בכ"ד טבת שוחרר חולה הקרונה שהוגדר "נס רפואי".

סיפור מפעים של מופת גלוי בדיוק לפני שנה בכ"ד טבת תשפ"א

שבתי ויינטראוב

את הסיפור הזה שמעתי בכלי ראשון מבעל המעשה עצמו הר' צביקה גוטסמן מאלעד. היה זה ביום ראשון י"ז כסלו תשפ"ב בנחלת הר חב"ד, לפני תפילת שחרית. ניגש אלי ר' צביקה, וביקש ממני אם אוכל להשיג לו 'גארטל' לתפילה. הלה התנצל שאינו נמנה על עדת החסידים אך הכפתור שלו במעיל נקרע ולשם כך זקוק הוא לגארטל בתפילת שחרית שישמש במקום כפתור בעת התפילה.

 אמרתי לאותו יהודי הנה מחר בשני בלילה חל י"ט בכסלו חג הגאולה של בעל התניא, אולי לכבודו תיקח על עצמיך החלטה לחגור גארטל בתפילה. בבת אחת שמתי לב כי משהו בפניו של בן שיחי השתנה, וכאילו חשפתי אצלו איזה סוד, והוא מפטיר לעברי "כן, גם לי יש קשר לבעל התניא". כמובן שמצאנו לו את הגארטל, ואז כממתיק סוד הוא קורא לי לחדר צדדי לספר לי את סיפורו על הקשר שלו לבעל התניא.

"לפני שנה בדיוק שכבתי על ערש דווי. הייתי מורדם ומונשם בבית רפואה בניו יורק במשך 70 יום ממגיפת הקורונה", התחיל לספר בן שיחי. "אני מוגדר אצל הרופאים  "נס רפואי" שהתעוררתי", ממשיך לספר האיש כשבזווית עיניו דמעה מבצבצת.

ובכן אשתי לא אמרה נואש והלכה להתפלל באהל של הרבי בקווינס על מצבי החמור. אשתי  בכתה ואמרה לרבי כך: "בעלי מעולם לא למד את ספר התניא, תנו לו עוד זמן לחיות כדי שיספיק ללמוד את התניא...".

ואז מה קרה? ממשיך לספר האיש הניצב ממולי, "לא תאמין בי"ט כסלו התעוררתי פעם ראשונה אחרי 70 יום", "נו ומתי שוחררתי מבית הרפואה", הוא ממשיך לאתגר אותי, "בכ"ד טבת יום ההסתלקות של בעל התניא".

והוא ממשיך ואומר לי אמנם אני לא לומד תניא לפי הסדר הרגיל של חב"ד, אבל מידי יום אני לומד תניא בעיון.

בן שיחי לא הזדהה בשמו, יותר לא ראיתי אותו ובמשך חודש שלם אני מנסה לאתרו אך לשווא.

בהשגחה פרטית למרות שלא ידעתי את שמו של בעל המעשה, התברר לי בדרך לא דרך שבעל המעשה עימו דיברתי לפני חודש  לומד בשיעור תניא קבוע באלעד. לא היססתי ולאחר מספר טלפונים התקשרתי  אליו הביתה ואת הסיפור המלא על המופת המדהים מהזווית השניה מספרת זוגתו של צביקה גוטסמן: "בעלי עבד בניו יורק. הוא נסע לשם בחודש אלול, הוא היה אמור לחזור יומיים לפני יום כיפור. למעשה הוא הרגיש לא טוב והתברר שהוא קיבל קורונה. פינו אותו בדחיפות לבית רפואה  ואושפז.

אני הייתי בארץ לבד עם הילדים, המצב היה נורא, ידענו שהוא מורדם ומונשם. שבוע אחרי סוכות אני מקבלת טלפון בהול מניו יורק, את חייבת בדחיפות לעלות על מטוס מצבו של בעלך סופני. הוא  עבר בינתיים החייאה, בקיצור כל הבעיות ביחד סוכר גבוה, הסבירו לי שזה עניין של שעות. לא היה לי ויזה, עסקנים בכירים בארה"ב סידרו שאכנס לארצות הברית ללא ויזה. המטוס שהטיס אותי היה ריק מאדם. הייתי לבד במטוס.

