רשמים מהמהפכה החב"דית
פרק ראשון

ניגון הרב מלאדי כובש את אמריקה
דוד פלינקר | הבקר, כ"ב כסלו תשי"א

י"ט כסלו, יום הילולא של כעל ה"תניא" לא נשכח בהמולת ניו־יורק הגדולה. ל"ניגון הרב" שלפי מסורת חסידי חב"ד שר אותו בעל ה"תניא" בבית הסוהר בפטרסבורג (לנינגראד של היום) יש ממשיכים בארצו של קולומ­בוס.

בהתחלת מלחמת עולם האחרונה הצליח הרבי מלובאוויץ לצאת את פולין, ואחרי טלטולים רבים הגיע לניו־יורק.

הוא לא היה הנציג היחידי של חסי­דות פולין ורוסיה. רבים קדמו לו. בי­מי שהותי באמריקה נוכחתי לדעת שאין שושלת אדמו"רית אחת שלא תהיה לה ממשיכים בניו־יורק. אמנם "חצרות" אדמו"רים בנוסח פולין ורוסיה אינם קיימים בניו־יורק. אולם עובדא היא שה"דינאסטיות" של אדמו"רי פולין ורוסיה המציאו בעוד מועד נציגיהן ליהודי אמ­ריקה. גאליציה ורוסיה תופסות אח המ­קום הראשון. אדמו"רי רוסיה יצאו לארצות הים אחרי המהפכה הקומוניסטית. אחריהם באו אדמו"רי גאליציה. החיים בגאליציה היו קשים תמיד ואחרי פטירת אדמו"ר, נשארו בניס לא מעטים, ואחדים מהיורשים יצאו לארצות־הברית.

ב"חצרות" פולין פחדו מאמריקה הגויית. רק בשנים האחרונות לפני פרוץ המלחמה האחרונה התחילו גם אדמו”רי פולין לחשוב על אמריקה ונמצאו אחדים שהעיזו אף לצאת לדרך הרחוקה. אחרי המלחמה הגיעו רבים מניצולי היטלר.

כעת אם אתה עובר ברובעים היהודיים של ניו־יורק אתה נתקל מפעם לפעם בבית בן שתי־קומות ועליו פתק עם הודעה שכאן גר הרבי מווארקה, או הרבי מקראקוב, או הרבי מסטאניסלאבוב וכדומה.

לכל רבי יש בית, בקומה הראשונה נמצא בית־המדרש והחדרים בהם מקבל האדמו"ר את חסידיו, ובקומה השניה — דירתו הפרטית של הרבי.

אין תחת ידי סטאטיסטיקה של אדמו"רי ניו־יורק. אך דומני שלא אטעה אם אגיד שבווארשה היהודית היה מספר האדמו"רים קטן הרבה ממספר האדמו"רים בברוקלין וברונקס.

קיימת בניו־יורק אף "אגודת אדמו"רים" עם מזכירים ומכונות־כתיבה ועם "אפיס" כדת וכדין — דבר שקשה היה לתאר לעצמנו באווירת פולין.

והסדר באגודה זו דומה לאגודות אחרות: מתקיימות אסיפות שנתיות ובחירות, ויש ועד, ויש נשיא וסגן־נשיא וגזבר וכו', וכו'.

פרנסה יש, ברוך השם, לאדמו”רים בדרך כלל. לא מרבים ב"טישען", ולא מכבידים יותר מדי בתורה ובחסידות, אך בעת צרה רצים לרבי עם "קוויטלעך" כיאות וה"פדיונות" מופיעים בצורת צ'קים.

אך האדמו"רים אינם מרוצים והם מתאוננים על מצבם. נכון, פרנסה ישנה. אך "העיקר חסר מן הספר". חסרה הנשמה, נשמת חסידות פולין. מעריצי הרבי מסתפקים במשלוח צ'קים על ידי הדואר. לעתים תכופות מדברים עם הרבי בטלפון ומבקשים אותו להתפלל לשלום החולה... השפעת האדמו"רים על החיים היהודיים היא חלשה מאד.

בנידון זה תופס "החצר" מלובאוויץ מקום מיוחד ויוצא מן הכלל.

למרות שהרבי מלובאוויץ עם משפחתו בא לניו־יורק רק לפני עשר שנים הצליח להעשות במשך זמן קצר לגורם חשוב בחייה של יהדות אמריקה.

מסביבו נתלקטו חסידי חב"ד מכל רחבי ארצות הברית, והם שמרו אמונים לנכדו של "הרב מלאדי".

חסידי חב"ד שעמדו בעקשנותם אף בברית־המועצות ולא נכנעו לייבסקציה. התאוששו אחרי בואו של רבם לניו-יורק והעיזו, להתמודד גם עם חיי החולין הכבירים בקרית ניו־יורק.

הרבי מלובאוויץ אסף לחצרו נוער חרדי והקים בביתו ישיבה לפי נוסח החב"די המובהק. הופיעו בחוצות ניו־יורק חסידי לובאוויץ בעלי זקן ופיאות, ולידם צעירים עם פיאות וזקנים.

בהתחלה הביטו עליהם כאנשים שלא מן הישוב. לאט לאט התרגלו אליהם. והנה ראה זה פלא: מספרם התחיל לגדול...

