מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת שמות
הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת שְׁמוֹת
"וַיֹּאמֶר בִּי ה' שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח".
(שמות ד,יג)
יוֹשֵׁב לוֹ יֶלֶד קָטָן וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ. הַאִם הוּא יוֹדֵעַ שֶׁלַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁלּוֹ, יֶשְׁנָהּ הַשְׁפָּעָה כְּלָלִית עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ?
כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שָׁמַע לָרִאשׁוֹנָה עַל הַתַּפְקִיד שֶׁהֻטַּל עָלָיו, לִגְאֹל אֶת עַם-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, הוּא נִסָּה לְהִתְחַמֵּק: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח". אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעֶצֶם בִּקֵּשׁ: שְׁלַח נָא בְּיַד מָשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לְהִגָּלוֹת.
[בְּפֹעַל, קָבַע הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁמֹּשֶׁה יִהְיֶה הַשָּׁלִיחַ לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְאִלּוּ מָשִׁיחַ, יִהְיֶה הַשָּׁלִיחַ לִגְאֹל אֶת עַם-יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה].
וּבְכָל זֹאת, קַיָּם קֶשֶׁר הָדוּק בֵּין מֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ, כְּפִי שֶׁאָנוּ מְבִינִים מִמַּאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה: "מֹשֶׁה הוּא גּוֹאֵל רִאשׁוֹן, הוּא גּוֹאֵל אַחֲרוֹן". בָּרוּר שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ בְּגוּפוֹ וּבְעַצְמוֹ יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה מִשֵּׁבֶט לֵוִי, וּמָשִׁיחַ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. אֶלָּא, שֶׁהַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הוּא זֶה שֶׁבְּכוֹחוֹ וְעַל-יָדוֹ יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן.
אֵיךְ? כַּמּוּבָן, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, "תּוֹרַת מֹשֶׁה", שֶׁנִּתְּנָה לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הִיא הַמְּזַכֶּכֶת אֶת הָעוֹלָם וּמְכִינָה אוֹתוֹ לַגִּלּוּי הָאֱלֹקִי שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. לָכֵן, גַּם הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָעִקָּרִית בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ הִיא, שֶׁיִּהְיֶה "הוֹגֶה בַּתּוֹרָה".
וְאֶת כָּל זֹאת נִתָּן לְסַכֵּם בְּחֶשְׁבּוֹן גִּימַטְרִיָּא פָּשׁוּט – "שִׁילֹה" = "מֹשֶׁה" (345). "יָבֹא שִׁילֹה" = "מָשִׁיחַ" (358). כְּלוֹמַר, בִּיאָתוֹ שֶׁל שִׁילֹה הִיא מִכּוֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
(על-פי לקוטי שיחות, חלק יא)
•
שְׁמוּאֵל הֵרִים אֶת אֲפַרְכֶּסֶת הַטֶּלֶפוֹן, וְשָׁמַע אֶת קוֹלוֹ הָאִכְפַּתִּי וְהַחַם שֶׁל ר' לֵיְבּ מֵעֵבֶר לַקַּו: "אֲנִי מְאוֹד מְקַוֶּה שֶׁנִּרְאֶה אוֹתְךָ בַּשִּׁעוּר מָחָר בָּעֶרֶב. בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר חָסַרְתָּ לָנוּ..."
שְׁמוּאֵל נֶהֱנָה מִתְּשׂוּמַת-הַלֵּב הָאִישִׁית. הוּא הִבְטִיחַ לְהַגִּיעַ לְשִׁעוּר הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְקַיֵּם מָחָר, וְהִתְנַצֵּל שֶׁבַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר נֶעֱדַר בִּגְלַל שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית.
פִּתְאוֹם עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְהָקֵל מְעַט עַל ר' לֵיְבּ הַמָּסוּר: "מָה דַּעְתְּךָ לָתֵת לִי חֵלֶק מִן הַטֶּלֶפוֹנִים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לְךָ לַעֲשׂוֹת? אֵין לִי בְּעָיָה לְהַשְׁאִיר כַּמָּה הוֹדָעוֹת תִּזְכֹּרֶת בְּבָתֵּיהֶם שֶׁל הַיְּדִידִים, מִשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר".
