באחת ההתוועדויות שמעתי פעם מהגאון החסיד רבי זעליג פלדמן ז"ל שדיבר אודות מעלת הדור השביעי ועל הפלאתו של הרבי ביחס לרבותינו נשיאנו שקדמו לו. בין היתר אמר שאילו היו נותנים לנו את הבחירה בידינו להחליט באיזה דור להוולד האם בדורו של אדמו"ר הזקן או שאר האדמו"רים או בדורו של הרבי, הרי ברור שהיינו בוחרים בדורו של הרבי נשיאנו מחמת עוצם גדלותו, משנתו ופועלו בכל התחומים שהם.

וברוח זו אני שואל את עצמי אילו היו נותנים לנו את הבחירה לבחור את שנות הבחרות שלנו ותקופת השהיה בד' אמותיו של הרבי, באיזה עשור מתוך ארבעים שנות הנשיאות הראשונות היינו בוחרים?

האם בשני העשורים הראשונים בהם זכו ליחידויות ממושכות וליחס יותר אישי? אולי בעשור השלישי משנת הלמ"דים ועד המ"מים? אולי דוקא בעשור הרביעי שבו התרחבה ממלכתו של הרבי למימדי ענק ונהר תורתו הלך והתגבר בריבוי ובשפע רב?

קשה להשיב על שאלה זו וכל עשור ועשור קובע ברכה לעצמו אך בשיחותיי עם חסידים ומקושרים יש לי חביבות מיוחדת לעשור השלישי של הנשיאות.

בשנות הלמ"דים מחד האימפריה החב"דית החלה לצבור תאוצה ומאידך עדיין לא היתה המונית כפי שהיתה בעשור הרביעי. בעידן ההוא עדיין חשו יותר את הקירבה לרבי ביום יום ואת התחושה הביתית בהתוועדויות שעדיין לא מנו אלפי איש. נתאר לעצמנו שהקבוצות שנסעו לרבי באותן השנים מנו מתי מספר של כשני מנינים של בחורים.

בכינוס השלוחים האחרון התוועדתי עם השליח הרב שמואל גרוזמן, שליח הרבי לישוב מגדל, ובין השאר שוחחנו על שנות הלמ"דים המאוחרות בהן הוא שהה בד' אמותיו של הרבי.  באותם הימים היו הזדמנויות שונות בהם התמימים הרגישו יותר "אנא ומלכא בלחודוהי". זה היה קורה בהגעתו של הרבי ל-770 או ביציאתו, בכניסתו או ביציאתו לתפילות והתוועדויות. זה היה יכול לקרות כאשר היו מלווים את הרבי בשבתות וחגים מביתו ואל ביתו כנהוג באותם שנים.

אחת הדוגמאות המשקפות זאת קשורה  לטיפולים וזריקות שקיבלו התמימים מאת הרופא הדגול הרב אברהם אבא זליגסון ולא אחת קרה שהם נפגשו עם הרבי בעת הטיפול... ה'קליניקה' של הרב זליגסון היתה בגן עדן התחתון ושם היה עורך להם בדיקות ובעת הצורך גם מזריק להם זריקות. ההרגשה הצורבת כשהרבי היה יוצא לפתע פתאום מחדרו החוצה דרך גן עדן התחתון ואתה מפקיד את עצמך לרשותו של הרופא זכורה לכמה וכמה בחורים. הרגשה אותה לא ישכחו כשרצו לקבור את עצמם מתחתם מחמת יראת הרוממות שאפפה אותם באותן שניות שבהן הרבי חלף בגן עדן התחתון בדרכו החוצה.

•

שלא כמו בשנים האחרונות בהן יציאתו של הרבי מחדרו היתה ידועה ומכוונת, באותן השנים הרבי היה יוצא בהפתעה והבחורים שישבו בזאל העליון הקטן היו מתרוממים ממקומם לקיים את חיוב הכיבוד לרבו עד שהרבי יצא מהבנין. כשהרבי היה יוצא מחדרו או מגיע אליו הבחור הראשון שהבחין ברבי היה מגביה את קולו באמירת 'ששששש' כדי לסמן לכולם שהרבי בקרבתנו וכך ידעו כולם שהרבי חולף והיו מזדקפים מלוא קומתם אל מול המלך.

אירע פעם והת' שמואל גרוזמן קרא ק"ש ליד חלון הספרים הממוסגר הממוקם מול חדר המזכירות ולפתע נפתחה הדלת של ג"ע התחתון והרבי הופיע בפתח. מתוך אינסטינקט הוא החל בלחשוש של "שששששש" כדי לאותת לחבריו היושבים בזאל הקטן שהרבי יוצא. הרבי סימן לו בשתי כפות ידיו כלפי מטה כאומר לו "אל תרעיש ואל תפריע להם".

•

באחד הערבים עמד הת' גרוזמן במזכירות ושוחח עם המזכיר רבי בנימין קליין. בדרך כלל כאשר הרבי היה מתכונן לצאת לביתו הוא היה מאותת למזכירים בפעמון מחדרו שהוא עומד לצאת. או אז היו פותחים את הדלת של ג"ע התחתון וכן את דלת המזכירות כדי שהמזכיר שעומד בדריכות על מנת לקחת את הרבי לביתו יראה את הרבי יוצא וילך בעקבותיו אל המכונית.