הגעתי לניו יורק ביום חמישי, הרופאים אמרו שכנראה עד שבת הסיפור יהיה מאחורינו ה' ישמור.

אני החלטתי לא לוותר בשום אופן. בעלי אמנם ליטאי אבל אני מבית של חסידי צאנז. ביקשתי שיקפיצו אותי ביום ראשון לרבי מליובאוויטש לאהל הק' בקווינס להתפלל. באתי להזעיק שם את השמיים. הייתי במקום ארבע שעות רצופות. ליד האהל הקדוש היה גם אגרות קודש, ואני יודעת שיש סגולה לפתוח את האגרות קודש. המילים הראשונות שיצאו לי היה "חברא קדישא". הבנתי שיש כאן גזירה קשה אבל לא הרפיתי. הבטחתי לרבי כמה דברים ביניהם אמרתי לו שבעלי הוא מבית ליטאי ועדיין לא סיים את התיקון בעולמו ולא למד את ספר התניא, ואני כעת מבטיחה בשמו של בעלי ששוכב על ערש דווי שאם הוא יוצא מזה הוא יתחיל ללמוד תניא. הבטחתי לחזור לומר תודה ברגע שיהיה שינוי.

האוהל הק' של הרבי (צילום ארכיון: שניאור שיף, COL)

ביום שני יום לאחר שהייתי באהל הק', הרופא שטיפל בו אומר לנו לפתע שיש מצב שהוא מתחיל להגיב. לפתע בעלי פתח את העיניים. חשבתי בתחילה אולי זה הרגעים האחרונים שלו תיעדתי את זה בווידאו. התחלתי לדבר אליו אבל מיד הבנתי שהתפילות אצל הרבי פעלו משהו.

ביום שלישי חזרתי שוב לאהל להגיד לרבי תודה רבה. בחדר שליד כשאני יוצאת, יש שם וידאו שהרבי מדבר. מי שליווה אותי אומר לי שכעת הרבי אמר ש"בזכות הרוחניות יתבטלו הגזירות". הדבר נתן לי תקווה שאכן יהיו ניסים.

אחרי חודש חזרתי לארץ. אחיו החליף אותי. לא צריך לספר לכם מה זה להיות בבית רפואה בניו יורק וכמה פאשלות רפואיות היו שם. עצם זה שהא שם ויצא חי זה היה נס, בלי קשר למצבו.  והחום גוף שלו לא יורד וכל הזמן זה היה בסביבות ה-40. בעלי שכב כל העת עם שמיכת קרח. אני זוכרת שאחד העסקנים שם אמר לי אל תחשבי שאם באת לניו יורק מתרחש ניסים, יש כאן אנשים שנמצאים כאן כבר חצי שנה ויותר מורדמים מהקורונה ולא חוזרים הביתה אלא לתחנה הסופית.

בינתיים נסענו קבוצה של חברות גם לקברי הצדיקים באוקראינה היינו אצל הבעל שם טוב אצל רבי אברהם המלאך וביקשנו עבורו.  

במוצאי ח"י כסלו, כאשר החל חג הגאולה י"ט בכסלו, בעלי התעורר בפעם ראשונה! 70 יום בדיוק הוא  היה מורדם ומונשם. ובכ"ד טבת יום ההילולא של בעל התניא הוא שוחרר מבית הרפואה והגיע  בחזרה לארץ  בהטסה רפואית. בעלי מקיים את ההבטחה שלי בשמו כשהייתי אצל הרבי באהל שהוא ילמד תניא. והוא משתתף בשיעורי תניא ובעצמו לומד בעיון את ספר התניא קדישא.  

בדיוק בשבת, ממשיכה גב' גוטסמן לספר, אמרתי לבעלי כתוב "לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה" והנה אנחנו כעת אחרי הבדלה (נוהגים לשיטת רבינו תם) והנה אתה מתקשר לשמוע את סיפור הנס..."