בשבוע שעבר הלכה לעולמה הגב' מרת רחל זמיר ע"ה, שהיתה אשת חינוך מהמעלה הראשונה ותרמה רבות לעולם החינוך החב"די באה"ק, בעיקר בגיל הרך.

הגב' זמיר התייתמה מהוריה ברוסיה ומי שדאג לה ולאחיה כל שנות ילדותה ונעוריה היה הגה"ח רבי שמריהו נחום ששונקין, שהיה קרוב משפחתה ונטל על עצמו את עול גידולם והצלתם מעמק הבכא.

הרב ששונקין גם גידל את אחיה הצייר הנודע ר' זלמן קליינמן שציוריו החסידיים מתפרסמים בתפוצה רחבה ובכל אתר ואתר והם מעבירים לנו מסרים חסידיים לא פחות מהתוועדויות עסיסיות.

מעניין שימים ספורים אחריה הלכה לעולמה גם בת דודתה הרבנית חנה פייגא פרידמן ע"ה, נכדתו של הרב ששונקין, שאף היא התייתמה יחד עם אחיה בשנות הזעם, ואף את הנכדים הללו, ילדי בנו ר' משה, גידל הרב שמריהו נחום במסירות ולצידם גידל גם את היתומים לבית משפחת קליינמן. החסיד ר' יעקב קליינמן שהיה גיסו של בנו ר' משה ששונקין ושניהם נספו בימים ההם מאחורי מסך הברזל.

•

הגב' רחל זמיר היתה קשורה בכל מאודה לרבי וקיבלה ממנו קרוב למאתיים מכתבים במשך השנים ובהם הוראות והדרכות בשדה החינוך והדברים ידועים ומפורסמים ולא באתי לספר את סיפורה של האשה הדגולה, כי את זאת ייטיבו אחרים לעשות.

באתי לספר סיפור מעניין שאירע עמה. כידוע שמרת רחל זמיר לא זכתה לפרי בטן. באחד הימים כאשר היתה ביחידות אצל הרבי היא ביקשה ברכה להפקד בזרעא חייא וקיימא, הרבי באופן נדיר הורה לה לפתוח את אחד הארונות בפינת חדר היחידות בסמוך למקום שבו עמדה ואמר לה כי שם ישנו אתרוג בתוך קופסא. האתרוג הזה הוא אתרוג שבירכו עליו יהודים רבים וישנה סגולה לבשל את האתרוג ולאוכלו כסגולה להפקד בפרי בטן.

אלא שתנאי התנה הרבי עמה, שעליה לשמור את הסגולה הזאת בסוד ושלאף אחד בעולם לא יוודע מכך, ומאזהרת הרבי היה נשמע שפעולת הסגולה עלולה להפגם באם יוודע הדבר.

כאשר יצאה מחדר היחידות היא החזיקה בידה את הקופסא הסגורה וכל התמימים שהיו בקרבתה שאלו אותה על היחידות בכלל ועל פשר הקופסא שבידה. גב' זמיר מרוב התרגשות שכחה את הוראת הרבי וסיפרה לסובבים אותה על עצת הרבי ועל נתינתו לה את האתרוג שהיה ברשותו כסגולה. וכשנזכרה על האיפול שהוטל על ידי הרבי על פרסום הסגולה, כבר היה מאוחד מידי...

הסגולה הזו אינה מוכרת לנו בתוככי חסידי חב"ד אך מסתבר שלפעמים הרבי היה מורה להשתמש בסגולות שונות ובענינים שונים.

זכורני שפעם בעת עמדי בחדר המזכירות הגיע לשם אדם שנסע לאה"ק ושמעתי שהמזכיר הרב בנימין קליין ביקש ממנו להתפלל עבור אשה בכותל המערבי. לשאלתו מדוע הוא מבקש הוא הראה לו פתק של אשה שביקשה מהרבי ברכה לרפואתה והרבי כתב על הפתק: "להתפלל עבורה בכותל המערבי".

