מענדי קורטס

לפתע הוא הבחין בה. קטנה, נקייה, שלימה. הכתב שעליה היה ברור, לא הותיר כל מקום לספק.

"איש נכבד ונחמד, התורני המופלג ירא השם", בלטו האותיות, חרוטות וברורות, במצבת האבן המוקפת צמחים, "מורנו הרב ישראל ברוך בן מורנו הרב צבי ז"ל, נפטר ח"י שבט תרי"ג לפ"ק. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

הרב מנחם מענדל וילהלם עמד בבית העלמין היהודי של סֵעְלִישׁ, העיר הקטנה במחוז זקרפטיה, בגבול אוקראינה הונגריה, נפעם. להרגשתו, כך יתאר השבוע, הציב הוא ברגעים אלה אישוש למסורת היסטורית נשכחת בתולדות חסידות חב"ד ומשפחתו של אדמו"ר הזקן, שהשבוע בכ"ד בטבת חל יום ההילולא ה-209 שלו.

שעתיים קודם לכן, אפוף תקווה אך חסר מידע כמעט, חצה הרב וילהלם, השליח הצעיר יליד ירושלים שהגיע באותה שנה בשליחות הרבי לאזור, את שערי בית העלמין. מטרה אחת בלבד עמדה לנגד עיניו באותו יום: למצוא את מצבת בנו של 'המוזג', זה שלפי המסורת נקרא על שם אביו של אדמו"ר הזקן - שהתארח בביתו בערוב ימיו - בהוראתו סמוך לפטירתו. אך גם הוא לא שיער שכה ברורה היא תהיה.

•

היה זה - כך לפי המסופר - בשנותיו האחרונות של רבי ברוך, אביו של אדמו"ר הזקן. הוא נדד מעיר לעיר לאחר שעלה בנו לגדולה והתפרסם ברבים, עד שהתיישב בעיירה סֵעְלִישׁ שהשתייכה באותם ימים להונגריה.

רבה של הקרפטים ושליח הרבי, הרב מנחם מענדל וילהלם, לצד תלמידי תמימים סמוך לאוהל קברו של רבי ברוך

בעיר סעליש התגורר רבי ברוך בביתו של יהודי מקומי עשיר, בעל בית מזיגה ליין שרף. אותו יהודי פגש ברבי ברוך בעת שזה הגיע אל בית הכנסת בעיר, וביקש ממנו שיבוא אליו לביתו לסעודה. אביו של אדמו"ר הזקן נעתר וסעד אצלו ביום וגם בלילה. באותו יום ראה 'המוזג' הצלחה רבה במלאכתו, במידה בלתי משוערת. הוא התפלא בשל מה זכה לכך והגיע למסקנה שההצלחה קשורה לאורח שסעד לביתו. בעצת אשתו הזמין המוזג את רבי ברוך לביתו גם ביום למחרת לסעודה, וההצלחה הפלאית שבה ונשנתה. לפי המסופר, בשלב הזה הבין העשיר באופן ברור כי הקב"ה שלח לו את ברכתו בזכות אורחו, ועל כן ביקש מהאורח להישאר בביתו בתמידות ועליו יהיה כל מחסורו. רבי ברוך התרצה ושיבח אותו. העשיר הקדיש בביתו חדר לאביו של אדמו"ר הזקן, וסיפק לו החל מאז את כל הצטרכויותיו.

בשעת פטירתו של רבי ברוך, בח' בתשרי תקנ"ב, עמדה אשת העשיר, המארחת, לקראת לידה. רבי ברוך ביקש ממנה שכאשר תלד - יקראו לילד על שמו, והוסיף וניבא כי הילד יהיה ירא שמים גדול. וכן היה. כעבור זמן קצר נולד בן למשפחה ונקרא שמו 'ישראל ברוך'. הילד גדל והפך לעשיר גדול. הוא נהג להתענות משבת לשבת ונפטר בח"י בשבט תרי"ג.

מקורה של מסורת זו בספר 'בית רבי' המפורסם (שנכתב בידי החסיד הרב חיים מאיר הילמן ע"ה, שהרבי - בשיחת יום ב' דחג השבועות תשל"ב - ואדמו"ר הקודם העידו עליו אשר סיפוריו מדויקים הם. ספר זה, שעליו עמל במשך כ-14 שנה, היה במשך שנים מהמקורות העיקריים והיחידים לתולדות אדמו"ר הזקן) ובמסורת צאצאי המוזג - משפחת ברוין. שניים מבני משפחת ברוין ציינו מסורת זו בספרים שכתבו ובהם הרחיבו על שורשי המשפחה. האחד בספר יוחסין בשם 'זכור לאברהם' שהודפס ברומניה בשנת תש"ד וסודר בידי "הק'[טן] חנניה יו"ט ליפא ברוין בן ישראל ברוך", והשני בתחילת הספר 'תולדות חיים' שנכתב בידי אחיו הרב חיים מאיר ברוין, מחסידי סאטמר, לאחר מלחמת העולם השנייה.

