כשרֶבּ זושא התוודה: על שלושת הדברים הללו לא דיברו בבית שלי
אמש הסתיימה ה'שבעה' לחסיד הדגול והנודע רבי זושא פוזנר ע"ה. רבי זושא היה חסיד והיו לו רבים מהמאפיינים של חסיד. אחד מסימני ההיכר שלו היה בכך שנהג להעיר למתפללים בבית הכנסת להרים את הטלית מעל ראשם בעת התפילה וקריאת התורה ופעמים גם היה מרים להם את הטלית במו ידיו.
ר' זושא עצמו לא היה איש של מלבושים. הוא לא הקפיד ללכת ביום יום בכובע ומעיל עליון, מרבית תמונותיו הן ללא המלבושים כמנהגם של יושבי ארץ הקודש ולא כתרבותם של ילידי ארצות הברית. ודוקא על רקע זה בולטת עוד יותר העובדה שצרם לו לראות אברך חסידי מתפלל כשהטלית מחליקה מראשו. ישנם דברים רבים שאינם כתובים בספר המנהגים אבל לב חסידי פועם מכיר אותם היטב ואצלי הדברים ה"זוטרים" הללו מהווים אבן בוחן לזהות חסידים.
את הערותיו לאלו המתפללים ללא כיסוי הטלית מעל ראשם לא ראיתי במו עיניי, רק שמעתי זאת מאחרים, שכן כמעט ולא הכרתי אותו.
אני את ר' זושא לא הכרתי. לא למדתי בלוד, לא אחיי למדו בלוד וגם לא בניי, כך שלא יצא לי להתחכך ולהתענג מהתוועדויותיו העסיסיות או לשמוע עליהן מהקרובים אליי. כל מה שידעתי עליו הם פירורים ששמעתי מאחרים עליו.
למדתי בישיבה קטנה בתורת אמת ומשם עברתי לכפר חב"ד, לקרית גת, ולאחר 'הקבוצה' והנישואים עברתי לאילת - ולא זכורה לי אפילו פעם אחת שישבתי בנוכחותו להתוועדות ממושכת.
באחת השבתות הוא הגיע לאילת לרגל שמחה משפחתית ומה מאוד שמח ליבי שהנה סוף סוף אשמע משפיע אורח שיתוועד עמנו השבת, אך למרבה הצער לא ניתנה לו רשות הדיבור והחמצתי גם את ההזדמנות הזו.
עם השנים יצא לי לפגוש אותו כאן ושם, בעיקר בשמחות משפחתיות אצל חתני הרב אליעזר זוננפלד, שהוא דודו זקנו, ומעט הפנינים שכן הצלחתי לשמוע ממנו נחרטו ונחרתו אצלי ושיקפו את מהותו המיוחדת והנאצלת.
•
פעם פגשתי אותו והוא כדרכו היה מתוועד בעמידה ושמעתי ממנו את האימרה הבאה:
"בבית הוריי לא שמעתי אף פעם שלשה דברים. לא שמעתי את המלה 'התקשרות', לא שמעתי את המלה 'שליחות' ולא את המלה 'מסירות נפש'..."
האימרה הזו משקפת כל כך את הכנות והאמת שלו, שספק רב אם יש בדומה לר' זושא במדת הישרות והכנות שלו. הוא כל כך סלד מהקישוטים והציפויים שמכסים על האמת הצרופה והיה מביע את דעתו ללא כחל ושרק, גם כשהיה ברור לו שהוא ישלם על כך מחיר.
פעמים רבות היה מדהים את הסובבים אותו, אם זה היושבים בהתוועדות או את התלמידים שלו בישיבה, בכך שהיה מסיר מסיכות מפניהם של חסידים מתחסדים בהבחנה נדירה שהיתה שמורה רק לו ובאיזמל חד כתער. היה לו חוש חסידי מפותח מאוד שבו השתמש כדי להבדיל בין חיצוניות לפנימיות ובין שקר לאמת.
