זוכרים את משחק המחבואים?

מתי שיחקתם לאחרונה?

הטריק הוא שצריך להתחבא מאוד טוב כדי שה׳עומד׳ לא ימצא אותך, אם הוא מצא אותך נפסלת.

אבל זה לא הכי גרוע, יודעים מה יותר גרוע מאשר שימצאו אותך? שלא יחפשו אותך, זה הרבה יותר גרוע. כשאתה מתחבא וקולט שבכלל לא מחפשים אותך, אתם מרגיש הכי נורא בעולם.

אז מתי שיחקתם לאחרונה מחבואים?

אני שם לב שאנחנו משחקים מחבואים מאוד הרבה בחיים האלה.

כמעט תמיד כשמישהו מתחבא ממך, או דוחה אותך זה לא כי הוא רוצה שתתרחק ממנו, אלא זה כי הוא רוצה שתחפש אותו עוד יותר.

רגע, צריך להבהיר פה משהו חשוב: אני כמובן לא מדבר על מישהו זר שאינך מכיר, אלא על אנשים שאנו באים עמם במגע.

איך אני יודע את זה? האמת שמעצמי. בכנות אני שם לב שכשאני מראה ריחוק למישהו קרוב שהרגיז אותי או פגע בי, זה לא לשם הריחוק, המטרה הפנימית שלי היא שהוא יעשה מאמץ נוסף ויגש להתקרב.

תקראו לזה מניפולציה? אני אקרא לזה ׳מחבואים׳.

זה נכון בכל סוגי היחסים, גם עם הילדים שלנו, כשהם לפעמים כועסים עלינו או מרחיקים אותנו, זה לא בשביל שנתפוס מרחק, אלא בשביל שנמשיך לחפש, הם לא מתרחקים, הם מתחבאים.

זה בעיקר נכון בזוגיות בין איש לאישה. האישה לא פעם תרחיק. במילים, בקול, בדמע, ואולי גם במילים קשות, וגבר טכני כמו גבר תופס מרחק ובורח, אבל האמת היא שהיא רק מתחבאת ומתחפרת והרצון האמיתי הוא שהוא לא יברח ולא יתרחק, אלא שילחם עליה ויחפש את הדרך להתקרב יותר, שיהיה גבר ויתגבר על הדחיה ויבוא בכל זאת.

נכון, צריך לפעמים להיות יצירתי, צריך למצוא את הדרך הנכונה לגשת מחדש, אבל הגישה צריכה להיות לגשת ולא ללכת, להתקרב ולא להתרחק.

•

אז מתי שיחקתם לאחרונה מחבואים?

השבוע בפרשת ויגש זה קרה. יהודה הבין שהאיש ׳אדוני הארץ׳ משחק איתם מחבואים. הוא הבין שהוא מרחיק אותם ובעצם הוא מבקש את קרבתם. שהוא דוחה אותם במילים קשות ואף במעשים לא נעימים, אבל בעצם כל מה שהוא מבקש זה שהם לא יוותרו עליו, לא ישאירו אותו ויילכו, לא עוד פעם.

אז יהודה נגש, הוא אוזר את כל ה׳גור אריה יהודה׳ שלו, ובראש מורם ׳ויגש אליו יהודה׳, ואז די מהר לא יכול עוד יוסף להתאפק ויתן את קולו בבכי.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי