ה"בבא סאלי"
לרגל יום הסתלקותו - ד' שבט

קשר אמיץ ונדיר, מתוח היה בין העיר נתיבות שבארץ הקודש ובין ניו-יורק שבארה"ב. קשר שדוגמתו כמעט ולא היה בנמצא. הקשר המיוחד הזה חיבר בין הרבי נשיא-דורנו, והצדיק המופלא רבי ישראל אבוחצירא המוכר בכינוי ה"בבא סאלי".

אף שלא נפגשו בגשמיות מעולם, שררו בין הרבי ורבי ישראל אבוחצירא קשרי ידידות חמים, שסיפורי נפלאות נלוו אליהם. תוארי החיבה וההערכה שהשמיעו זה לזה, נדירים היו וכמעט ולא ניתנו לאדם אחר, זולתי זה לזה.

חב"ד מגיעה לארפוד

ראשית התקרבותו של הבבא סאלי לחסידות חב"ד, הייתה דווקא בכפר נידח במרוקו. ארפוד. במקום יישוב נידח זה, בו התגוררו צדיקי בית אבוחצירא, חי ה"בבא סאלי" והשפיע מאורו על תושבי האזור. בהפתעה גמורה, קיבל רבם של יהודי ארפוד יחד עם בני קהילתו, את שליחו של הרבי – הרב שלמה מטוסוב, שהגיע לכפר הקטן רכוב על חמור, באמצעותו חצה את הדרכים שבפאתי מדבר סהרה המפורסם, בדרכו לחיפוש קהילות יהודיות.

הרב מטוסוב הגיע למטרה מסוימת מאוד. בשיתוף רבי ישראל אבוחצירא, הוקם בכפר תלמוד תורה אליו נכנסו ללמוד כ-40 ילדים, לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא התנהלה במקום מסגרת חינוכית ראויה. חצי שנה לאחר מכן, כבר טיפס מספר התלמידים ל-100.

הרבי מבקש, הבבא סאלי נשאר

זמן לא רב לאחר מכן, בשנת תשי"א, החליט הבבא סאלי לעלות לארץ הקודש, שם ביקש לישב בשלווה ולשקוד על התורה ועל העבודה. באותם הימים אף שקל להגר לארצות-הברית, שם חשב שיוכל למצוא לעצמו את האפשרות להתעלות בעבודתו, ללא מפריע ומעכב. על רעיון זה, כתב לרבי וביקש את עצתו. דעתו של הרבי הייתה הפוכה לחלוטין – הרבי ראה חשיבות גדולה בכך שהבבא סאלי יישאר דווקא בארץ, על מנת לחזק את היהודים שסביבו בהיותו בעל יכולת השפעה עצומה. הבבא סאלי קיבל את דבריו של הרבי ונותר בארץ. מספר שנים לאחר מכן, בשנת תשי"ד, שב למרוקו ערש הולדתו, שם שב להתמסר למען יהודי המקום ולעתידם הרוחני.

בתקופת מגוריו השניה במרוקו, נהג הבבא סאלי לבקר מידי-פעם בצרפת, שם היה סר לישיבת 'תומכי-תמימים' בברינוא, בה העביר זמן רב בלימוד עם המשפיע הנודע, ר' ניסן נמנוב.

איך הגיב הבבא סאלי לדברים על הבעש"ט?

בשנת תשכ"ד, חזר ה"בבא סאלי" לארץ הקודש והשתקע בעיר יבנה מקום  מגוריו של חתנו הרב אברהם אבוחצירא. הסיבה שבשלה עזב הבבא סאלי את העיר, נעוצה בסיפור מופלא, שסיפר שנים רבות לאחר מכן, נכדו של ה"בבא סאלי", הרב מכלוף קריספין:

"באותה תקופה הייתי ביבנה, התעסקתי בענייני רבנות העיר. פנה אליי אז ראש כולל שפעל בעיר וביקש ממני שאקח אותו לבבא סאלי. "אתה הרי משפחה, תכניס אותי", הוא ביקש.

אכן, הלכתי לבבא סאלי וביקשתי רשות שיקבל את פניו וקיבלתי את הסכמתו. בהתאם לכך, הבאתי את אותו ראש כולל. ראש הכולל נכנס. לבבא סאלי הייתה ראיה חודרת הוא הבין מיד במי מדובר, אבל לא אמר דבר. בשלב זה, הוא פנה אליי וביקש שאלך להביא כיבוד. לא נכחתי בחדר, אבל בשלב זה אמר פתאום אותו ראש כולל שהוא מצאצאי הגאון מווילנה. פתאום פער את פיו, והתחיל לדבר בזלזול על הבעל-שם-טוב. כאמור, אני לא נכחתי אז מפני שיצאתי להביא כיבוד. כששבתי, מצאתי את הבבא סאלי אש להבה.