•

בחורף תשע"ד הוא עמד שם, הרב וילהלם, מרחק של כ-40 מטר מאוהל ציונו של אביו של אדמו"ר הזקן, וגילה את המצבה המדוברת של בן המוזג. אישוש נמצא למסורת הוותיקה. "תמיד זו הייתה רק בגדר שמועה", אמר הרב וילהלם לשבועון 'כפר חב"ד' השבוע, "בעת שנמצא הקבר, זו כבר הפכה לחזקה הרבה יותר, מעוגנת במציאות, והרגשתי התרגשות גדולה".

זו לא הייתה הפעם הראשונה של הרב וילהלם בבית העלמין היהודי. "מאז בואי בשליחות הרבי למקום מספר חודשים קודם לכן נהגתי להסתובב בעיירות מסביב לעיר מגוריי אושגרוד למצוא יהודים. גם בבית העלמין הזה ביקרתי כמה פעמים קודם לכן", הוא מספר. "אולם באותה פעם רציתי לבדוק אולי אצליח למצוא את המצבה של אותו בן שנקרא על שם אביו של אדמו"ר הזקן, רציתי לאמת את מה שהיה רק שמועה".

מצבתו של רבי ברוך, לפני בניית האוהל

החיפושים נמשכו שעתיים. הסיכויים למציאה לא היו גבוהים. "ידעתי שהרבה מן המצבות נעלמו, הרי הגויים במהלך השנים עקרו מצבות והשתמשו בזה לבתים שלהם. עד היום לפעמים פונים אליי גוים בסביבה ואומרים לי שגילו במהלך שיפוצים שיסודות הבתים שלהם הם ממצבות". הרב וילהלם עבר מצבה מצבה, ואחרי שעתיים מצא את שחיפש.

דה פקטו מהווה מסורת זו - ובמיוחד המצבה שגילה הרב וילהלם - הוכחה גם לאמיתות ציונו של אביו של אדמו"ר הזקן, השוכן באותו בית עלמין. במרוצת השנים היו שהפריכו את ההנחה כי מדובר במצבת אביו של אדמו"ר הזקן. מספר סיבות הובילו לכך. אחת מהן, שבמצבת ציון קברו של אבי הרבי מופיע השם "ישראל ברוך" בעוד שמו המדויק - כפי מופיע בכל חתימותיו של אדמו"ר הזקן, שנהג לכתוב אף את שם אביו - היה ברוך בלבד. מספר הסברים יישבו את ההפרכה, אולם נוסף אליהם יש להביא את מצבתו של אותו בן מוזג בסייליש, שנקרא כאמור על שם אביו של אדמו"ר הזקן 'ישראל ברוך'. זו מוכיחה אף היא כי שמו המלא של אביו של אדה"ז היה ישראל ברוך, כפי שכתוב במצבה שבציון קברו.

•

מאות שנים מאוחר יותר נכנס ליחידות בחדרו של הרבי העסקן הרב חיים מאיר ברוין, תושב ויליאמסבורג שהיה ראש הקהל הראשון של קהילת חסידי סאטמר בניו יורק, שלדבריו הוא בן אחר בן לאותו ישראל ברוך ואביו העשיר בעל בית המזיגה שאירחו את אב הרבי. הרב ברוין ע"ה, שהיה ערירי ולא זכה לפי בטן, סיפר לרבי כי אחיינו ירד מהדרך והוסיף ואמר: "הסבא שלך רצה לשלם לסבא שלי אך הוא לא רצה לקבל את הכסף. כעת באתי אני לבקש את התשלום". ה'תשלום' שביקש היה ברכה מהרבי כי האחיין יחזור למוטב.

