השר
משה מונטיפיורי

המרכבה ההדורה עצרה בראש ההר הצופה אל ירושלים. הדרך הייתה חסומה בפני הנוסעים החשובים. איש אמנם לא עמד בפניהם למנוע מהם את הכניסה לעיר הקודש, אך היו אלו השמועות שהניאו אותם מלגשת הלאה. הספיקו להם רק מעט מהידיעות על המתחולל בין החומות, כדי להבין שהפעם – על אף רצונם הכביר להגיע ירושלימה – יאלצו לוותר על הרעיון.

מגפות ומחלות משתוללות בירושלים, סיפרו האנשים שהגיעו מן העיר. רבים סובלים ייסורים, או אף איבדו את חייהם מחמת המחלות. מי שאינו מוכרח, הזהירו, כדאי שיוותר על הביקור בעיר פנימה.

האיש גבה הקומה שישב בתוך המרכבה, נאלץ לגנוז את תוכנית ביקורו. בהשלמה, צפה אל עיר המקדש ממרומי ההר הסמוך. ליבו יצא אל אחיו הסובלים שבעיר. והוא לא הסתפק ברגשותיו. סייר משה מונטיפיורי החליט לעשות מעשה.

השר משה מונטיפיורי

סייר מונטיפיורי

לא היה זה מסעו הראשון של משה מונטיפיורי לארץ-הקודש. הנדבן האנגלי עשה בחייו את דרכו אל ארץ אבותינו, לא-פחות משבע פעמים. ובאותם הימים – לפני כמאה וחמישים שנה – לא היה זה דבר של מה בכך. הדרכים היו בחזקת סכנה. הנסיעות עלו כסף רב, והקשיים שהיו מנת חלקים של הנוסעים גרמו לרבים לוותר על ה'תענוג'. "העכברים בחרקם שן והפרעושים והיתושים אשר נשכוני לא נתנוני לישון", סיפרה ביומנה יהודית מונטיפיורי, אשת הנדיב, על הקשיים שחוותה בלילה של שינה בטבריה. קל וחומר הייתה קשה הנסיעה, עבור בני אצולה אנגלים שלא הורגלו בתנאים כמו אלו שהציעה הארץ באותם שנים.

סייר משה-חיים מונטיפיורי, או "השר משה מונטיפורי" כפי שהוא הוכר בארץ, נולד למשפחה אמידה בליוורנו שבאיטליה. משפחתו הייתה אנגלית במקורה, וכתום תקופה של מגורים באיטליה חזר משה הצעיר עם משפחתו ללונדון הבירה.

חוש מסחרי מפותח היה למונטיפיורי, ועד מהרה הפך לאחד היהודים האמידים בלונדון. בהגיעו לפרקו נשא לאשה את ביתו של לוי ברנט כהן – היהודי העשיר ביותר באנגליה של אותם הזמנים. בזכות קשרי המשפחה שרכש פרחו עסקיו של משה מונטיפיורי עוד יותר ועד מהרה היה לעשיר מופלג ואיש עתיר-קשרים.

מאז הגיעו לגיל ארבעים, החל משה מונטיפיורי מקדיש את עתותיו עבור בני-עמו. בהיותו נשיא הקהילה הספרדית בלונדון אחז כבר מקדם בעמדה ציבורית-יהודית בכירה, וככל שחלף הזמן הפכה השפעתו לבינלאומית. הנדבן היהודי נשא חן בכל מקום, והצלחתו אפשרה לו לעמוד לימין אחיו.

כך כאשר התרגשה על יהודי דמשק עלילת-דם אכזרית בשת ת"ר, היה זה מונטיפיורי שדרש את התערבותו של הפחה הטורקי שהכריז על היות רעיון עלילת-הדם כמושלל מן היסוד.