הבבא סאלי פנה לראש הכולל ואמר – אתה בא להגיד לי מי הוא הגאון מוילנה? או לומר מיהו הבעל שם טוב? אני יודע מי הוא הגאון מוילנה - אבל אתה לא יודע מי הוא הבעש"ט!

הבבא סאלי סיים את דבריו בציווי:

"קום! אינני רוצה לראות אותך במחיצתי. מי שידבר על הבעש"ט, לא יכול להיות בפניי".

"לאחר שיצא אותו ראש כולל, פנה אליי הבבא סאלי:

"למה הבאת לי אדם כזה?"

הרגשתי לא טוב שהבאתי את אותו ראש כולל, והשבתי בהתנצלות: "לא הכרתי אותו, הוא ביקש ממני והרב הסכים..."

תפס הבבא סאלי בזקנו ואמר לי: אם אני הבבא סאלי, מחר – לא הוא ולא הכולל שלו יהיו ביבנה!

למחרת, הכולל איננו והרב גם הוא איננו. מה אירע? העירייה הודיעה לו בצורה ברורה – תרים את הרגליים שלך ותעבור מפה עם הכולל.

כשאני הייתי ביחידות אצל הרבי, סיפרתי לו את הסיפור הזה, והרבי התעניין בכל פרט – איך בדיוק הגיב הבבא סאלי לדברי אותו ראש כולל. ואני אמרתי – הבבא סאלי לא היה מסוגל לשמוע שיש אדם בעולם שמדבר נגד הבעל שם טוב..

בעקבות הסיפור הזה, החליט הבבא סאלי שהוא עוזב את יבנה. לאחר מכן עבר לאשקלון ומשם לנתיבות".

ה"בבא סאלי" לצד אחד מנכדיו

"מידי פעם אנו מתראים"..

בשנים הבאות הלכה השפעתו של רבי ישראל ה"בבא סאלי" והתרחבה. השמועה על הצדיק ממרוקו שמחולל ניסים נפוצה במהירות בכל רחבי הארץ, והמונים שיחרו לפתחו של הצדיק המופלא. בד בבד, התחזקו קשריו של הבבא סאלי עם הרבי. תקנותיו וקריאותיו של הרבי התקבלו אצל הצדיק בנתיבות בכבוד ובהערצה. במכתביו של ה"בבא סאלי" שהופצו אז, הביא הוא את רצונו וחפצו להגדיל את המשתתפים בפעילות המבצעים, כמו בהדלקת נרות שבת גם לילדות קטנות, השתתפות בפעילות צבאות השם וחשיבות ההשתתפות במבצע תפילין.

חילופי מכתבים בין הרבי והבבא סאלי נמשכו כל העת. התארים שניתן למצוא במכתבים ההדדיים יוכלו ללמד על הערצתם של הרבי והבבא סאלי זה לזה.

על אחד מאותם מכתבים סיפר ר' נתן אשכנזי ע"ה:

בהיותי בחור בישיבה נשלח עם עוד שני בחורים להעביר לבבא סאלי אגרת שנשלחה מהרבי.

בהגיענו למשכנו של הבבא סאלי בנתיבות הודענו שנשלחנו על ידי הרבי מיליובאוויטש, וישנה בידנו איגרת אישית עבור הבבא סאלי.

מיד הוכנסנו במהירות לחדרו של הבבא סאלי שקיבל אותנו בסבר פנים יפות וביראת כבוד והיציע לנו כוסית ערק ושנגיד 'לחיים'.

לאחר שהבבא סאלי זצ"ל קרא את האיגרת אזרתי עוז בנפשי ושאלתי את הבבא סאלי מדוע כבוד תורתו לא נוסע להיפגש עם הרבי מיליובאוויטש?

הבבא סאלי הרים את ידיו הקדושות וענה לי: "מידי פעם אנו מתראים".

מכתבו של הרבי ל"בבא סאלי" לאחר פטירת בנו ה"בבא מאיר"

וכל בית ישראל יבכו

ביום ד' שבט תשד"מ, כשהוא בן צ"ד שנים, התבקש רבי ישראל אבוחצירא לישיבה של מעלה. כל בית ישראל ביכו את השריפה, עם בוא השמועה על פטירת הצדיק המופלא. למעונם של האבלים הגיע גם מכתב ניחומו של הרבי שכתב כך:

“משפחת אבוחצירה שליט”א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר”ר ישראל ע”ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים”.