אלא שבאותו פעם הרבי לא צלצל בפעמון והוא יצא ללא הכנה מוקדמת. ביציאתו מחדרו הוא נכנס אל המזכירות ואף המזכיר הר"ב קליין הופתע לראות את הרבי בפתח המזכירות. הרבי עשה לו עם הראש ועם הכתף תנועה של "יוצאים לדרך!" הוא לא אמר מאומה, רק סימן בראשו וכמובן שהרב קליין יצא מיד אל המכונית.

•

בשנים ההם היו נוהגים ללוות את הרבי לביתו בשבתות וימים טובים. הליווי של הרבי הסתיים בעשור הרביעי משום  שהרבנית היתה מגיעה לשהות בשבתות וחגים בספריה הסמוכה ל-770 והרבי היה יוצא מחדרו אל הספריה הסמוכה ללא שהיה צורך ללוות אותו.

בלילי שבת היו מלווים את הרבי לביתו קבוצת אנשים שהלכה מאחוריו וביניהם היה הרב ליב'ל ביסטריצקי שהיה מקבוצת המלווים הקבועים. בבוקר יום השבת היו שולחים שני בחורים שילוו את הרבי בדרכו ל-770. בדרך כלל היו זוכים ללוות את הרבי החתנים שהיו מתחתנים באותו שבוע. כאשר לא היו חתנים או בימים שאין נושאים בהם נשים כמו בימי ספירת העומר ושלשת השבועות היו בחורי הישיבה זוכים ללוות את הרבי לפי סדר שהוכן על ידי האחראי לדבר. הבחורים שהיו מתרגשים ללוות את הרבי היו מתאמצים לחשוב פרקי תניא בעל פה כל הדרך כדי לשמור על טהרת מחשבתם כשצועדים בקרבת הרבי.

מספר הרב גרוזמן: באחת הפעמים שנתבקשתי ללוות את הרבי בשבת בבוקר מביתו לבית המדרש, הרבי יצא מביתו ואנו אחריו. בדרך כלל הרבי היה הולך בהליכה מזורזת היישר ל-770 אלא שבאותה הליכה קרה דבר נדיר. הרבי יצא מביתו בהליכה מאוד איטית עקב בצד אגודל וסרק בעיניו כל פרט קטן שהיה ברחוב. הוא הביט כל העת ימינה ושמאלה על הבתים ועל פריטים שונים כאילו מחפש דבר. כך נמשך הדבר כל הדרך כשהרבי ממשיך להביט ממש על כל פרט ופרט מבלי שנבין את פשר הדבר.

כשהגענו קרוב ל-770 לפתע פנתה אשה אפרו אמריקאית ושאלה את הרבי היכן נמצא כאן 'קלינרס' לכבס בגדים. בדרך כלל כאשר אדם היה פונה אל הרבי בדרכו, הבחורים היו מסמנים לו לזוז ועוצרים בעדו מלגשת אל הרבי אבל במקרה זה היא כבר פנתה לרבי ולא יכולנו לגשת אליה כי הרבי החל להסביר לה איך להגיע למקום מבוקשה. הרבי עמד בסבלנות רבה והראה לה בידיו את המסלול כיצד עליה ללכת ולהגיע ליעד. לא כל אדם נכבד היה עוצר ומסביר בפרוטרוט לאשה ברחוב להגיע לקלינרס אבל הרבי עשה זאת בפשטות ובענוה מאין כמוה.

•

הבית הסמוך לבית הרבי בפריזדנט היה "בית השמירה" אותו רכש הרב החסיד רבי זלמן גוראריה ובו היו שוהים 'שומרים' מקרב התמימים שהיו באים לשם במשמרות להיות בקרבת הבית של הרבי.

בחלונות בית השמירה שהיו פונים לעבר בית הרבי והרבנית היו וילונות שהיו סגורים כל העת. הסיבה לתליית וילונות אלו נעוצים בכך שפעם הרבי ראה מביתו את אחד התמימים שותה מים היישר מן הבקבוק ולא מזג אותם תחילה לכוס. הרבי העיר על כך ומאז נתבקשו התמימים להקפיד על התנהגותם ובנוסף לכך גם תלו וילונות לכסות את הנעשה בבית.

פעם בעת שעת השמירה של הת' שמואל גרוזמן נשמעו קולות מביתו של הרבי והתברר שהגיעו פורצים לחצר האחורית של בית הרבי וניסו להכנס אל הבית. התעוררה מהומה וכשהפורצים ראו שמבחינים בהם הם נסו והבחורים החלו לדלוק אחריהם לתפוס אותם. באותו רגע יצאה הרבנית החוצה ואמרה לגרוזמן שהחל גם לרדוף אחר הפורצים: "אתה תעמוד כאן לידי". הרבנית חששה אולי כשכולם ירדפו אחר הגנבים יבוא אחד מהם חזרה לבית.

•

סיפורים אלו ודומיהם מלמדים על הקרבה המיוחדת אל הרבי שהיתה מנת חלקם של התמימים ואנ"ש בשנים ההם כאשר הכל היה קטן וקרוב והכל חשו תחושה אישית מול הרבי, תחושה שהלכה ונעלמה עם השנים של העשור הרביעי שבה התרחבה ממלכת חב"ד כאשר כמות החסידים גדלה ממאות לאלפים ולרבבות ומטבע הדברים גם ההתנהלות המלכותית של הרבי נעשתה כללית יותר והדיסטנץ הלך וגדל. וכדברי הנביא ישעיהו: "מלך ביופיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים".