מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת השבוע - בא
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת בֹּא
"שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה . . וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת
עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה . ." (שמות יב,ה-ו)
לְכָל דָּבָר טוֹב צָרִיךְ לְהִתְכּוֹנֵן כָּרָאוּי. גַּם לִקְרַאת הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם, קִבְּלוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי מִצְווֹת חֲשׁוּבוֹת שֶׁבְּעֶזְרָתָן יוּכְלוּ לְהִתְכּוֹנֵן לְנֵס הַגְּאֻלָּה: מִצְוַת בְּרִית-מִילָה וּמִצְוַת קָרְבַּן הַפֶּסַח.
לְשֵׁם-מָה הָיְתָה חֲשׁוּבָה וּדְחוּפָה הַהִתְעַסְּקוּת בִּשְׁתֵּי הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ, עַד-כְּדֵי-כָּךְ שֶׁאֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח הָיָה צָרִיךְ לָקַחַת מֵרֹאשׁ וּלְהַחְזִיקוֹ בַּבַּיִת אַרְבָּעָה יָמִים?
רַשִׁ"י מֵשִׁיב עַל כָּךְ בִּדְבָרָיו שֶׁל הַתַּנָּא רַבִּי מַתְיָא בֶּן-חָרָשׁ, הַמַּסְבִּיר שֶׁבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הָיוּ 'עֲרֻמִּים' מִמִּצְווֹת, חָסְרוּ לָהֶם זְכֻיּוֹת וְהֵם הָיוּ שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה-זָרָה. לָכֵן, הֵם נִצְטַוּוּ לְהִתְעַסֵּק אַרְבָּעָה יָמִים עִם הַשֶּׂה, כְּדֵי לַעֲקֹר מֵהֶם אֶת הָ'עֲבוֹדָה-זָרָה' הַמִּצְרִית, וּלְקַיֵּם אֶת דַּם הַמִּילָה וְדַם הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְהִגָּאֵל.
מְעַנְיֵן לִקְשֹׁר אֶת הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה עִם דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים שֶׁל רַבִּי מַתְיָא בֶּן-חָרָשׁ. מְסֻפָּר עָלָיו שֶׁהָיְתָה לוֹ יְשִׁיבָה וּבֵית-דִּין בְּרוֹמִי, וְהַיְּשִׁיבָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בִּזְמַנּוֹ, יוֹתֵר מִן הַיְּשִׁיבוֹת שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.
מַדּוּעַ יָשַׁב רַבִּי מַתְיָא דַּוְקָא בְּרוֹמִי? כְּדֵי לְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפֵּרוּשׁ שֶׁקָּרָאנוּ קֹדֶם בִּשְׁמוֹ. רַבִּי מַתְיָא בֶּן-חָרָשׁ רָצָה מְאוֹד בִּגְאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אַךְ רָאָה שֶׁיֶּשְׁנָם יְהוּדִים הָ'עֲרֻמִּים' מִמִּצְווֹת. לָכֵן הִתְגַּיֵּס לָשֶׁבֶת בְּ'רוֹמִי', מְקוֹם הַגָּלוּת בְּעַצְמָהּ, כְּדֵי לְסַיֵּעַ בִּידֵי יְהוּדִים לִצְבֹּר זְכֻיּוֹת, בְּעֶזְרַת הַיְּשִׁיבָה שֶׁהֵקִים.
מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים גַּם עַל בַּעַל הַהִלּוּלָא שֶׁל י' שְׁבָט, הָאַדְמוֹ"ר הָרַיַּי"צ (רַבִּי יוֹסֵף-יִצְחָק) מִלְּיוּבַּאוִיטְשׁ, שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת 'בֹּא'. גַּם הוּא צָעַד בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ בְּדִיּוּק. בִּמְסִירוּת-נֶפֶשׁ גְּמוּרָה פָּעַל לְמַעַן הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּגָּלוּת, בְּ'רוֹמִי'. בְּמַאֲמַצִּים כַּבִּירִים וּבְאַהֲבַת-יִשְׂרָאֵל אֵין-סוֹפִית, הוּא הִצְלִיחַ 'לְהַלְבִּישׁ' עוֹד יְהוּדִי וְעוֹד יְהוּדִי בְּמִצְווֹת. וְכָל זֶה, כְּדֵי לְזָרֵז אֶת בּוֹא הַגְּאֻלָּה, שֶׁתִּמְצָא אֶת כֻּלָּם – מוּכָנִים לִקְרָאתָהּ.
('לקוטי שיחות', חלק טז, שיחה ג)
•
חֶזְקִי חִכָּה זְמַן רַב לַנְּסִיעָה הַמְּיֻחֶלֶת לְבֵית דּוֹדוֹ, הַמִּתְגּוֹרֵר בִּשְׁלִיחוּת בְּאַחַת מִן הֶעָרִים הַמְּרֻחָקוֹת. הַסִּבָּה לַנְּסִיעָה הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת, הָיְתָה הֲקָמָתוֹ שֶׁל בֵּית-חַבַּ"ד חָדָשׁ, עַל-יְדֵי הַדּוֹד. עַד לַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, הָיְתָה הַפְּעִילוּת כֻּלָּהּ מִתְנַהֶלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתָם הַצָּנוּעַ שֶׁל הַדּוֹד וְהַדּוֹדָה. עַתָּה, מִשֶּׁנִּתְרַחֲבָה הַפְּעִילוּת וְנִתְרַחֲבוּ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, קָנָה הַדּוֹד מִבְנֶה מְיֻחָד הַמַּתְאִים לַמַּטָּרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת.