דבריו של הרב ברוין נסובו על המסופר ב'בית רבי', כי אדמו"ר הזקן חפץ לאחר פטירת אביו, לשלם לעשיר המארח וכן לאנשי החברה קדישא שעסקו בקבורת אביו, תשלום עבור עבודתם ועזרתם, ואף שיגר שליח מיוחד להונגריה עם סכום רב של כסף לשם כך. אלא שהמארח ואנשי החברה קדישא סירבו לקבל את התשלום. השליח של אדמו"ר הזקן טען בפניהם כי מי ששלח אותו הוא איש אלוקי ו"קפידתו תעשה רושם" ולכן ראוי לעשות את דבריו ולקחת את הכסף. בסופו של דבר הלכו הצדדים לדין תורה, ונפסק הפסק שעל אנשי החברה קדישא לקחת את הכסף על פי דין, ואילו המארח אינו מחויב לקבל. כאמור, מאות שנים מאוחר יותר, נכנס ליחידות נינו של בן המארח וביקש תשלום ייחודי.

לעדות הרב ברוין, הרבי השיב לו בברכה. את הסיפור שמע מכלי ראשון, מאותו יהודי חסיד סאטמר, כמשיח לפי תומו, הרה"ג הרב ברוך אוברלנדר, השליח והרב הראשי להונגריה, בעת שהיה נער צעיר בשכונת וויליאמסבורג שבברוקלין. את דברים אצר הרב אוברלנדר ברשימותיו האישיים, והשבוע, חשף לראשונה את הסיפור בשיחה עם כותב השורות.

•

קורות ימי תולדות חייו של רבי ישראל ברוך פוזנר זי"ע, אביו של אדמו"ר הזקן, שהשבוע חל יום ההילולא שלו, ובמיוחד תקופת הסתלקותו, לוקה בחסר. "אסיר תודה אהיה", כתב הרבי בשנת תשי"א להרה"צ האדמו"ר ר' יעקב יוסף מספינקא, נכדו של בעל ה'חקל יצחק' שהתגורר בסמוך לסעליש, "אם יודיע גם שאר הפרטים שיודע בזה (על תקופת הסתלקותו של אבי אדמו"ר הזקן. מ"ק) ממקור נאמן". הרבי הוסיף והסביר במכתב כי "מועטים במאוד" - ואת המילה 'מאד' הדגיש הרבי - "הידיעות הברורות שיש על דבר זה, ואפילו שנת ההסתלקות אינה ידועה".

את הדברים כתב הרבי לרב ווייס לאחר שזה חשף לפני הרבי במכתב, דברים ששמע מזקנים בסעליש על תקופת פטירת אבי אדמו"ר הזקן. לדברי הרב ווייס בשם הזקנים, נשאל אביו של אדמו"ר הזקן היכן מתגוררים בניו, בכדי שיוכלו לבשר להם בעת הפטירה ולהודיע להם שיאמרו קדיש. רבי ברוך השיב שיש לו שלושה בנים אולם נתן להם רק את הכתובות של שניים מהם. "מיין זלמינא", אמר, "וועט שוין אליין וויסען". זלמן שלי כבר יידע לבד.

השבוע בשבועון 'כפר חב"ד' האחרון נחשפו כמה פרטים ותגליות הנוגעות לדמותו ולאוהל קברו של אבי אדמו"ר הזקן, לרגל יום ההילולא כ"ד בטבת, ונפרסת לראשונה תמונה מקיפה סביב האוהל בעיירה סעליש - מימי תקופת הקמתו, תוך עידוד ומעורבות של הרבי, ועד לתפעולו בשנים האחרונות. להלן נביא את המרכזיים שבהם.

•

בשנת תש"מ יצא לאור לראשנה הספר "אגרות קודש" של אדמו"ר הזקן, אשר כלל מאה ארבעים ושבע אגרות קודש. שבע שנים מאוחר יותר יצא הספר בכרך אחד יחד עם אגרותיהם של אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק. בעת שהכין את המבוא לספר ובו הרחיב בכמה קטעים על אודות דמותו של אבי אדמו"ר הזקן, קיבל הרב שלום בער לוין הוראה מהרבי, להשיג תמונה מהמצבה של רבי ברוך ולהדפיס אותה בתחילת הספר. לפועל רק כאשר הספר כבר נשלח אל הדפוס השיג הרב יצחק וילהלם, הספרן שעבד יחד עם הרב לוין, תמונה מעט דהויה מן המצבה וזו אכן נכנסה במבוא לספר. הרבי הורה "לצרף גם פיענוח נוסח המצבה שאינו ברור כל כך".