שער העיתון בו פירסם הכותב את רשמיו

חולה אנוש היה כבר הרבי מלובאוויץ בבואו לניו־יורק, אך רוחו לא נשברה. להפך נדמה היה שהגוף החלש אינו יודע ליאות. מרצו הפליא את יהודי ניו־יורק.

במשך שנים אחדות נהפך "החצר" הלובאוויצי להסתדרות חזקה. בראשה עמדו אנשים בעלי כשרונות אירגון גדו­לים ובעלי רצון ואמונה בתפקידם.

הם לא הסתפקו בהשפעתם בניו־יורק. שליחיהם יצאו לערי אמריקה האחרות. הם לא יצאו לאסוף כסף. הם לא יצאו לקחת, אלא לתת.

והם נתנו ביד רחבה "אידישקייט" ליהודים שהיו רחוקים מההווי היהודי, אך בעומק ליבם התגעגעו ל"ניגון הרב".

עשרות "ישיבות לובאוויץ" הוקמו בערי אמריקה, והפלא הגדול היה שלא חסרו תלמידים.

ואז קרה משהו בלתי-רגיל בנוסח החסידי: לובאוויץ התחילה ליצור ספרות־חב"ד. ספרות פופולארית באידיש וב­אנגלית.

וה"סופר" העיקרי היה הרבי מלובאוויץ עצמו.

הוא כתב חוברות באידיש והוא היה גם המו"ל של חוברותיו. נמצאו מיד חסידי לובאוויץ גומרי אוניברסיטאות אמריקאיות שתרגמו את כתבי הרב לאנגלית.

אך מי יקרא את הספרות החרדית באמריקה? מי יתעניין בחסידות של רבי שנמלט מרוסיה והרוצה להחיות בארץ נכריה את ההווי החרדי?

הרבי אמר להם שהוא שומע את צעדי משיח, שהוא רואה את המשיח. הוא רואה את התגלמותו במהרה ובי­מינו.

וכך הסביר להם את הטראגדיה היהודית האיומה של ימינו. חבלי משיח באו על עמנו — קרא — אך התקופה הזאת הולכת ומסתיימת לעינינו. הגאו­לה קרובה. היא עומדת כבר בפתח. והוא פנה בקריאה נלהבת ליהודי אמרי­קה לחזור בתשובה, להתקרב ליהדות ולזכות בזיו המשיח.

והנה קרה דבר מפתיע. אנשי לובאוויץ גילו את יכולתם כמפיצי ספרות. החוברות של הרבי נדפסו ברבבות אקסמפלרים ומצאו רבבות קוראים.

החוגים החרדים של יהודי אמריקה היו, כמובן, ראשוני הקוראים של הספ­רות החרדית. אך אחרי שהכירה את תוכנה, התחילו להסס.

כי הרבי מלובאוויץ דיבר לקוראיו דברים שעוררו חרדה עמוקה דווקא בל­בבות החרדים.

הוא דיבר על ימות־המשיח, המתקרבים. אך לא הסתפק באבסטרקציות.

הסופר החב"די והאדמו"ר הרגיש שהאמריקאים אינם להוטים אחרי דברים מופשטים. הם רוצים לשמוע דברים של ממש.

והרבי אמר להם שהוא שומע את צעדי משיח, שהוא רואה את המשיח. הוא רואה את התגלמותו במהרה ובי­מינו.

וכך הסביר להם את הטראגדיה היהודית האיומה של ימינו. חבלי משיח באו על עמנו — קרא — אך התקופה הזאת הולכת ומסתיימת לעינינו. הגאו­לה קרובה. היא עומדת כבר בפתח. והוא פנה בקריאה נלהבת ליהודי אמרי­קה לחזור בתשובה, להתקרב ליהדות ולזכות בזיו המשיח.

רחוב איסטערן פארקווי לפני כ-100 שנה

גדולי רבני אמריקה נתחלחלו בשמעם ובקוראם דברים בניסוח זה. הם פחדו מפני האכזבה הגדולה. והם ניסו לבוא בדברים עם החצר מלובאוויץ, ניסו לשכנע שאסור להלהיב יהודים בחזיונות מסוג זה, שסכנת האכזבה היא גדולה מדי מכדי לדבר ליהודים בניסוח זה.

וכשנוכחו לדעת שאזהרותיהם לא מצאו אוזן קשבת, אף יצאו בפולמוס פומבי נגד הרבי מלובאוויץ.

והרבי החולה השיב למבקריו בחוב­רות נלהבות חדשות; הוא אמר שאינם רואים ואינם מבינים את המאורעות של ימינו.

הוא הדגיש פעם אחר פעם שהוא אינו מדבר סתם, אלא הוא רואה בעיניו את התקופה החדשה בחיי עם ישראל ההולכת ומתגשמת והוא האיץ ביהודי אמריקה לאמור: חושו, כי אין פנאי. גאולת ישראל תבוא. מוכרחה לבוא. הנה אני שומע את צעדיה... שובו איפוא לתורת ישראל ולחיק היהדות.

ורבבות יהודים מכל השכבות קראו את הדברים הנלהבים והשפעת לובאוויץ הלכה וגדלה:

חלק ב' - בכתבה הבאה בעז"ה