חסיד אמת
ר' זלמן משה היצחקי ע"ה

מפורסמת היא העיירה נעוול כעיירה חסידית, שהכילה עובדים בעל הרגש חסידי רבים. אבל למרות היותה בין העיירות החסידיות המופרסמות, מסתבר כי התגוררה בה גם משפחות שלא השתייכו לעדת החסידים. ביניהם ניתן היה למנות את משפחת היצחקי, בביתה נולד בשנת תרל"ח מי שהיה לימים החסיד הנודע ר' זלמן משה היצחקי ע"ה.

על שם משפחתם יוצא הדופן - "היצחקי", מספרת המסורת המשפחתית, כי הוא בא ללמד על ייחוסם הרם לרש"י, שנקרא כידוע בשם רבי שלמה יצחקי.

בז'עמבין אצל ר' שמואל גרונם

שנים רבות חלפו עד שנמשך ר' זלמן משה לדרך החסידות. רק לאחר נישואיו, שהתקיימו בעיר ז'מבין, נתקל במשפיע המפורסם ר' שמואל גרונם שהתגורר בעיר, ולאחר ששמע ממנו מספר שיעורים בחסידות הייתה דרכו אל הרבי הרש"ב סלולה. עד כדי כך גדלה התקשרותו לאדמו"ר הרש"ב, עד שנשמע מאדמו"ר הרש"ב פעם הביטוי "מיין זלמן משה.." [-זלמן משה שלי..].

משיכתו של ר' זלמן משה לתורת החסידות, לא הייתה דבר פשוט. ר' זלמן משה הפך לחסיד בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. פרסום רב קנה החסיד המסור בזכות יגיעתו העצומה בלימוד החסידות. חסידים סיפרו כי נהג ללמוד במשך מספר שעות, שורות ספורות בהמשך תרס"ו..

על ייחודיותו בתחום זה, ילמד מכתבו של אדמו"ר הריי"צ בו הוא מגדיר את ר' זלמן משה בביטוי "מהיודעים ומבינים בדא"ח".

ר' זלמן משה היצחקי זצ"ל

"זכר-צדיק-לברכה"

דמותו של ר' זלמן משה מתבלטת עד היום, כדמות של חסיד פיקח וחריף-לשון, התובע בחדות וללא משוא פנים אמת מוחלטת. כך היה כלפי סביבתו, וכך גם כלפי עצמו.

לאחר פטירתו, כתב הרבי לבני משפחתו במכתב ניחומין על פטירת אביהם: "הרה"ח מזקני אנ"ש וכו' מוהרז"מ זצ"ל". על-פי הידוע, ייתכן שהיה זה החסיד היחיד בדורנו מאז ומעולם (!) שהרבי כתב אודותיו ביטוי שכזה.

בטרם צאתו מרוסיה, הסתופף יחד עם שאר החסידים, ולימים היה מקובל כי מי שר' זלמן משה הבטיח לו בתקיעת כף כי יזכה לצאת מרוסיה, אכן הצליח בסופו של דבר לצאת מבעד מסך הברזל. והיו הדברים לפלא.

מכתבו של הרבי לאחר פטירת ר' זלמן משה

הוראה ייחודית מאדמו"ר הרש"ב

אחד מתלמידיו המפורסמים, היה החסיד ר' מענדל פוטרפס ע"ה. ר' מענדל, שהחשיב את ר' זלמן משה למשפיע שעיצב את דמותו, סיפר אודותיו את העובדות הבאות:

החסיד ר' זלמן משה היצחקי  התייחד בזכות הוראה מהרבי הרש"ב, אשר לא ידוע דוגמתה בדורותינו. ההוראה יוצאת הדופן, הייתה זו שאמר לו אדמו"ר הרש"ב ביחידות לערוך תיקון חצות מידי לילה. כאשר שאל ר' זלמן משה כיצד עושים זאת, ענה לו הרבי - כפי הסדר שכתוב בסידור אדה"ז; לישב על הארץ ולומר מזמורים מסויימים, אחר־כך תתיישב עם ביכל חסידות ותלמד עד הבוקר, ותתפלל והתפילה תהיה מאירה. ובשבת־קודש שבלילו אין עורכים תיקון חצות - אזי חשבון הנפש של ליל שישי "יתנוצץ" בתפילת השבת.

עוד סיפר ר' מענדל:

מסופר שפעם קרא לו הרבי הריי"צ ודיבר אליו מספר רגעים. שאלוהו לאחר־מכן - מה אמר לך הרבי? וענה - אינני יודע. תמהו השומעים - והרי הרבי דיבר אליך?! מה חשבת באותו זמן? תשובתו הייתה, שכל הזמן היה במחשבתו "ווען וועט דער רבי אראפנעמען זיינע הייליגע אויגען פון מיין חזרישן פנים".. [מתי יסיר כבר הרבי את מבט עיני קדשו מעל פני הגסות..]..

ר' מענדל מבקר על קברו של ר' זלמן משה בצפת

שוחט שאינו אומר לחיים?

עיסוקו העיקרי של ר' זלמן משה היה בשחיטה. שגור היה בפיו, כי שוחט שתוי אסור לו לשחוט, אבל אם השוחט אינו אומר 'לחיים' בוודאי שאסור לו לשחוט, כי אינו ירא שמים... ר' זלמן משה היה נוהג להתוועד בכל ליל שישי כיוון שלמחרת לא שחט. מספרים כי כשר' זלמן משה התוועד, הוא אכן אמר 'לחיים' כהוגן, וכטוב לבו במשקה היה פיו מפיק מרגליות...

בשנת תרצ"ה, הצליחו ר' זלמן משה ובני משפחתו לצאת מגבולות רוסיה הסובייטית. ר' זלמן משה הצטרף לקהילת חסידי חב"ד שהתגוררה בתל-אביב, כאשר גם כאן הוא הופך לאחד המיוחד שבחבורה בהתוועדויותיו הייחודיות, בתפילתו הנלהבת וביגיעתו בתורת החסידות.

•

ר' זלמן משה נפטר ביום ג' שבט תשי"ב, ונטמן כמו חסידים רבים באותה התקופה בבית העלמין הישן בעיר הקודש צפת.