הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת וַיְחִי

"וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו . . וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו".
(בראשית מט,לג)

הִסְתַּכְּלוּ-נָא עַל הָאָדָם, הַזּוֹרֵעַ בָּאֲדָמָה זֶרַע קָטָן. לְמָה הוּא מְצַפֶּה? שֶׁמֵהַזֶּרַע הַזֶּה יִצְמְחוּ פֵּרוֹת לְתִפְאֶרֶת, פֵּרוֹת שֶׁנִּתָּן לֵהָנוֹת מֵהֶם וְאַף לְהַצְמִיחַ בְּעֶזְרָתָם פֵּרוֹת נוֹסָפִים.

כָּל יְהוּדִי, צָרִיךְ לִזְרֹעַ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם מַעֲשִׂים טוֹבִים, מַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּכוּנוֹת שֶׁל צְמִיחָה וִיכֹלֶת לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת טוֹבִים גַּם לְאַחַר זְמַן. הָעוֹלָם נִקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם-לִבְרָכָה "אֶרֶץ חֵפֶץ" (אֲדָמָה מְלֵאָה בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת). כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל זְרִיעָה שֶׁל דָּבָר טוֹב בָּאָרֶץ הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת, יְכוֹלָה לְהַצְמִיחַ פֵּרוֹת נִפְלָאִים וְיַהֲלוֹמִים נֶהְדָּרִים.

הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְכֹלֶת טוֹבָה לְהִקָּלֵט בְּ"אֶרֶץ חֵפֶץ" וּלְהַצְמִיחַ פֵּרוֹת, הֵם אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשְׁלָכוֹת חִיּוּבִיּוּת גַּם לֶעָתִיד, שֶׁהֵם בּוֹנִים נִדְבָּכִים טוֹבִים בָּעוֹלָם וְשֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַשְׁפָּעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת עַל אֲנָשִׁים וְאֵרוּעִים נוֹסָפִים.

אוֹמְרִים חֲזַ"ל עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ: "יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת... מַה זַּרְעוֹ בַּחַיִּים, אַף הוּא בַּחַיִּים". הַנִּצְחִיּוּת שֶׁל 'יַעֲקֹב', הַיְּהוּדִי, שֶׁבִּגְלָלָהּ הוּא "לֹא מֵת", כְּלוֹמַר אֵינוֹ עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם, הִיא בִּזְכוּת שֶׁ"זַּרְעוֹ בַּחַיִּים".

זְרִיעַת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם, מוֹסִיפָה אִם-כֵּן חַיִּים מַמָּשִׁיִּים, גַּם לְאֵלּוּ שֶׁלִּכְאוֹרָה חַיִּים כְּבָר בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. שֶׁהֲרֵי "מַה זַּרְעוֹ בַּחַיִּים אַף הוּא בַּחַיִּים". הוֹסָפַת חַיִּים לְעַם-יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ וּלְכָל יְהוּדִי בִּפְרָט.

וְכַמּוּבָן, שֶׁאִם מוֹסִיפִים וְעוֹסְקִים בַּפְּעֻלּוֹת שֶׁל נְשִׂיא הַדּוֹר, בְּאֹפֶן שֶׁל 'זְרִיעָה', בְּצוּרָה אֵיתָנָה וּמַצְמִיחַת פֵּרוֹת, מְחַזְּקִים אֶת הִמָּצְאוּתוֹ שֶׁל נְשִׂיא הַדּוֹר בְּגַשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם.

(משיחת ש"פ ויחי תשנ"ב)

•

חֲמִשָּׁה יְלָדִים יָשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל שֶׁבַּחֲצַר הַתַּלְמוּד-תּוֹרָה. הֵם יָשְׁבוּ וְשָׁתְקוּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים לְדַבֵּר... אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֻּלָּם נִסּוּ לְהִתְאַמֵּץ וְלַחְשֹׁב, עַל רַעְיוֹן מֻצְלָח, עַל תָּכְנִית מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ.

לִכְבוֹד מָה? כַּמּוּבָן לִכְבוֹד י' שְׁבָט. אָמְנָם נִשְׁאַר כִּמְעַט חֹדֶשׁ עַד לַתַּאֲרִיךְ הַגָּדוֹל, אֲבָל הַמּוֹרֶה אָמַר שֶׁהוּא מְאוֹד יִשְׂמַח לִשְׁמֹעַ, רַעְיוֹנוֹת מְעַנְיְנִים וּדְרָכִים מְגֻוָּנוֹת, שֶׁבָּהֶן הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ מִתְכּוֹנְנִים לְי' שְׁבָט.

וַחֲמֵשֶׁת הַיְּלָדִים הָאֵלּוּ, שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים (הַמְּכֻנִּים בְּפִי כֹּל הַ'חֲמִישִׁיָּה' עַל שׁוּם שְׁמוֹתֵיהֶם: חַיִּים, מֶענְדִי, שִׁמְשׁוֹן, יוֹסִי, הִלֵּל) הֶחְלִיטוּ בְּכָל מְחִיר לִמְצֹא אֶת הָרַעְיוֹן הַטּוֹב מִכֻּלָּם.

