מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת בשלח
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"
(בשלח יד,טו)
שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם, לְאֵיזֶה מַצָּב מֵטִיל אֵימָה וָפַחַד, נִקְלְעוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל. מֵאֲחוֹרֵיהֶם – רוֹדְפִים הַמִּצְרִים, מִלִּפְנֵיהֶם – יַם סוּף, מִשְּׁנֵי צִדֵּיהֶם – הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל מָלֵא הַסַּכָּנוֹת. לְאָן יָנוּסוּ? מָה יַעֲשׂוּ?
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַעֲשֶׂה הֶגְיוֹנִי בְּיוֹתֵר, עָמַד וְהִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. אַךְ כֵּיצַד הִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת? אָמַר ה' לְמֹשֶׁה: "...מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".
מַדּוּעַ הַפָּסוּק אֵינוֹ מַתְחִיל מִיָּד בַּהוֹרָאָה הַמַּעֲשִׂית: "...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ...", לְשֵׁם מָה אוֹמֵר ה' לְמֹשֶׁה גַּם "מַה תִּצְעַק אֵלָי"?
אֶלָּא, כְּדֵי לְלַמֵּד אֶת כֻּלָּנוּ הוֹרָאָה נִצְחִית: יֶשְׁנָם זְמַנִּים שֶׁבָּהֶם לֹא מַתְאִים לַעֲמֹד וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, אֶלָּא מֻכְרָחִים לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. כַּאֲשֶׁר יְהוּדִים נִמְצָאִים בְּסַכָּנָה, מֻכְרָחִים לְהֵחָלֵץ וְלִפְעֹל, בְּכָל כּוֹחַ הָעֲשִׂיָּה, כְּדֵי לְהַצִּילָם. הַהִתְבּוֹדְדוּת בַּתְּפִלָּה, הִיא אֵינָהּ הוֹשָׁטַת הָעֶזְרָה הַנְּכוֹנָה לְאוֹתָם יְהוּדִים. כַּאֲשֶׁר רוֹאִים יְהוּדִי טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, צָרִיךְ לִקְפֹּץ אַחֲרָיו וּלְנַסּוֹת לִמְשׁוֹתוֹ...
כָּךְ גַּם הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר מַצַּב הַיְּהוּדִים וְהַיַּהֲדוּת כָּל-כָּךְ קָשֶׁה, מְצֻוֶּה כָּל אֶחָד לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה! לָצֵאת בִּשְׁלִיחוּת, וּלְסַיֵּעַ לְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר יְהוּדִים – "...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"!
ר' שִׁמְשׁוֹן מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁב שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ אֵי-פַּעַם לְהִתְגּוֹרֵר בִּשְׁכֵנוּת לְמִשְׁפָּחָה שֶׁאֵינָהּ שׁוֹמֶרֶת תּוֹרָה וּמִצְווֹת. בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא גָּדַל וְהִתְחַנֵּךְ, זֶה פָּשׁוּט לֹא הָיָה מְקֻבָּל. אֶלָּא שֶׁיּוֹם אֶחָד זֶה קָרָה. לַבִּנְיָן שֶׁלָּהֶם 'פָּלְשָׁה' מִשְׁפָּחָה אַחַת שֶׁכָּזֹאת.
"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה קוֹרֶה אֶצְלֵנוּ בֶּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים?" – שָׁפַךְ ר' שִׁמְשׁוֹן אֶת כְּאֵבוֹ בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ הֶחַבַּ"דְנִיק, ר' בִּנְיָמִין. "לְפֶתַע אֲנַחְנוּ רוֹאִים וְשׁוֹמְעִים דְּבָרִים... שֶׁה' יִשְׁמֹר! הַשַּׁבָּת מְחֻלֶּלֶת, הֵם נוֹסְעִים, מַדְלִיקִים סִיגַרְיָה, מַזְמִינִים אֶת הַמַּעֲלִית, כְּאִלּוּ זֶהוּ יוֹם חוֹל מַמָּשׁ!".
ר' בִּנְיָמִין הִקְשִׁיב בְּעִנְיָן וְשָׁאַל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת: "וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים בְּקֶשֶׁר לַמַּצָּב הַזֶּה?".
