"השופט ביקש להכניס וידאו לחדרו; לא ידענו במה הוא צופה"
עדות הרבנית
וחשיבותה המכרעת
אחת השיחות הידועות, שקנתה לה פרסום רב ולא בכדי, הייתה שיחת מוצאי שבת פ' תרומה, ב' אדר תשמ"ח. ככלות עשרה ימים לפטירת הרבנית הצדקנית ע"ה.
תוכנה של שיחה זו, שעסקה ב"חשבונו של עולם", גרמה לרעש גדול ולהתעוררות בין החסידים.
תחילה, פתח הרבי בדיבור אודות ענייני דיומא, הקשורים במוצאי השבת, והלקח שיש לקחת ממאורע פטירת הרבנית – "והחי ייתן אל ליבו". בהתאם לכך, התבטא הרבי:
"בין פעולותיה האחרונות (של הנפטרת) בחיים חיותה בעלמא דין, שנודעו ונתפרסמו באופן גלוי לעיני כל, גם ל"עמי הארץ" — המענה שלה אודות אביה, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו: "אבי, הרבי, הוא בעצמו, ביחד עם ספריו וכל עניניו, שייך לחסידים".
"במענה זה ביטאה הנפטרת, והכריזה באופן גלוי לכל, שנשיאותו של נשיא דורנו — ממלא מקומם של רבותינו נשיאינו, עד לכ"ק אדמו"ר הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד, והבעש"ט, מייסד תורת החסידות הכללית — הו"ע נצחי (שלא שייך בו הפסק, ח"ו) עד ביאת גואל צדק.
"ועיקר החידוש שבדבר (הידוע וברור בלאו הכי) — שהמענה שלה נתקבל אצל "עמי הארץ", ועל יסוד זה פסקו (על-דבר הספרים וכו') ש"כן יקום" במעשה בפועל..".
ממעשה זה, ביאר הרבי, ראוי שהחי ייקח אל ליבו, ויוסיף בהפצת דרכה של תורת החסידות, ובפרט חסידות חב"ד ונשיאיה, כך שיימשכו באופן נצחי, ובמידה כזו שגם "עמי הארץ" יכירו בכך.
על איזה מענה של הרבנית דיבר הרבי?
הרבי מתפלל בביתו במהלך השנה שלאחר הסתלקות הרבנית ע"ה
משפט מכריע
מעט יותר משנה קודם לפטירת הרבנית, הוכרע "משפט הספרים" המפורסם, שבסופו הוכרע כי ספריו של אדמו"ר הריי"ץ שייכים לאגודת חסידי חב"ד. קדם להכרעה זו, משפט ארוך ומייגע, במהלכו התבקשה להעיד הרבנית חיה מושקא ע"ה, וכן להביע את דעתה על השאלה שעמדה להכרעת השופטים.
בסופה של עדות הרבנית, שהתקיימה בביתה ותועדה באמצעות מסרטת וידאו, נשאלה הרבנית: לסיום השיחה, האם לפי השקפתך הספרים שאביך השתמש בהם בחדר הלימוד שלו ובמרתף של 770, היו שייכים לו או לחסידים?
תשובתה של הרבנית הייתה קצרה ותכליתית, והיא קיפלה בתוכה את עמדתה באשר לשאלת המשפט: זה היה שייך לחסידים, מאחר שאבי היה שייך לחסידים.
על אמירה זו של הרבנית התבטא הרבי בשיחה שהוזכרה, כי היא הייתה היסוד לפסיקת השופטים לטובת "אגודת חסידי חב"ד".
העדות
כדי להבין את רוח הדברים, שהובילו לשאלה זו בעדות, מובא כאן תמלול הקטע האחרון בעדותה של הרבנית:
שאלה: כשהתגוררת אצל אביך, האם הייתה לו ספרייה?
תשובה: כן, לא ממש ספרייה, אבל ספרים היו לו.
שאלה: למה היו לאביך ספרים? ולמה אסף ספרים?…
תשובה: אלה היו החיים שלו, האינטרס שלו. הוא החזיק ספרים כדי להפיץ יהדות ברוסיה הסובייטית.
שאלה: לאיזו מטרה קיבל והשיג את הספרים?
תשובה: עניתי כבר - כדי להפיץ יהדות בקרב ילדים יהודים, עבור "חדרים" עבור ישיבות. למטרה זו החזיק אבי את הספרים ברוסיה, בתקופה שאסור היה ללמוד בספרים, והוא מסר אותם לילדים ולישיבות, ובעיקר-ל'חדרים'.
שאלה: חשוב לדעת מניין את יודעת שזוהי הסיבה שהוא אסף ספרים?
תשובה: אני יודעת זאת היטב. זו הייתה האישיות שלו, על כך הוא התחנך ועם זה הוא חי.
שאלה: תסבירי למה את מתכוונת?
תשובה: הושיבו אותו על כך במאסר ברוסיה. כל שני וחמישי היה חיפוש בבית, לקחו מהבית דברים שחיפשו מפני שהוא היה דתי ומפני שהוא רצה להחזיק את היהדות ברוסיה, דבר שהיה אסור ברוסיה. זה מה שאני יכולה לומר.