לכל רחבי תבל נסע מונטיפיורי למטרות שתדלנותו. הוא נפגשים עם מלכים ואנשי אצולה, ככל שהיה נדרש על מנת לסייע ליהודים. לעיתים רבות, נשאה שתדלנותו פרי והוא הצליח לבטל גזירות ולהפר מזימות.

שכונת משכנות שאננים. השכונה הראשונה מחוץ לחומות

שכונה וטחנת קמח

מצבם של יהודי ארץ-ישראל היה נושא קרוב לליבו של מונטיפיורי. במהלך ביקוריו השונים פיזר מהונו למען עניי ונצרכי הארץ שראו בו מלאך מושיע. בכל מקום התקבל בכבוד מלכים, כשהוא משיב למכבדיו טובה ומעניק ממון רב לחיזוק היישוב.

כאמור, כאשר נוכח השר מונטיפיורי במצבם הקשה של יהודי ירושלים, שסבלו מעוני מחפיר וממחלות רבות, החליט לעשות מעשה. בחכמתו הבין השר, כי צרות רבות באות ליהודי העיר מחמת הצפיפות השוררת בין החומות. כמעט ולא נותר עוד מקום ראוי למגורים.

איש לא ההין לצאת ולבנות בית מחוץ לחומה. השודדים שרצו סביב העיר, ואיש שנותר בדרכים לאחר הגפת השערים נתון היה בסכנה אמיתית.

אבל לא איש כמונטיפיורי יאמר נואש. הוא נחלץ לבנות שכונה שלימה מחוץ לחומות, אותה גידר בחומה. השכונה קיבלה את השם משכנות שאננים, ולמרות ספקנותם של רבים הצליחה לחולל מהפכה. אט-אט הצטרפו התושבים לשכונה המהפכנית, ובתוך ימים לא רבים החלו לצוץ שכונות נוספות סביב לה. כך גדלה ירושלים היהודית והתפרסה על פני שטח עצום. עזרתו של מונטיפיורי זכתה להוקרה רבה מצד יהודי ירושלים, וניתן ללמוד על כך מהעובדה ששמותיהם של לא-פחות מחמש שכונות בעיר קרויות על שמו: מזכרת משה, זיכרון משה, אהל משה, ימין משה וקריית משה.

חלק מדאגתו ליהודי ירושלים התבטאה בבניית מקורות תעסוקה עבורם. זו הייתה הסיבה בשלה בחר להקים טחנת קמח בשכונת משכנות שאננים. הטחנה עומדת במקומה עד היום, כשלצידה מוצבת מרכבתו המשוחזרת של השר.

טחנת הקמח בתצלום ישן

אחוזת קבר יוצאת דופן

בין מפעלותיו של השר ורעייתו יהודית, שהייתה שותפה לחלק ממסעותיו, ידועה גם הקמת המבנה שעל קבר רחל-אמנו. מונטיפיורי ורעייתו ראו בכך מעשה חשוב כל-כך, שכאשר בנה מונטיפיורי את אחוזת קברו שלו, תכנן אותה בדומה למבנה קבר-רחל.

מעניין כי בצעירותו לא היה מונטיפיורי מדקדק על קלה כבחמורה, אך לאחר ביקורו הראשון בארץ, התחזק השר והפך ליהודי ירא שמיים במיוחד. לכל מסעותיו נלווה אליו שוחט אישי, ולכל מקום שהוזמן היה מביא עמו את כליו ומזונו שלו, כשהוא נושא בגאווה את יהדותו. עד היום עומד על מקומו 'בית הכנסת מונטיפיורי' אותו בנה השר בביתו הפרטי.

בגיל המופלג 101 נפטר השר משה חיים מונטיפיורי וכל בית ישראל ביכה את פטירתו. עד ערוב ימיו ממש היה הנדבן המופלא עסוק בדאגה לטובת אחיו. מעטים במשך ההיסטוריה זכו להרבות במעשי צדקה וחסד כפי שעשה מונטיפיורי במאה ואחת שנותיו.