זקן החסידים: החסיד שהסתופף בצל שלשה מרבותינו נשיאנו
זקן החסידים
16 שנים לפטירת הרב יהודה חיטריק ע"ה
זה היה מחזה מיוחד. והוא שב ונשנה מידי יום ביומו, במשך שנים ארוכות. מי שראה, לא יישכח כל-כך מהר את צמד הזקנים הכפופים, הדורי הזקן וקמוטי הפנים, שרכנו בהתמדה על ספריהם, מידי יום בחלקו הקדמי של 770.
היה זה אחד ה'ציורים' שאפיינו את בית חיינו באותם שנים; הרב יהודה חיטריק ע"ה, ולצידו הרב מאיר איטקין ע"ה, שניהם ישישים באים-בימים, שהגו יחד במאמרי אדמו"ר הרש"ב נ"ע. מדהים להיווכח, כי בין המאמרים שלמדו, היו גם כאלו שר' יהודה חיטריק עוד שמעם בעצמו, מפיו של אדמו"ר הרש"ב בבית המדרש בליובאוויטש.
לא היה זה כל-כך מזמן. רק לפני כ-15 שנים הלך לעולמו ר' יהודה, כשהוא אוחז בגיל מופלג של 106 שנים. בשעת פטירתו, היה החסיד ר' יהודה חיטריק מהבודדים שנותרו, שעוד זכו לחזות בפני אדמו"ר הרש"ב נ"ע, עובדה שזיכתה אותו ובצדק בכינוי "זקן החסידים".
החברותא הנצחית
ערש ילדות
שנתיים לאחר שהוקמה ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, נולד בעיירה הרוסית הקטנה קראסלנוק מי שעתיד להיות אחד מבכירי תלמידיה, הרב יהודה חיטריק.
כבר מילדותו ספג אווירה חסידית, מבית ומחוץ, כאשר הסתובב בבית המדרש החסידי וזכה לינוק חסידות מחסידי העיירה ולשמוע מפיהם דברי-אלוקים-חיים. כאשר גדל מעט, והגיע לגיל 13, התלבט יחד עם אביו לאיזו ישיבה גדולה ילך. על הפרק עמדו הישיבות המפורסמות, במיר, ראדין וליובאוויטש. בדיעבד, הבין הרב חיטריק כי הייתה זו החלטה גורלית, שלמזלו הוכרעה כאשר בחר לנסוע לליובאוויטש.
לליובאוויטש הגיע הבחור הצעיר, בשנת תרע"ג, ערב מלחמת העולם הראשונה. היו אלו ימי מלחמה מלאי פחד גשמי מחד, אך ימים של התעלות רוחנית מאידך. בתומכי תמימים ספג הנער הרך מתורת החסידות ודרכיה, תחת פיקוחו של אדמו"ר הרש"ב, שקד על התורה והעבודה יחד עם שאר חבריו המפורסמים, שבעתיד יהפכו לחוד החנית במלחמת התנופה נגד מחריבי היהדות ברוסיה הקומוניסטית.
בזיכרון נפלא ניחן יהודה הצעיר, וכשרון זה עמד לו כדי להנציח בזיכרונו סיפורים ששמע ועובדות שראה, ששנים רבות לאחר מכן הוא עתיד להעלותם על הכתב וליצור את אחד התיעודים הנדירים שנותרו מהווי החיים בליובאוויטש ומסיפורי חסידיה.
בשנת תרע"ו, עם התקרבותם של חיילי הצבא הגרמני לליובאוויטש, עזב אדמו"ר הרש"ב את העיירה יחד עם רבים מהחסידים. הישיבה לא נסגרה, והתמימים נותרו במקום עד לשנת תרע"ח. גם יהודה חיטריק, שכבר היה מהתמימים המבוגרים יותר, נותר במקום יחד עם קבוצה מחבריו, כשהם מחזיקים את ה'חצר' – שכללה את הישיבה ובית הרבי. מיד עם עזיבתם של אחרוני התמימים בשנת תרע"ח, נפלה החצר לידיהם של המקומיים ובתוך שנים ספורות כמעט ולא נותר ממנה זכר.
הרב חיטריק, לצד ר' אברהם מאיאר ע"ה (מימין)
על הכוונת
לקראת חודש תשרי תרע"ח, הגיעו מאה תמימים מליובאוויטש לרוסטוב, כדי לשהות עם הרבי בחודש החגים. המלחמה הייתה בעיצומה, והדרכים היו בחזקת סכנה. תקופה קצרה לאחר מכן התפרקה הישיבה בליובאוויטש, ויהודה חיטריק יחד עם תמימים מבוגרים אחרים יצאו לנדודים. מליובאוויטש לקרמנצ'וג, משם לרוסטוב, ומרוסטוב לפולטבה. בינתיים הסתלק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, ואת הנשיאות קיבל בנו אדמו"ר הריי"צ נ"ע. רדיפות היבסקציה גברו, כל יום היה גרוע מקודמו, ויהודה הצעיר נאלץ להצטרף למאמצי החזקת היהדות. הוא יצא למסע איסוף כספים עבור הישיבות, אך נאלץ לשוב בידיים ריקות – מצבם הכלכלי של החסידים היה בכי-רע.
בשנת תרפ"ה, בא התמים יהודה חיטריק בברית-הנישואין עם אשתו מרת קיילא, שהייתה בת רבו של חרקוב הרב אהרן תומרקין.