"הוּ, כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה. אֲנַחְנוּ כָּל הַזְּמַן פּוֹעֲלִים! אֲנִי וְהַיְּלָדִים שֶׁלִּי אוֹמְרִים תְּהִלִּים עֲלֵיהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, הִזְכַּרְנוּ אוֹתָם בִּתְפִלּוֹתֵינוּ בַּכֹּתֶל, כְּשֶׁבִּקַּרְנוּ שָׁם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, אֲפִלּוּ 'מִי שֶׁבֵּרַךְ' עָשִׂיתִי לָהֶם פַּעַם אַחַת בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. אוּלַי בֶּאֱמֶת תַּעֲזֹר לָנוּ גַּם אַתָּה, וְתַזְכִּיר אוֹתָם גַּם כֵּן בִּתְפִלּוֹתֶיךָ? זֶה יַעֲזֹר לָנוּ מְאוֹד, כִּי אֲנַחְנוּ כָּל-כָּךְ חוֹשְׁשִׁים מִן הַהַשְׁפָּעָה עַל הַיְּלָדִים! בְּעִקָּר אֲנִי דּוֹאֵג שֶׁבַּסּוֹף לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵרָה וְנִצְטָרֵךְ לַעֲבֹר דִּירָה"...
ר' שִׁמְשׁוֹן הִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי יְדִידוֹ וְהִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת חִיּוּךְ דַּק נִתְלָה בִּשְׂפָתָיו. "מַדּוּעַ אַתָּה מְחַיֵּךְ? הַמַּצָּב רְצִינִי... לֹא כּוֹאֵב לְךָ שֶׁמִּשְׁפָּחָה מִיִּשְׂרָאֵל כָּךְ מִתְנַהֶגֶת בְּשַׁבָּת?".
"כּוֹאֵב מְאוֹד" – הֵשִׁיב ר' בִּנְיָמִין וְהַחִיּוּךְ נִמְחַק מִפָּנָיו. "אֲבָל, עוֹד יוֹתֵר כּוֹאֵב לִרְאוֹת אֶת הַתְּגוּבָה וְאֶת הַ'פְּעֻלּוֹת' שֶׁבָּהֶן אַתֶּם נוֹקְטִים, כְּדֵי 'לַעֲזֹר' לַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת. אַתָּה מַזְכִּיר לִי אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי גְּבִיר, שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא אֵלָיו עָנִי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה, בִּמְקוֹם לְהַכְנִיס אֶת הַיָּד לַכִּיס, הוּא פָּרַשׁ לְקֶרֶן-זָוִית וְשָׁפַךְ לִבּוֹ בִּתְפִלָּה שֶׁה' יְרַחֵם עַל הֶעָנִי"...
"כְּלוֹמַר..." – הִתְבַּלְבֵּל ר' שִׁמְשׁוֹן – "אַתָּה מִתְכַּוֵּן שֶׁהַתְּפִלּוֹת שֶׁלִּי עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, אֵינָן בִּמְקוֹמָן?".
"אָכֵן... יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁבְּקֶשֶׁר אֲלֵיהֶם צָרִיךְ 'לַעֲשׂוֹת' מַשֶּׁהוּ. הַתְּפִלּוֹת טוֹבוֹת מְאוֹד, תִּשְׁמֹר אוֹתָן לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁלְּךָ. אַךְ הַמִּשְׁפָּחָה הַזּוֹ זְקוּקָה לְכָךְ שֶׁתָּאִירוּ לָהֶם פָּנִים, שֶׁתִּקְשְׁרוּ עִמָּם קִשְׁרֵי יְדִידוּת, שֶׁתַּצִּיעוּ לָהֶם לִטְעֹם אֶת הַחֲוָיָה שֶׁל הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת, וּבַהֶמְשֵׁךְ, אַף סְעוּדַת שַׁבָּת יָפָה וּמְרוֹמֶמֶת. עֵת לַעֲשׂוֹת, ר' שִׁמְשׁוֹן, לֹא עֵת לְדִבּוּרִים"...
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
