היה זה לפני שנה. ישב אצלי אברך וכך סיפר לי: "אני נשוי כשבע שנים ויש לנו ארבעה ילדים ברוך השם. אני אברך כולל יושב ולומד [בס"ד ברצינות] מתשע בבוקר ועד תשע בערב.

אני לא חוזר הביתה בצהרים כי הכולל נמצא מחוץ לעיר בה אני גר. כשאני מסיים את הכולל בשעה שבע ושב לעירי, אני ממשיך היישר לכולל ערב עד תשע, ומגיע לביתי בשעה תשע וחצי.

השנים הראשונות של הנישואין שלנו היו פשוט מושלמים.

היה הרבה כבוד אחד לשני, עזרנו אחד לשני, והייתה בינינו אהבה חזקה. אבל משהו קרה בשנה האחרונה לאשתי, היא לא אותה האישה שהכרתי.

מצב רוחה הולך ופוחת, אין לה כוח ורצון לצאת ולטייל יחד כבעבר, ומצב הרוח משפיע על עוד הרבה דברים.

שאלתי את אשתי כמה וכמה פעמים: 'מה קרה לך'? 'מה קשה לך'? היא ענתה שהיא גם לא מבינה מה עובר עליה, פשוט אין לה כוח. היא סיפרה לי שהיא הלכה לרופא המשפחה לעשות בדיקות דם כלליות אולי חסר לה ויטמינים מסוימים אבל הכול היה תקין. הוא גם שלל שזה דיכאון ואמר שלדעתו אין פה צורך בכדורים.

אז הנה אני פה אצלך. מה אני עושה? מה יש לאשתי? מה קורה פה?"

הייתה לי שיחה ארוכה איתו, ניסיתי להבין מה קורה פה.

אמרתי לו: "אתה יודע מה עובר על אשתך?

אשתך פשוט קורסת, אין לה כוחות יותר. אתה הרי סיפרת לי שאשתך קמה בכל יום בשעה שש בבוקר כדי לנסוע למקום עבודתה בתל אביב. היא חוזרת הביתה בשעה חמש אחרי הצהרים אחרי שהיא אוספת את הילדים מהמעונות, ואז כמובן היא לא מספיקה לנוח כי היא צריכה לטפל בארבעה ילדים. היא גם מטפלת, מנקה את הבית, מכינה אוכל לך ולילדים, עושה כביסות ועוד ועוד.

תגיד לי אתה מאיפה יהיה לה כוח? הרי גם מלאכים אמרו חז"ל: 'אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות'. ואתה, אתה רק מגיע הביתה בשעה תשע וחצי בערב אז איך יהיה לה כוח בשעה הזו להתייחס אליך. אז היא פשוט קורסת. זה מה שיש לאשתך!

כמה אדם אחד יכול לעשות? לפעול, לסדר, לעבוד, לטפל. אז אתה בלילה גם יושב ולומד שדרך אגב אני לא יודע אם כדאי שתמשיך ללמוד בכולל ערב בשעה שאתה יודע שאשתך צריכה ככה את העזרה שלך, תשאל את הרב שלך שמקובל עליך. אבל אני לא יודע אם שתי השעות האלו שאתה לומד בכולל ערב יכולות להיות על חשבון אשתך".

הוא אמר לי שהוא רצה כבר לעזוב את הכולל ערב אבל אשתו לא הסכימה. אמרה לו: "תשב ותלמד אני כבר אסתדר".

"מה אסתדר?" עניתי לו, "זה כמו אדם חולה שעומד למות והוא יגיד לאנשי הצלה שמגיעים להציל אותו: 'תעזבו אותי אני כבר אסתדר'".

היהודי שיושב מולי אמר לי: "אבל אני כל בוקר מלביש את הילדים ושולח אותם לחיידר".

"זה יפה", עניתי לו, "אבל לא מספיק. לאשתך אין מספיק את העזרה שלך, והיא לא משתחררת מספיק, היא לא לוקחת חופש, אתם לא יוצאים לטייל.

ורק לחץ ועבודה אז באמת שאין לה כוח. היא מגיעה לעשר בלילה כשהיא כבר קורסת ואז באמת אין לה כוח לכלום...

לדעתי אתה צריך יותר לעזור לאשתך, להביא לפחות פעם בשבוע עוזרת הביתה. תיקח את אשתך לנופש, תצא איתה לפחות פעם בשבוע יחד. שהיא תישן נורמלי תאכל נורמלי. לא ביסקוויט בשביל ארוחת בוקר".

דרך אגב, לדעתי זוג שלא יוצאים לפחות בשבוע יחד לבד לטייל אז כמעט שלא שייך שתהיה להם זוגיות תקינה, כי מתי כבר יש להם זמן לדבר נורמלי?!

היום דורנו הוא דור לחוץ. אם אתה לא יודע לעשות סטופ לחיים, לעצמך, וקצת להשתחרר ולהירגע אז בסוף תקרוס.

אני לא מדבר דווקא לנשים גם גברים הרבה פעמים צריכים זאת. אני פוגש לפעמים אנשים שקורסים לטירוף של החיים. והחיים באמת מלאים דברים טובים ונפלאים מחד והתמודדויות מאידך, אבל צריך לדעת לעשות סטופ גם לגוף וגם לנפש .

כמו בשביל הנשמה שאנחנו צריכים להטעין אותה בתורה ובמצוות כך את הגוף והנפש צריכים להטעין אותם בכוחות (וזה גם בשביל הנשמה כשאנחנו דואגים לגוף ולנפש אם הכוונה לשם שמיים).

אותו יהודי יקר שמע בקולי. דבר ראשון הוא לקח את אשתו לנופש לשבוע, וכבר משם היא חזרה בן אדם חדש.

התחיל יותר לעזור בבית, ובעצת רבו הוא עזב את הכולל ערב בו הוא למד כדי להיות יותר בבית ולעזור לאשתו. השבוע הוא התקשר להגיד שהוא קיבל את אשתו בחזרה. אישה טובה, שמחה, כיפית, מחייכת, היא פשוט חזרה לחיים.

בבקשה מכם אל תגיעו לקצה של היכולות שלכם. תלמדו לשחרר, לנשום, להנות קצת. מותר קצת לצאת ממעגל החיים כדי שנוכל לחיות הלאה.

שבוע של בריאות איתנה, שבוע של שלום ושמחה ובשורות טובות.

לתגובות: [email protected]