שלוחים רבים יש לו לרבי הפזורים בכל רחבי תבל, שהקימו בברכתו הקדושה מעצמות ואימפריות גשמיות ורוחניות, והם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה איש תחת גפנו ותחת תאנתו. שלוחים אלו נושאים בתוארים המופלגים של "בחירי השלוחים", ה"מקושרים" באמת הפועלים ב"מסירות נפשם" יומם ולילה.
ור' זושא מספר לך שאצלו בבית לא שמעו לא על 'שליחות' ולא על 'התקשרות' ולא על 'מסירות נפש'. עושים את מה שצריך ובכל הכח, אבל הבה ולא נשלה את עצמנו שרע לנו... לא נדחיק לעצמנו מה המניע שלנו לפעול? האם זאת רק מחמת ה'התקשרות' שלנו גרידא?...
•
מטבע הדברים, אדם שאין לו מחסום לפיו ומושך אש בלשונו, צובר לו שונאים רבים ואנשים רבים מצפים לרעתו, אך אצלו הפלא ופלא, אנשים רק אהבו אותו יותר ויותר. הכנות שלו וחיציו הישירים רק משכו אליו ואף מיגנטו אליו את שומעי לקחו. היתה לו אישיות כה עריבה ומתוקה שעל אף שבט ביקורתו הבחינו כולם כי הוא מדבר על הענין ולא ח"ו על איש זה או אחר. הכל נעשה מתוך אהבת ישראל עצומה וחביבותו על הבריות רק הלכה וגדלה.
עובדה זו קשורה גם לתכונה מאוד מעניינת ונדירה אצלו והיא כח השתיקה. לא פעם ולא פעמיים כאשר התבטא בביטויים 'מיוחדים', זכה להתקפות ולפעמים גם חסרות רסן, כנהוג אצל חסידים בשעות העמוקות של ההתוועדות. והוא - ר' זושא - מרגע שהם נשמעו כלפיו התעטף כולו בשתיקה ודממה. לא שתיקה רועמת בבחינת אני אבליג ולא אענה למי שחולק על דעתי אלא השתיקה שלו היתה בבחינת 'אני אינני כאן'. לכל אחד מותר להביע את דעתו לא פחות ממני. אני אמרתי בכה וזכותו של פלוני לומר בכה. עכשיו תורו של ההוא.
ידידיו הרבים מעידים שר' זושא לא שמר טינה לאדם מעולם. אדה"ז באגרת הקודש שלו כותב לחסידיו: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם... ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן". נדמה שלר' זושא אין צריך להזהירו על כך משום שבמהותו ואישיותו הוא לא מסוגל לחוש תחושת טינה לאיש.
בנושא הכבוד, ר' זושא היה 'בעל מום'. הוא לא ידע מהו כבוד וגם אם רצית לחלוק לו מעט כבוד, לעולם לא היית מצליח.
•
ב'זומים' ובקבוצות האלקטרוניות ישבו השבוע תלמידיו, ה'אפרוחים' שלו כלשונו, וסיפרו על ההכלה הענקית שלו ועל היותו אבא לכולם. הוא ידע לסקור חדרי בטן ולהבין לנפשם של תלמידיו באופן נדיר שרק הוא ידע זאת. הוא השתמש בהבנת הנפש גם כשהבחין בנפש מדוכדכת שזקוקה להרימה לגובה וגם כשהיה צריך להנחית נפש שמתרוממת לגבהים שאינם תואמים את התלמיד הנושא אותה.
חוש הריח החסידי שלו היה מפותח כאחד מן החסידים הקדמונים.
ר' זושא, על אף היחוס שלו, ועל אף היותו שליח מיוחד לארץ הקודש, לא גבה ליבו ולא רמו עיניו והיה מדבר עם כולם, עם קטן כגדול, באותה מידה ממש. כל ילד יכל לגשת אליו ולהתייעץ עמו וכל נער צעיר הרגיש שהוא מדבר אליו בגובה העיניים ממש. קשה להצביע על רבנים נכבדים וחסידים דגולים שדיברו עם כל הגילאים במידה שווה. הוא היה כזה. הוא שוחח עם כל אחד באשר הוא וכל מי שעמד מולו היה 'עולם ומלואו' כפשוטו.