•

ואם בסגולה עסקינן, הרי שרבות הן הסגולות שמופיעות בספרי חב"ד ובאגרות הקודש של הרבי וכבר יצא לאור ספר מצויין בשם "אוצר סגולות הרבי" שנערך ע"י הרב יואב למברג ובו אסף כעמיר גורנה מאות רבות של סגולות אך כמו בכל דבר יש להוסיף עוד כמה מהן שמשום מה לא הוזכרו בספרו המוצלח ובטח ירחיבו במהדורה הבאה.

אחת מהסגולות שהוזכרו שם היא הסגולה לכאב שיניים (בעמ' 99) להיות זהיר בקידוש לבנה. ולא פירט יותר בדבר.

ובתשורה לחתני הרב אהרן פרידמן כתב אביו הרה"ג ר' שבתי יונה שליט"א את הדברים דלהלן:

בספר ליובאוויטש וחייליה (עמ' 30) כותב הר"ר רפאל נחמן הכהן ע"ה: בליובאוויטש היה ידוע לכל, שבעת קידוש לבנה, כשהרבי (אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) היה אומר: "כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה" היה שם את ידיו הק' על השיניים ואומר: "ולא יהי לי כאב שיניים לעולם", וגם בעיני ראיתי ששם ידיו על השיניים.

ובספר דיני ומנהגי ראש-חודש (עמ' צג) מספר שהרה"ח ר' פנחס אלטהויז ע"ה נכנס פעם לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, והתאונן על כאבים בשניים, ושאלו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע האם נוגע בשיניו בקידוש לבנה, בעת אמירת "כשם שאני רוקד כו' כך לא יוכלו כו'", ואחר-כך סיפר זאת לרבי, וששמע על כך הרבי, נכנס לברר זאת אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, ומני אז כך נהג הרבי בעת קידוש לבנה.

ויש אומרים שהרבי גם אמר "ולא יהיה לי כאב שניים לעולם"

•

במדור סגולות לפרנסה בספר הנ"ל, לא מצאתי את הסגולה הנפוצה שיש לה מסורת מפי המהר"ל מפראג היא לומר כל יום את שירת "האזינו", משום שהדבר מהוה סגולה להצלחה ולאריכות ימים, וכן הורה הרב הקדוש המגיד ממזריטש זצוק"ל זיע"א, ללמוד שירת "האזינו" בעל פה.

בלקוטי דיבורים מביא הרבי הקודם סגולה זו ואומר: "שמעתי מגדולים ששירת "האזינו" צריך יהודי לדעת בעל פה. אילו ידעו אנשי עסקים על שפע הברכה הגדולה בעסקיהם ששירת "האזינו" על-פה יכולה לפעול, היו נזהרים בכך הרבה יותר"

כמו כן מובא בלקוטי דיבורים אודות הסגולה לפתיחת הלב והמוחין לכוון היטב באמירת בריך שמיה בתיבות של "ולאמטויי לנא מטוב נהורך" וגם אותה לא מצאתי שם.

•

אחת הסגולות שמופיעות שם (עמ' 153) לפרנסה היא מה שכתב הרבי פעמים רבות ליטול שטר או מטבע מקופת הרבי הקודם ולערבה בתוך כספו הפרטי וזאת עפ"י מאמר חז"ל "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך". בין היתר מובא שם שהרבי כותב: "כיון שהקופה שנמצאת עתה תחת ידי היא גם כן ממה שנשאר מכ"ק מורי וחמי אדמו"ר ואני חסיד שלו, הנה בטוח אני אשר אפילו פרוטה מקופה זו מביאה ברכה".

אין לנו ספק ששטרות הצדקה שחילק הרבי במשך השנים יש לערבם בכספנו הפרטי באם אנו מעוניינים להרחיב את פרנסתנו, אלא שבימינו אלה אין לרבים כסף פרטי בביתם כפי שהיה הנוהג בשנים עברו. כיום הכסף מונח בבנק והתשלומים נעשים בכרטיסי אשראי או באופנים אחרים. מעניין האם הנחת השטר בין כרטיסי האשראי השונים נחשב אף הוא כעירוב בין שטרות.