֹת עֲמִידָתוֹ בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, כְּדֵי לְהָנִיחַ תְּפִלִּין לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. פַּעַם הוּא מְסַפֵּר עַל מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים, שֶׁבּוֹ הֵנִיחַ תְּפִלִּין לַקְּשִׁישִׁים וְחִלֵּק נֵרוֹת שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַקְּשִׁישׁוֹת. וְכָךְ הָלְאָה וְהָלְאָה, וְהָרַב הַנִּכְבָּד מַקְשִׁיב וּקְצָת מִתְפַּלֵּא: הַאִם הֶחַבַּ"דְנִיק הַזֶּה כְּבָר הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְשִׂיא הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִית, עַד שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ מָה לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר, רַק לָרוּץ לַעֲזֹר לִיהוּדִים אֲחֵרִים?
יוֹם אֶחָד שָׁטַח הָרַב בִּפְנֵי ר' יִצְחָק אֶת תְּמִיהָתוֹ. ר' יִצְחָק חִיֵּךְ קַלּוֹת וְהִצִּיעַ לָרַב לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה 'מִן הַשֶּׁטַח'. הַאִם יוֹאִיל הָרַב לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַקָּרוֹב?
הָרַב הִסְכִּים וְהַטִּיּוּל יָצָא לַפֹּעַל. בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הַתּוֹרָנוּת שֶׁל ר' יִצְחָק הָיְתָה בְּרַחֲבַת הַכְּנִיסָה שֶׁל בִּנְיַן מִשְׂרָדִים גָּבוֹהַּ וְהָדוּר. אֲנָשִׁים רַבִּים יָצְאוּ וְנִכְנְסוּ בְּשַׁעֲרֵי הַבִּנְיָן, וְאֶת כֻּלָּם, לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, עִכֵּב ר' יִצְחָק בַּשְּׁאֵלָה: "הַאִם תִּרְצֶה לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?".
הָרַב יָשַׁב בְּסָמוּךְ עַל כִּסֵּא שֶׁהֵכִין עֲבוּרוֹ ר' יִצְחָק וְעָקַב בְּסַקְרָנוּת אַחַר הַמִּתְרַחֵשׁ. הוּא הִבִּיט וְהִבִּיט וְהִרְגִּישׁ כֵּיצַד הוּא מִתְלַהֵב יוֹתֵר וְיוֹתֵר. אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁעֲלֵיהֶם אָמַר הָרַב בְּלִבּוֹ "הוּא בְּוַדַּאי לֹא יַסְכִּים", דַּוְקָא נַעֲנוּ בְּשִׂמְחָה לַהַצָּעָה, הֵנִיחוּ אֶת חֲלִיפוֹתֵיהֶם בַּצַּד וְהִפְשִׁילוּ אֶת הַשַּׁרְווּל.
בְּתֹם הַשָּׁעָה הַקְּצוּבָה קִפֵּל ר' יִצְחָק אֶת עֶמְדַּת הַתְּפִלִּין, הִכְנִיס אֶת הַכֹּל לַמְּכוֹנִית, וְהִזְמִין אֶת הָרַב לִנְסִיעָה חֲזָרָה הַבַּיְתָה.
בְּמַהֲלַךְ כָּל הַנְּסִיעָה, לֹא הִפְסִיק הָרַב לְהַבִּיעַ אֶת הִתְפַּעֲלוּתוֹ. "הֲרֵי זוֹ הַצָּלַת נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ!" – הִתְבַּטֵּא בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "יְהוּדִים יְקָרִים אֵלּוּ, קִיְּמוּ מִצְוָה כָּל-כָּךְ חֲשׁוּבָה, רַק בִּגְלָלְךָ! בִּזְכוּתְךָ!".
ר' יִצְחָק חִיֵּךְ וְרַק בְּסוֹף הַנְּסִיעָה, הִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְהַסְבִּיר לָרַב: "כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי עַצְמִי, עֲדַיִן אֵינֶנִּי מֻשְׁלָם מִבְּחִינָה רוּחָנִית, יֵשׁ לִי עוֹד הַרְבֵּה לְהִתְקַדֵּם וּלְהַשְׁלִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַמַּצָּב בַּשֶּׁטַח זוֹעֵק 'הַצִּילוּ', חוֹבָה עָלַי לְנַסּוֹת קֹדֶם וּלְסַיֵּעַ, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַדָּבָר הֲכִי נָחוּץ"...
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