סוֹף-סוֹף מָצָא עַצְמוֹ חֶזְקִי בַּדֶּרֶךְ. בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעַת הַנְּסִיעָה, נִסָּה חֶזְקִי לְדַמְיֵן, מָה הוּא עָתִיד לִרְאוֹת... הַתְּמוּנָה שֶׁעָלְתָה בְּרֹאשׁוֹ, הָיְתָה בְּרוּרָה לְמַדַּי: בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַיְּרוּקִים, הַשְּׁקֵטִים וְהַשְּׁלֵוִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הָעִיר, עוֹמֵד לוֹ בִּנְיָן נָאֶה וּמְטֻפָּח. אֶת הַשֶּׁקֶט הֶעָמֹק, מְפֵרִים רַק קוֹלוֹת הַלִּמּוּד הַשְּׁקֵטִים שֶׁל כַּמָּה מִבָּאֵי בֵּית-חַבַּ"ד הַיּוֹשְׁבִים לְשִׁעוּר תּוֹרָה. גַּם הַדּוֹד יוֹשֵׁב בְּמִשְׂרָדוֹ, מְנֻתָּק מֵהֲמֻלַּת הָעוֹלָם, וּמְתַכְנֵן בְּרֹאשׁ צָלוּל פְּעֻלּוֹת חֲדָשׁוֹת וְשִׁעוּרִים מְעַנְיְנִים...
וְהִנֵּה, הִגִּיעַ חֶזְקִי. קַבָּלַת פָּנִים חַמָּה וּלְבָבִית צִפְּתָה לוֹ. חֶזְקִי שָׁתָה, טָעַם מַשֶּׁהוּ, עָנָה לְכָל שְׁאֵלוֹתֶיהָ שֶׁל הַדּוֹדָה הַמְּסוּרָה וְאָז שָׁאַל בְּצִפִּיָּה: "מָתַי אוּכַל לִרְאוֹת אֶת בֵּית-חַבַּ"ד הֶחָדָשׁ?".
"מִיָּד עַכְשָׁו" – עָנָה לוֹ הַדּוֹד וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה. "חִכִּיתִי בִּמְיֻחָד לְךָ, אֲנִי יוֹצֵא לְשָׁם עַכְשָׁו".
חֶזְקִי הִתְיַשֵּׁב בְּהִתְרַגְּשׁוּת בַּמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה לְצִדּוֹ שֶׁל הַדּוֹד-הַשָּׁלִיחַ. וְהִנֵּה פָּנְתָה הַמְּכוֹנִית אֶל אַחַד הַכְּבִישִׁים הַמֶּרְכָּזִיִּים וְהָעֲמוּסִים בְּיוֹתֵר. לְאַט-לְאַט, הִתְקַדֵּם הָרֶכֶב בֵּין הַפְּקָקִים וְצוֹפְרֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת, וְחֶזְקִי גִּלָּה שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לְעֵבֶר הַמֶּרְכָּז הֲכִי סוֹאֵן שֶׁבְּתוֹךְ הָעִיר.
"אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים לְבֵית-חַבַּ"ד?" – הוּא בֵּרֵר בַּחֲשָׁשׁ-מָה אֵצֶל דּוֹדוֹ הַיּוֹשֵׁב לְצִדּוֹ.
"כַּמּוּבָן!" – עָנָה הַדּוֹד וְהִמְשִׁיךְ לְתַמְרֵן אֶת הָרֶכֶב בֵּין הַמְּכוֹנִיּוֹת הָרַבּוֹת וְעֶשְׂרוֹת הַחֲנֻיּוֹת שֶׁרַעַשׁ וּמְהוּמָה בָּקְעוּ מִתּוֹכָן. "הִגַּעְנוּ" – נֶעֶצְרָה פִּתְאוֹם הַמְּכוֹנִית הַקְּטַנָּה. חֶזְקִי הָיָה הָמוּם. בְּרַגְלַיִם כְּבֵדוֹת הוּא יָצָא וּמִיָּד זִהָה אֶת הַשֶּׁלֶט הַגָּדוֹל הַמַּזְמִין כָּל יְהוּדִי...
"לָמָּה בָּחַר הַדּוֹד בְּכָזֶה מִן מָקוֹם?" – שָׁאַל חֶזְקִי אֶת עַצְמוֹ בְּצַעַר. אַךְ רֶגַע לְאַחַר מִכֵּן, הוּא כְּבָר קִבֵּל תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתוֹ – עַל-יַד הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה עֲדַיִן שֶׁל בֵּית-חַבַּ"ד, כְּבָר הִתְגּוֹדְדוּ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הִגִּיעַ לְמַטָּרָה אַחֶרֶת:
"סְלִיחָה, אַתֶּם מוֹכְרִים גַּם מְזוּזוֹת?"; "אֲנִי בָּאתִי לְהַחְלִיף סֵפֶר, בַּסִּפְרִיָּה הַיְּהוּדִית"; "הָיִיתִי כָּאן בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, נִכְנַסְתִּי בְּאֶמְצַע שִׁעוּר מְעַנְיֵן. מָתַי מִתְקַיֵּם הַשִּׁעוּר שׁוּב?"; "הַאִם יֵשׁ אֶצְלְכֶם תְּפִלַּת מִנְחָה?".
חֶזְקִי הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי הָאֲנָשִׁים וְהֵבִין פִּתְאוֹם, לָמָּה עֲבוּר קִיּוּם הַשְּׁלִיחוּת, דָּרוּשׁ בֵּית-חַבַּ"ד דַּוְקָא בְּמָקוֹם הוֹמֶה שֶׁכָּזֶה.
מאפשרים לכם לקבל
