לדמותו של חסיד אמת
אחר מיטתו של החסיד ר' טוביה פלס ע"ה

אוצר בלום הסתיר הרה"ח ר' טוביה פלס ע"ה, שהלך הבוקר לעולמו. אוצר בלום שבחובו הסתתרו שליחויות סודיות מהרבי, רגשי אהבה וחיבה שגילה כלפיו נשיא הדור, ובמקרה הזה – נותרו בחלקם הגדול נצורים בזיכרונו ונסתרים משאר בני-אדם. זאת, מפני שר' טוביה היה תכלית התגלמות הוראת-המשנה "אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה". הוא היה אחד העומדים ראשונה מבין העושים עבור הרבי ומוסדותיו, אך פיו נותר נצור, ממאן לספר את מה שידע, שמע וראה. יוצאים מן הכלל היו המקרים בהם חשב שזהו רצונו של הרבי, או-אז ידע היטב לדבר ולגלות מצפונותיו.

ר' טוביה ע"ה, לא הלך בדרכו של אף אחד. הוא היה הסולל, המיישר, העצמאי. הכול בחן בעין-מחשבתו שלו. זו הייתה מהותו, לעולם לא הביט ימין ושמאל – מה יאמר ההוא, וכיצד יגיב האחר, איש לא עמד בדרכו בלתי הרבי לבדו. קיום רצונו של הרבי היה משאת חייו, ועבורו הקדיש את כל כולו.

למן אותו שמחת-תורה תש"ל, כאשר הרגיש שהרבי 'תופס' אותו, ועד פטירתו הבוקר, היו כל חייו של ר' טוביה מסכת של אהבה והתקשרות, שכל מי שנחשף לה נותר מתפעל. והיום, נותרו העומדים על סודו אפופי צער, על אובדנו של מי שלא היה שני לו כדמותו.

•

כבר משחר ילדותו, היה ר' טוביה נתון תחת עינו הפקוחה של הרבי. עוד בהיותו בגיל ארבע שנים, התעניין הרבי במכתבו לאביו "בטח יודיע איך סדרו את לימוד בנם טובי' שי'". בהמשך, לאחר כניסתו ללמוד בישיבת אחי תמימים, כתב הרבי "יגלו בו, ועל ידו גם בסביבתו, את המעיין מים חיים שישנו בכל ישראל" – ואולי היה בכך רמז על העתיד לבוא.

עוד במהלך שנות לימודיו בתומכי תמימים, עם התבגרותו, ניכרו בו תכונותיו הייחודיות. העצמאיות. הוא נתקשר במיוחד למורו ורבו ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, שהיטיב להבין לרגשותיו. בהיותו עצמאי באופיו, בחר לאחר תום לימודיו בכפר לפנות לשרת בצבא, שעה ששאר חבריו נסעו לשנת ה"קבוצה".

בהיותו בצבא היה טוביה הצעיר מוקד לכל דבר הקשור בדת ויהדות, כאשר חבריו נהנים למצוא אצלו תשובות לשאלותיהם בעניינים אלו, וכן להתנצח עמו בדיונים וויכוחים בעניינים קשורים.

אחד הקשרים המפתיעים שיצר בימי שהותו בצבא, נוצר אי-שם בנגב, ביישוב "שדה בוקר", מקום מגוריו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. בן גוריון נחשף לחייל החריג שהוצב לשמור במקום מגוריו, ונהג לנצל את הליכות הבוקר שלו כדי להתנצח בענייני דת עם ר' טוביה שהצטרף ללוות אותו.

רק לאחר שלוש שנים של שירות בצה"ל, נסע ר' טוביה לרבי. היה זה לקראת חודש החגים של שנת תש"ל.

ר' טוביה "נתפס"

החגים הראשונים עברו על טוביה הצעיר כשהוא "מתבונן מן הצד" במתרחש. השינוי הגדול אירע רק בשמחת תורה.

"ברגע שנכנס הרבי להקפות בליל שמחת תורה – נהפכתי למשהו אחר. איני יודע להסביר במילים מה זה היה, אבל אז הרגשתי שכאן יש משהו אחר", סיפר לאחר מכן.