בשנים הבאות נאלץ לברוח ולהסתתר, להתחבא בלילות ולפעול בימים, ביודעו כי הוא – יחד עם שאר בוגרי "תומכי תמימים" – נמצא "על הכוונת" של אנשי המשטרה החשאית. כאשר חש כי הטבעת מתהדקת סביבו, היגר יחד עם משפחתו לסמרקנד שם היה ידוע כי הפיקוח על החסידים רופף יותר.
הבריחה מרוסיה
פרק חדש בחייהם של רבים מהחסידים, נפתח בשנת תש"ו. באותה עת באה ההצלה ממקום לא-צפוי כאשר נמצאה פרצה דרכה יכלו להימלט משפחות חסידיות שלימות מרוסיה. רכבות העשאלונים המפורסמות יצאו את הגבול והבריחו את המוני החסידים אל החופש.
גם משפחת חיטריק הייתה בין הבורחים המאושרים, ובתום תקופה קצרה של שהייה בדרכים, מצאה עצמה באנטוורפן שבבלגיה. "ברוך בואם לשלום ויעזרם השי"ת להסתדר בטוב ויצליחם בעבודתם הק' בחיזוק היהדות וחינוך הכשר", כתב להם אדמו"ר הריי"צ במענה על בשורת בואם לבלגיה.
גם בבלגיה לא נח ר' יהודה על זרי הדפנה, כשעל שכמו מטילים רבותינו נשיאנו משימות שונות לחיזוק היהדות ברחבי יבשת אירופה.
אנטוורפן לא הייתה "המנוחה והנחלה". בשנת תש"ט, תקופה קודם הסתלקות אדמו"ר הריי"צ עקרו משפחת חיטריק מאנטוורפן למונטריאול שבקנדה, שם התפתחה קהילה חסידית גדולה. ר' יהודה קיבל את משרת המנהל הרוחני של ישיבת תומכי-תמימים במקום.
ברכה מוצלחת
"ובא השמש". הסתלקות אדמו"ר הריי"צ הכתה ביגון את המוני חסידי חב"ד ברחבי העולם. בין חסידי חב"ד במונטריאול התגבשה קבוצה שביקשה לשלוח "כתב התקשרות" לחתנו הצעיר של אדמו"ר הריי"צ, מי שכונה אז "הרמ"ש", ובכך להמשיך את שושלת הזהב של נשיאי חב"ד.
ר' יהודה חיטריק נמנה על חברי המשלחת שהביאו את כתב ההתקשרות לרבי, ובאותו מעמד אף הוסיף ואיחל מעצמו "שכל מה שלא הספיק להפעל על ידי הרבי הריי"צ, שיפעל על ידי הרבי". ניכר היה שהרבי נהנה מהאמירה.
החסיד שזכה להתקשר לשני רביים בימי חייו, התקשר עתה לרבי השלישי, והפך לחסיד מובהק. במהלך עשרות השנים הבאות התמסר לתפקידו בחינוך התלמידים בתומכי תמימים – מונטריאול, וזכה לראות פירות רבים מעמלו. תלמידיו סיפרו, כי בין הנגלה והחסידות ששמעו מפיו, זכו גם לשפע של סיפורי חסידים וזכרונות אותנטיים שנותרו אצורים בזיכרונו האגדי.
זיכרון מופלא
את פרסומו הרב, קנה לו הרב חיטריק בזכות סדרת הספרים המונומנטלית "רשימות דברים" שחיבר לעת זקנותו. החסיד המבוגר, שזכה לזיכרון מופלא, העלה על הכתב בהוראת הרבי את זכרונותיו מימי קדם בצל רבותינו נשיאנו וחסידי קמאי, וכן רשם כמות עצומה של סיפורים אותם שמע בעיקר מהמשפיע הנודע ר' גרונם אסתרמן ע"ה, שהיה אחד מגדולי ה"בעלי שמועה" בליובאוויטש, ומחסידים נוספים שהסתופף בצילם.
בשנים האחרונות יצאה לאור הסדרה מחדש כשהיא מאוגדת בכרך אחד, לאחר עריכה וסידור מחדש על ידי בניו ונכדיו של המחבר. אוצר שלא יסולא בפז מסתתר בין דפי הספר הגדוש הזה, המתעד אירועים מחצר רבותינו נשיאנו שכמעט ואין להם זכר נוסף. מקום של כבוד שמור לו בארון הספרים החסידי.
הרב חיטריק אוחז במכתבו של נשיא ארה"ב שנשלח ליום הולדתו ה-105
החברותא הנצחית
לאחר פטירת אשתו בשנת תשמ"ג, עבר הרב חיטריק להתגורר בשכונת קראון הייטס. שם חי לצד בניו ונכדיו, כשהוא מקדיש את יומו לתורה ולעבודה. כפי שהוזכר בראשית הכתבה, אחד הציורים הזכורים לבאי בית חיינו הוא זה של ר' יהודה חיטריק וידידו ר' מאיר איטקין עליהם השלום, "החברותא הנצחית", שוקדים על לימודם בקביעות מופלאה.
זכה ר' יהודה והאריך ימים עד לגיל מופלג. בהגיעו לגיל 105 שיגר לו נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' בוש, ברכה אישית לרגל יום הולדתו הנדיר.
בי"ז שבט תשס"ז, בהיותו בן 106 נפטר החסיד הישיש בשיבה טובה, כשהוא מותיר אחריו מאות צאצאים ברחבי העולם, הולכים בדרך התורה והחסידות.
מאפשרים לכם לקבל