ר' לֵיְבּ שָׁקַל אֶת הַדָּבָר רֶגַע בְּדַעְתּוֹ, וְאָז עָנָה לְלֹא הִסּוּס: "אֲנִי מְאוֹד מוֹדֶה לְךָ עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב. אֲבָל יֵשׁ לִי רַעְיוֹן קְצָת שׁוֹנֶה: הֲרֵי שְׁנֵינוּ רוֹצִים לְזָרֵז וּלְמַהֵר אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ. לָכֵן אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַטֶּלֶפוֹנִים הַקְּבוּעִים שֶׁלִּי וְאַתָּה תְּנַסֶּה לְהָרִים טֶלֶפוֹנִים לְכַמָּה מִיְּדִידֶיךָ שֶׁעֲדַיִן אֵינָם מִשְׁתַּתְּפִים בְּשׁוּם שִׁעוּר. נַסֵּה לְהַזְמִין אוֹתָם לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ. כָּךְ בְּיַחַד – נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ".
שְׁמוּאֵל הֶאֱזִין לְדִבְרֵי הָרַב, שֶׁאוֹתוֹ הוּא מְכַבֵּד כָּל-כָּךְ, וְאָז צָץ בְּרֹאשׁוֹ רַעְיוֹן נוֹסָף וְהוּא מִהֵר לְהַצִּיעַ אוֹתוֹ בִּפְנֵי ר' לֵיְבּ: "אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה מַשְׁקִיעַ זְמַן וּמַאֲמָץ, בְּלִי סוֹף, בַּשִּׁעוּר שֶׁלָּנוּ וּבְשִׁעוּרִים נוֹסָפִים. נִסִּיתָ לַחְשֹׁב עַל כָּךְ שֶׁאוּלַי יֵשׁ דְּרָכִים נוֹסָפוֹת, יוֹתֵר מַעֲשִׂיּוֹת, לְזָרֵז אֶת בּוֹא הַגְּאֻלָּה?".
ר' לֵיְבּ הָיָה מְסֻקְרָן: "כֵּן, אֵיךְ לְמָשָׁל?".
לִשְׁמוּאֵל לֹא הָיְתָה תָּכְנִית בְּרוּרָה, רַק כִּוּוּן כְּלָלִי: "לְמָשָׁל, לְנַסּוֹת לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִמְצֹא הֶסְדֵּר שֶׁיִּתֵּן בְּיָדֵינוּ אֶת הַר-הַבַּיִת, אֲפִלּוּ לְהָכִין תָּכְנִיּוֹת אַדְרִיכָלִיּוֹת לִבְנִיַּת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ..."
ר' לֵיְבּ חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, וְהַחִיּוּךְ עָבַר דֶּרֶךְ קַוֵּי הַטֶּלֶפוֹן וְהִגִּיעַ עַד לִשְׁמוּאֵל. "הַתָּכְנִיּוֹת הֲכִי מְפֹרָטוֹת לִבְנִיַּת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָאוֹת בַּשִּׁעוּרִים שֶׁלָּנוּ וּבְשִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה הַנּוֹסָפִים. כִּי הַתּוֹרָה, הִיא זוֹ שֶׁעוֹשָׂה עֲבוּרֵנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה. כְּכָל שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר תּוֹרָה בָּעוֹלָם, הָעוֹלָם מִזְדַּכֵּךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁנָּגִיעַ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם מוּכָן לַהִתְגַּלּוּת הָאֱלֹקִית וּמִיָּד יָבוֹא מָשִׁיחַ".
בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ יָצָא שְׁמוּאֵל אֶל הַשִּׁעוּר בְּמַצַּב-רוּחַ מְרוֹמָם בִּמְיֻחָד. הוּא יָדַע שֶׁהוּא כָּעֵת עוֹשֶׂה דָּבָר טוֹב בֶּאֱמֶת עֲבוּר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
מתוך "תורתך שעשועי"
מאפשרים לכם לקבל