מאז אותו שמחת-תורה החלה נבנית בשלבים דמותו של ר' טוביה, החסיד המסור לרבי בכל רמ"ח ושס"ה. זה ארך עוד זמן; הוא נותר ללמוד ב-770 עוד כמעט שנה שלימה, במהלכה זכה להתייחסויות מיוחדות ולדאגה אישית מהרבי שעקב אחר התקדמותו. בשנים הבאות, יתגלה אט-אט הקשר המיוחד שבין הרבי והחסיד הצעיר.

אחד העניינים בהם עסק במיוחד באותה שנה, הייתה העבודה על מלאכת הכנת ה"לקוטי-שיחות", שהרבי העיד על שינוי מבורך שחל בה בעקבות הצטרפותו של ר' טוביה למתעסקים במלאכה.

שליחות ראשונה

בסוף אותה שנה שב ר' טוביה לארץ. הייתה זו שיאה של מלחמת ההתשה, ולקראת חזרתו הטיל עליו הרבי מספר שליחויות שהיה עליו לפעול בקרב שורות החיילים. הייתה זו שליחות ראשונה מני רבות, מהם סודיות ולא-ידועות, אותם הטיל הרבי על כתפיו של ר' טוביה. לא היה זה בחינם. ר' טוביה לא וויתר מעולם עד שקיים את משאלתו של הרבי. הוא נהג כחייל מסור, שהוראות הרבי נר לרגליו, ללא שאלות וללא התחמקויות.

בשנים הבאות החל ר' טוביה לעסוק בהנהלת חשבונות, עסק בו עבד עבור לקוחות שונים, בהם גם מספר קיבוצים ומפעלים גדולים. בזכות עבודתו זאת, יצר ר' טוביה קשרים עם הנהלת התק"מ (התנועה הקיבוצית המאוחדת), אותם ניצל בשנים הבאות למען ענייניו של הרבי.

בביקור באחד מבסיסי צה"ל בשליחות הרבי

קירובים ויחס יוצא-דופן

בעיקר במהלך שנות המ"ם, החלו מתגלים לרבים קשריו הקרובים של ר' טוביה לרבי. נסיעותיו הפכו תכופות, ובשלב כלשהו, הוא החל לטוס בקביעות כפעם בחודש לחצרות קודשינו. היה זה בדרך כלל לקראת השבת בה התוועד הרבי. תופעה שכזו – לא הייתה לה אח ורע.

וכמים הפנים לפנים. ברשותו של ר' טוביה אצורים היו עשרות בקבוקי משקה שקיבל מידיו הקדושות של הרבי, במהלך התוועדויות וחלוקות "כוס של ברכה". וזו היא רק דוגמה שבאה ללמד על הכלל. הרבי התייחס לחסיד שהופיע בתדירות גבוהה כל-כך בבית חיינו, באהבה גדולה ונהג עמו ביחס יוצא דופן. כך לדוגמה בהזדמנות אחת, שב ר' טוביה לארץ הקודש מספר שעות בטרם עתיד היה הרבי לחלק קונטרסים לקהל. הוא נעמד לקבל "נסיעה טובה" מהרבי, כאשר יצא הרבי לאוהל. למראהו, שלף הרבי משקית נייר קונטרס והעניק לו – כדי שלא יפסיד את החלוקה. לצידו עמד ר' זושא ריבקין ששב עמו, וזכה אף הוא לקבל קונטרס.

לצד בן-גוריון בפתח "הצריף" בשדה-בוקר

"לא שייך אליה"..

אפיזודה מעניינת שאירעה בחורף של שנת תנש"א, תוכל להמחיש את יחסו המיוחד של הרבי לר' טוביה ולזוגתו תבדלחט"א, שנסיעותיהם לרבי היו תכופות ועל בסיס קבוע. באותם ימים – עם פרוץ האיומים לקראת מלחמת המפרץ – הורה הרבי לחזק את היושבים בארץ-הקודש ולרבים הורה שלא לנסוע ממנה. בהתאם לכך, כתבה אשתו של ר' טוביה לרבי כי היא אינה יודעת האם היא יכולה לנסוע לרבי לקראת כ"ב שבט או לא, על כך ענה לה הרבי: ההוראה שלא לעזוב אה"ק – לא שייך אלי' בנדון זה. אזכיר עה"צ.

