י"א שבט תש"ב. כמעט עשור שנים קודם שיום זה יתגלה כבעל משמעות היסטורית. באותו היום עברה חלקת קרקע בבית החיים מונטיפיורי שבניו-יורק לידי אגודת חסידי חב"ד, במקום שהוכר מאז כ'חלקת חב"ד'.

שמונה שנים יחלפו, ובאותו המקום, באותו היום, ייטמן גופו הקדוש של הוד כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע לקול נאקת המוני חסידים כואבים. מעטים הספיקו להיקבר בינתיים בשטחה של חלקת חב"ד. השדה סביב עמד ריק, ובמרכז ניצבה זקופה מצבת ציונו של הרבי.

הרבי על ציון אדמו"ר הריי"צ זי"ע, טרם הקמת ה'אוהל'

החסידים מקימים ועד

לאחר ההסתלקות, המשיכו חסידים לפקוד את הציון. בראשם עמד הרבי שנסע שוב ושוב לבית החיים מונטיפיורי, ממנו שב כשבפיו תשובות ומענות לשאלותיהם של רבים. "כך ענה הרבי", הסביר בפשיטות לתדהמת השומעים.

על אף שהחורף כבר תם, ושמש קיצית של תש"י האירה על הארץ, בניין האוהל שעל הציון עוד טרם הוקם. משום מה התאחרה הבנייה שוב-ושוב, והסוף טרם נראה. זה מה שגרם לכך, שלקראת חודש מנחם-אב קמו מספר חסידים והחליטו לעשות מעשה. כך הוקם ה'ועד לבנין אהל' על הציון.

בין חברי הועד נמנו חסידים משמנה וסלתה של חסידות חב"ד בארה"ב: הרב שמואל לויטין; הרב אליהו יאכיל סימפסאן; הרב משה דובער רבקין; הרב ניסן טעלושקין; הרב מאיר אשכנזי; הרב ירחמיאל בנימינסאן; הרב ישראל דזייקאבסאן; הרב שלמה אהרן קאזארנאווסקי; והרב משה לייב ראדשטיין.

תכנית הפעולה הייתה פשוטה. בראשית חודש אב שיגר הועד קריאה לכלל "ידידי ומעריצי כ"ק אדמו"ר זצ"ל הכ"מ", בה נקראו להשתתף בממונם בבניית בניין האוהל על ציונו של אדמו"ר הריי"ץ זי"ע. התורמים, בישרו חברי הועד, יזכו להירשם ב'ספר החיים והאור'.

מהו 'ספר החיים והאור'?

ספר החיים והאור

כבר לאחר הסתלקות הוד כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע, כתב אדמו"ר הריי"צ למשתתפים בבניית האוהל שעל ציונו: "להיות כתובים בספר החיים והאור לזכרון טוב, בהיכל קודש..", "..והנני בזה להודיע לכל אנ"ש שי' די בכל אתר ואתר אשר החפץ להשתתף בזה כאמור ישלח תרומתו – במטבע הקבועה – ברשימת שמו ושם אימו, למען אשר יורשם בספר..".

כפי שמובן מהדברים, כל התורמים שהשתתפו בבניין האוהל, צוינו בפנקס מיוחד, שזכה לכינוי 'ספר החיים והאור'. זו הייתה אם-כן הסיבה לכך שלקראת בניית אוהל אדמו"ר הריי"ץ החליטו חברי הועד להשתמש גם הם בכינוי זה לפנקס שמות התורמים.

אכן, קהל החסידים נענה בחפץ-לב לקריאת חברי ה'ועד', ובתום תקופה קצרה החלה הבנייה סוף-סוף. סביב מקום הציון הוקמו הקירות, כאשר חברי הועד מקבלים הוראות שונות מהרבי נשיא-דורנו באשר לאופן הבנייה וצורתה.

נייר המכתבים של 'ועד לבנין אהל'

הוראות מיוחדות

היה זה ביום כ"ז מנחם אב תש"י. כמנהגו, פקד הרבי את הציון כשלצידו שופכים חסידים את צקון לחשם. לאחר שסיים את קריאת הפ"נים שהביא עמו, וכתום אמירת ה'מענה לשון', העביר מספר הוראות באשר לבניין ה'אוהל': סביב הציון צריכים להיות שני חדרים. האחד סביב הציון עצמו, והשני שישמש כמקום בו ניתן להסיר את הנעליים, לרחוץ ידיים וכדומה. כמו כן, ציין הרבי מהן המילים הצריכות להיות חרוטות על האבן שלפני הכניסה לבניין האוהל.