שאלה: האם הפצת ולימוד היהדות הייתה עיקר חייו של אביך?
תשובה: כן, מאה אחוז.
שאלה: האם אביך היה מעוניין לקבל חפצים עבורו באופן פרטי?
תשובה: לא.
שאלה: האם ידוע לך על חפצים פרטיים שהיו שייכים לו?
תשובה: לא. אינני זוכרת שהיה לו משהו אישי, פרט לבגדים והטלית והתפילין שלו.
שאלה: האם היו לאביך חפצים פרטיים כשהגיע לארצות הברית?
תשובה: אינני מאמינה, לא.
שאלה: האם היה לו כסף לקנות בית?
תשובה: אינני מאמינה.
שאלה: האם היו לאביך די כסף לקנות את הבית ב-770 בעצמו?
תשובה: אינני יודעת, אינני מאמינה.
שאלה: האם את יודעת למי היה שייך 770 החל משנת 1940 (ת"ש) והלאה?
תשובה: אינני יודעת, אינני מאמינה שזה היה שייך לו, לא היה לו כסף לקנות את זה.
שאלה: לסיום השיחה, האם לפי השקפתך הספרים שאביך השתמש בהם בחדר הלימוד שלו ובמרתף של 770, היו שייכים לו או לחסידים?
תשובה: זה היה שייך לחסידים, מאחר שאבי היה שייך לחסידים.
הרב קרינסקי נואם במהלך "סעודת הודאה" לאחר הנצחון במשפט הספרים
"היא תעשה זאת מצויין.."
על חשיבותה של העדות בעיני השופטים, סיפר המזכיר הרב יהודא קרינסקי שי', בהזדמנות נדירה:
"שלב העדויות במשפט, הוא שלב לא-נעים בכלל, כאשר עורכי הדין של הצד השני, יושבים ומקשים בשאלות על מי שמעיד. בייחוד הדבר לא-נעים כאשר המעידה היא אשה מבוגרת, בשנות השמונים לחייה. העדות דורשת מהנשאל לשמור על עקביות ו"להחזיק ראש", ובכללות – נדרש מאמץ רב למסור עדות שכזו.
"בשל כך", סיפר הרב קרינסקי "פניתי לרבי והסברתי את העניין, והוספתי שאולי כדאי לנסות ולהיפטר מהצורך בנתינת עדות על ידי הרבנית. הרבי סירב לרעיוני ואמר – תן לה להעיד, והיא תעשה זאת מצויין".
"היינו בהלם", ציין הרב קרינסקי בחיוך, "מהעובדה שהרבי רוצה כל-כך שהרבנית תשתתף גם היא בנתינת עדות". לאחר נתינת העדות והתועלת הרבה שהופקה מכך, הבין הרב קרינסקי מדוע חשב הרבי כי עדות הרבנית חשובה כל-כך.
"הגיע הזמן", הוא ממשיך בסיפורו "העדות נמסרה בבית הרבי והרבנית. התייצבו שם ארבעה עורכי דין מהצד השני, ושלשה עורכי דין מהצד שלנו. הרבנית ביקשה ממני לשבת בסמוך לה. היא נשאלה שאלות קשות. הייתי עד למקרים דומים רבים, ולא פגשתי מישהו שאוחז ראש בצורה כזו ועונה בעקביות ובצורה ברורה כמו הרבנית בעדותה. היא ענתה היטב לשאלות, תשובות מדויקות ומדודות, ללא הוספות מיותרות."
איור המציג את שהתרחש בבית המשפט הפדרלי במהלך משפט הספרים
"מחמאה" מהשופט
"לקראת סוף עדותה, שאלו אותה עורכי הדין של הצד השני; גברת שניאורסון, האם הספרים שייכים לרבי או לחסידים? סביב שאלה זו נסוב המשפט כולו.
"לעולם לא אשכח את מילותיה, שבהם תמה העדות; אבא שלי, וכל מה שיש לו – שייכים לחסידים".
הוא ממשיך ומתאר את חשיבותה של העדות: "המשפט בפועל נמשך שלושה שבועות, והסתיים ביום שישי בצהריים. השופט ביקש שיביאו לו לחדרו, מכשיר וידאו. הופעל שם משהו אבל אנחנו לא ידענו במה מדובר. לאחר מכן התברר, שהוא רצה לראות חלק מעדותה של הרבנית.
היה זה בשעה האחרונה של המשפט. ישבנו בבית המשפט, ולא ידענו מה קורה. בינתיים בחדרו, הוא סיים לראות את העדות, ואז כיבה את המסך ואמר לכולם – "מדהים!". זה היה יוצא דופן ומקרה לא רגיל כלל – לקבל מהשופט "מחמאה" שכזו.
"אין ספק", מסיים הרב קרינסקי, "כי עדותה של הרבנית הייתה אבן-יסוד מכרעת לפסק דינו של השופט. ה"דידן נצח" נזקף לאותו מענה של הרבנית כי "הספרים שייכים לחסידים, מאחר ואבי שייך לחסידים..".
מאפשרים לכם לקבל