קצרה היריעה מלהכיל אף מעט מזעיר, מאותם קירובים נפלאים להם זכה ר' טוביה. למרות זאת נחתום קטע זה בסיפור קטן נוסף; היה זה באחת ההזדמנויות בהם עמד ר' טוביה יחד עם חסידים נוספים מחוץ ל-770, כדי לקבל ברכת נסיעה טובה.

ר' טוביה עמד אחרון בשורת הנוסעים. כל אחד מהם, קיבל מהרבי מטבע כדי לתתו לצדקה בארץ-הקודש. כאשר הגיע הרבי לר' טוביה - הניף את ידו הקדושה למעלה, ובתנועה חזקה העניק לו את כל המטבעות הנותרים.

מסור להפצת המעיינות

מסור ונתון היה ר' טוביה ע"ה, לעבודת הפצת המעיינות. אין-ספור הזדמנויות ניצל כדי להביא את המעיין לעוד ועוד נשמות יהודיות. בין הדרכים לעשות זאת, היה פרסום שיחותיו ומכתביו של הרבי בעיתונים השונים, ובהם 'המודיע', 'ערב שבת', 'יום השישי' ואף בעיתוני התנועה הקיבוצית.

כל פעולה שכזו גובתה בהוראות מגבוה, ודיו רב יכול להישפך בתיאור המהלכים שמאחורי ההדפסה, ותוצאותיהם הברוכות.

בשנת תנש"א הגיע ר' טוביה למסקנה כי דבריו של הרבי לא מקבלים את הפרסום המתאים, ובשל כך העלה רעיון לפרסם את דבריו של הרבי מידי שבוע באופן רחב, באמצעות חוברת שתופץ בהמוני עותקים. החוברת הכילה את שיחות הרבי מהשבת האחרונה, כפי שהודפסו במדור "דבר מלכות" שבעיתון כפר חב"ד.

לאחר מספר שבועות של הפצה, ולאחר שמסר דו"ח לרבי על העניין, קיבל ר' טוביה מהרבי הוראה לגשת להנהלת קה"ת, כדי שה"דבר מלכות" יצא באופן רשמי עם דף השער במסגרת אוצר החסידים. הרעיון קיבל גושפנקא מהרבי בעצמו, ומעתה הפכה חוברת ה"דבר מלכות" השבועית לעובדה מוגמרת. על חשיבותה של החוברת תעיד העובדה שהרבי בחר לחלקה לכל הציבור, במעמד חלוקה מיוחד שנערך בט"ו אייר של אותה השנה.

גם כיום, עשרות שנים לאחר מכן, חוברת ה"דבר מלכות" עדיין יוצאת לאור ומביאה את אורה של תורת החסידות להמוני יהודים ברחבי העולם. רק זה עתה לקראת י' שבט שנה זו, דאג ר' טוביה ע"ה לפרסם את החוברת ולהפיצה במאות-אלפי עותקים.

אחד המיוחד

לא היה בתיאור הדברים הללו כדי לגלות אפילו טפח, מדמותו של הרב טוביה פלס ע"ה. הרבה יותר משנכתב עליו כאן, לא נכתב, והרבה יותר משידוע על פעולותיו, לקח הוא עמו אלי-קבר.

עם פטירתו של ר' טוביה ע"ה, באה אל קיצה מסכת של התקשרות והתבטלות אמיתית. מבין החסידים אבדה דמותו של אחד המיוחד במלאכת העסקנות הציבורית – בדביקותו, בצניעותו ובמסירותו המוחלטת.

יותר מכל השורות שייכתבו לזכרו של החסיד המסור הזה, יעידו עליו מילותיו של הרבי שאמר לו בפורים תשמ"ט בחדרו הקדוש: "אתה הינך איתי, בין שאתה רוצה ובין שאתה לא רוצה, ויש נחת רוח רב".