אֶלָּא שֶׁלַּמּוֹרֶה הָיָה תְּנַאי, וְהַתְּנַאי הָיָה קְצָת קָשֶׁה... הַמּוֹרֶה בִּקֵּשׁ שֶׁהָרַעְיוֹנוֹת לֹא יִהְיוּ 'חַד-פַּעֲמִיִּים', מֵהַסּוּג שֶׁל 'בּוּם' וְגָמַרְנוּ... לֹא מִבְצָעִים שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁבָּהֶן גְּדוֹלָה עַד מְאוֹד, אֲבָל אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם אַף אֶחָד לֹא זוֹכֵר, מָה עָשִׂינוּ וְעַל מָה הָיְתָה כָּל הַמְּהוּמָה.

הַ'חֲמִישִׁיָּה' יָדְעָה בְּדִיּוּק לְמָה הַמּוֹרֶה מִתְכַּוֵּן. לִפְנֵי שָׁנָה בְּתַאֲרִיךְ אַחֵר, הֵם יָזְמוּ אֶת מִבְצַע "הַלַּמְדָנִים הַצְּעִירִים". יוֹם תָּמִים שֶׁבּוֹ כָּל יַלְדֵי הַתַּלְמוּד-תּוֹרָה הוֹפְכִים לְלַמְדָנִים! יוֹם שָׁלֵם הִסְתּוֹבְבוּ כֻּלָּם, אַגוּדְלֵיהֶם מִתְנַפְנְפִים בְּמֶרֶץ, לוֹמְדִים בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת מִכָּל הַבָּא לַיָּד, מִתְוַכְּחִים בְּלַהַט וּמְחַדְּשִׁים 'חִדּוּשִׁים'. מָה יָצָא מִזֶּה? לֹא בָּרוּר, אֲבָל הַרְבֵּה לַמְדָנִים כַּנִּרְאֶה לֹא יָצְאוּ מֵאוֹתוֹ יוֹם...

יָשְׁבָה הַ'חֲמִישִׁיָּה' וְחָשְׁבָה, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִצִּיעַ שִׁמְשׁוֹן בְּהִסּוּס: "אוּלַי נַחְלִיט לִגְרֹם לְכָל הַיְּלָדִים בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, לוֹמַר 'אָמֵן' בְּקוֹל וְלֹא לְדַבֵּר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה".

חַיִּים הִתְלַהֵב מִיָּד: "מְצֻיָּן! בַּשַּׁבָּת הַקְּרוֹבָה נִדְאַג שֶׁקְּרִיאַת הָ'אָמֵן' שֶׁל כָּל הַיְּלָדִים תְּהַדְהֵד עַל פְּנֵי כָּל הַשְּׁכוּנָה! וְהַדְּמָמָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה תִּהְיֶה פָּשׁוּט מֻחְלֶטֶת. נַבְטִיחַ לְכָל יֶלֶד שְׁנֵי קְרֶמְבּוֹאִים וְעוֹד מִשְׂחָק, אִם הוּא יַעֲמֹד בַּמְּשִׂימָה בִּשְׁלֵמוּת!".

הַ'חֲמִישִׁיָּה' הִקְשִׁיבָה בְּעִנְיָן, חֵלֶק בַּהֲנָאָה וְחֵלֶק בְּהִסְתַּיְּגוּת. הִלֵּל הָיָה זֶה שֶׁהֶחְזִיר אֶת הַדִּיּוּן לַמָּקוֹם הַנָּכוֹן: "שְׁכַחְתֶּם שֶׁהַמּוֹרֶה בִּקֵּשׁ פְּעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן חַיִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הֶמְשֵׁכִיּוּת וְתֹקֶף? הָרַעְיוֹן שֶׁל שִׁמְשׁוֹן הוּא טוֹב, אֲבָל צָרִיךְ לַחְשֹׁב עַל דְּרָכִים אֲחֵרוֹת, לְגַמְרֵי לֹא 'חַד-פַּעֲמִיּוֹת'. הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ צְרִיכָה לִהְיוֹת: לְהַצְלִיחַ מַמָּשׁ לְחַנֵּךְ וּלְהַרְגִּיל אֶת יַלְדֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת, לוֹמַר 'אָמֵן' יָפֶה וְלִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט בִּזְמַן הַתְּפִלָּה"...

עַכְשָׁו, נָצְצוּ עֵינָיו שֶׁל מֶענְדִי: "הִלֵּל צוֹדֵק. אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת שְׁמֶרְ'ל הַגַּבַּאי שֶׁהָיָה מְחַלֵּק לְכָל יֶלֶד שְׁתֵּי סֻכָּרִיּוֹת, אַחַת עַל אֲמִירַת הָ'אָמֵן' שֶׁלּוֹ, וְאַחַת עַל מְנַת שֶׁיִּתֵּן לְחָבֵר שֶׁאָמַר אָמֵן. אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ דָּבָר! נְחַלֵּק אֶת בֵּית-הַכְּנֶסֶת לַחֲמִשָּׁה אֲזוֹרִים. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה אַחֲרַאי לְאֵזוֹר אֶחָד וִיקַבֵּל שַׂקִּית עִם מַמְתַּקִּים אוֹ הַפְתָּעוֹת. בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה, נְחַלֵּק מִן הַשַּׂקִיּוֹת לְכָל הַיְּלָדִים הַטּוֹבִים, וְהֵם גַּם יְחַלְּקוּ לִילָדִים טוֹבִים נוֹסָפִים. אִם נַעֲשֶׂה כָּךְ עַל פְּנֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, כָּל הָאֲוִירָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת תִּשְׁתַּנֶּה... אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזּוֹ בְּדִיּוּק פְּעֻלָּה מְצֻיֶּנֶת, שֶׁמַּתְאִימָה לִתְקוּפַת י' שְׁבָט".

מתוך "תורתך שעשועי"