מצבתו של בן המוזג, שנקרא על שם אבי אדמו"ר הזקן, שאיתר הרב וילהלם

לפני כעשור יצא לאור ה"אגרות קודש" של אדמו"ר הזקן במהדורה מחודשת, ככרך נפרד בפני עצמו, ובמבוא לו צורפה תמונה חדשה, ברורה, של מצבת רבי ברוך לפני שנבנה סביבו האוהל. את התמונה העביר הרב אוברלנדר, שהשיג אותה מיהודי שקיבל את התמונה מחסיד שביקר בבית העלמין והתפלל לצד הציון. הרב אוברלנדר הגיע להונגריה בשליחות הרבי בחודש אב תשמ"ט. חודשים אחדים לאחר מכן נבנה האוהל סביב מצבת רבי ברוך.

"היהודים ההונגרים המקומיים", סיפר הרב אוברלנדר השבוע ל'כפר חב"ד', "תמיד ידעו שמדובר במצבת קברו של אביו של אדמו"ר הזקן. לא היה כל ספק או צל ספק בזה. מהרב דב לבנוני ע"ה, שלמד בנערותו בישיבה באזור סעליש, שמעתי שהרב הקדוש בעל ה'חקל יצחק' מספינקא נהג בעת שהתגורר בסעליש לפקוד את המקום בכל ערב ראש חודש".

בשלהי חודש שבט ותחילת חודש אדר תשנ"ב ביקר הרב אוברלנדר לראשונה באזור הקרפטים, ובין היתר הגיע אל מקום ציונו של רבי ברוך בבית העלמין בסעליש. "היה זה מאוד מרגש ברגע שניגשתי לקברו של רבי ברוך אבי אדמו"ר הזקן שהשנה הוא 200 שנה לפטירתו, שגר כאן בסוף ימיו והסיפורים ידועים", תיאר ביומן אישי שכתב באותם ימים.

הרב אוברלנדר רצה לבדוק באותו ביקור אם המצבה זו המצבה המקורית מתקופת ההסתלקות והגיע למסקנה שכן. "בדקתי בכל הבית קברות", ציין ביומנו (מובא כאן בשינויי עריכה קלים), "וזו המצבה מהכי עתיקות, השאר אינם במצב טוב בכלל. כשראיתי את קברו של רבי ברוך חשבתי ש'קלקלתנו זוהי תקנתנו': כי שאר המצבות מהתקופה שלפני מאתיים שנה היו של אנשים יותר עשירים ועל כן גם אבן המצבה היה יקר יותר. לקחו אבן ויישרו אותה במלט וכו' ורק מעליה כתבו את השם וכו'. ואחרי מאתיים שנה הטיט ואתו האותיות התפורר ונשאר אבן בלי אפשרות לדעת מי הוא הקבור שם. לעומת זאת מצבתו של רבי ברוך, חקקו בה את האותיות על גבי אבן פשוט בלי ליישר בטיט וכו', ועל כן זה נשאר בשלימות עד היום הזה". הרב אוברלנדר הוסיף כי "אחרי בדיקת המצבות נראה לי ברור שהמצבה של רבי ברוך היא האורגינלית, וזה על יסוד סוגי האותיות של הזמן ההוא".

בשלב הזה תיאר את האוהל ואת העובדה כי הקברים סביב הם משנים מאוחרות הרבה יותר. "מצבתו בדיוק באמצע השדה, לידו קבורים כמה משנות התר"פ והצ'. ומעניין שאם כל כך הרבה שנים הניחו מסביבו ריק, למה 'ברגע האחרון' מילאו שם? ואולי נעלמו המציבות שהיו מסביב". עוד הוסיף: "האוהל שבנו לאחרונה על הקבר הוא לתפארת".

עשרים שנה קודם לכן סכנה ריחפה מעל לבית העלמין. הרשויות תכננו להרוס את בית הקברות, בשל המיקום האסטרטגי שלו, כפי שעשו בעיירה מונקאטש,  ולבנות בו בית מלון ובו בריכת שחיה ודברים נוספים. מי שנלחם למען ביטול הצעד היה בין היתר ר' משה דייוויס (דוידוביץ') שאמו קבורה גם היא בבית העלמין. הלה התגורר בניו יורק והוזיל סכומי כסף רבים בעבור העניין. במהלך מאבקו אף הגיע לרבי ופירט במכתב את הסאגה וקיבל ברכה מהרבי. אכן כעבור מספר שנים ירד הרעיון מן הפרק, על אף שהבנייה לטובת המיזם כבר החלה. כיום מעבר לבית העלמין עדיין ניתן להבחין בשלד הבנייה הבלתי גמור.

• הכתבה המלאה פורסמה בשבועון 'כפר חב"ד' האחרון