•
אחד מחבריי לכיתה בחר בר' זושא להיות לו לרב במבצע "עשה לך רב". לאחר הנצחון בה' טבת, הרבי הורה שכל אחד יבחר לו רב שיבחן אותו בלימוד ויורה לו במה להתקדם בדרכו.
כאשר חברי שאל את הרב שלו, רבי זושא, מה עליו להוסיף עוד בדרכו החסידית, ענה לו ר' זושא: "אתה בסדר גמור, תמשיך להיות כפי שהנך היום".
אותו חבר הרגיש כל כך רע עם ההוראה שקיבל מרבו. האם אינני מסוגל ליותר? האם הוא רואה בי שהגעתי לתכליתי ומיציתי את עצמי? המחשבות הללו הזריקו בו זריקות מרץ והוא הסתער ביתר שאת על לימודיו.
או אז הבנתי את פקחותו של ר' זושא שידע בדיוק מה לומר לכל אחד ומה ימריץ אותו.
•
אולי היתה זאת הפעם היחידה ששמעתי אותו חלקית בהתוועדות שהתוועד בבית מנחם. בפרק הזמן הקצר שהקשבתי לו, שמעתי אותו מסביר מי היו "דתן ואבירם". הוא צייר אותם כאנשים הקרובים ביותר למשה רבינו, הלבושים בסרטוק וגארטיל ובכל הסממנים החב"דיים. הוא הביא לכך סימוכין מהפסוקים, ממדרשי חז"ל ואגדות התורה.
מסקנתו היתה שאפשר להיות הכי קרוב למשה רבינו ולא להפסיק למצוץ לו את הדם בכל מיני טצדקי ואמתלאות של שקר.
•
מספרים כי ר' שמחה רז היה אצל הרבי ביחידות והרבי שאל אותו היכן הוא מתפלל בליל שבת והאם יש שם רב? הוא שאל את הרבי לפשר השאלה והרבי אמר לו שחשוב מאוד שייקח את ילדיו בליל שבת שיאמרו לרב "גוט שבת".
שמעתי מידידי יקירי כאח לי הרה"ח ר' אשר אייזנבך, רבו של בית הכנסת 'רייטשיק שול', בו התפלל ר' זושא בשנים האחרונות, כי מידי ליל שבת לאחר התפילה היה ניגש אליו לברכו בברכת "גוט שבת" והוסיף "מדארף זאגן דעם רב גוט שבת" [=צריך לומר שבת שלום לרב].
לצד פקחותו וגדלותו נהג ר' זושא בפשיטות וענוה יתירה והלך מידי שבת למפגש ה"גוט שבת".
•
פעם שמעתי אותו מסתייג מאוד מראיית קטעי הוידיאו של הרבי. הוא התבטא שצעירי הצאן חושבים שדרך סרטי הוידיאו רואים את הרבי ומשגה הוא בידם. צריך להעמיד אותם על טעותם שלא יחשבו שהם מכירים את הרבי. הוידיאו הוא רק חלק מהחתירה להכיר את נשיא הדור, אבל אינו משיג את הפעולה הנדרשת.
•
דמותו המיוחדת תחקק בלב כל אלפי האנשים שהוא נגע בהם, בין אלו שזכו להיות בקרבתו ובמחיצתו ובין אלו שהכירוהו מרחוק ונפגשו עמו פעמים בודדות, כמוני.
תהא נשמתו של ר' זושא צרורה בצרור החיים והדבר המסקרן אותי ביותר האם שם למעלה הוא מתבטא באותו סגנון שבו היה מתנבא בעלמא הדין. מה שבטוח הוא שאת זעקותיו מנהמת לבו ומפנימיות נפשו הוא ימשיך גם למעלה וידרוש מפמליה של מעלה שתחבר לנו את הרבי למטה מעשרה טפחים בקרוב ממש.
0
0
מאפשרים לכם לקבל
