ערב חג הפורים, לפני כשש שנים, הגיעו שני מחבלים לעמדה של חיילי צה"ל בתל רומיידה, ודקרו את אחד החיילים. המחבלים נורו על ידי החיילים ששהו במקום. אחד מהם מת במקום והשני נפצע קשה. כעבור מספר דקות המחבל הפצוע בעת ששכב על הרצפה החל להראות סימני תזוזה, והחיילים שעמדו סביבו עם נשקים שלופים, חששו שהוא עלול להפעיל מטען נפץ, או ח"ו לחזור ולדקור. 

אלאור אזריה, אז סמל בצה"ל, ירה במקום וחיסל את המחבל. פלסטיני תושב חברון ששהה במקום צילם את האירוע והעביר את הסרטון לערוצי תקשורת בעולם. הסרטון גרם לסערה גדולה, ואחרי אמירות אומללות של מספר פוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון, הוא הועמד לדין על ידי פיקוד מרכז, ונשלח לשנה וחצי חודשי מאסר בפועל. האירוע שהתרחש אז עורר פולמוס ציבורי נרחב, לגבי היחס של ישראל והוראות הפתיחה באש נגד גלי הטרור הפלסטיניים. 

שש שנים אחרי, ושוב סערה סביב מקרה דומה של ירי של לוחמי צה"ל במחבל שרוע על הקרקע, רגעים לאחר שדקר יהודי בירושלים. המקרה הציף מחדש את סיפורו של אלאור אזריה, כיום מנהל מאפייה ברמלה. אזריה שהפך לסמל של גבורה לא אהב, בלשון המעטה, את הסערה שפרצה – ובפרט את חקירת הלוחמים, שלבסוף הוחלט להעניק להם צל"ש. פניות רבות קיבל אזריה מכלי התקשורת, להגיב לתקרית, אולם הוא סירב. בצעד חריג נאות להתראיין ל'כפר חב"ד'. 

מה תגובתך על הפיגוע ועל הסערה שפרצה?

"ברוך השם שהחיילים יצאו בשלום. זו בושה שבכלל חוקרים אותם על אירוע מבצעי. דעתי היא, שאם אתה מספיק חזק וגיבור לשלוח אותם לשם – ובמקרה הזה מדובר במדינה, תהיה מספיק איתן לעמוד מאחורי ההחלטות שלהם, החיילים בשטח.

"ראיתי סרטון של רפול ז"ל שאומר שהחייל מבחינתו הוא הרמטכ"ל בשטח, כי הוא נמצא שם, ולא רפול (הרמטכ"ל דאז). בכל פעם שחייל פותח בירי המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) בודקת מה נעשה ובעיניי זו בדיחה. אם זה היה תלוי בי, הייתי נותן לכל הגופים והאנשים שמנסים לבקר את חיילי מג"ב, לעמוד באותם מקומות שבהם החיילים עומדים, ונראה אז את ההחלטות שלהם בשעת אמת".

במקרה הנוכחי זה נגמר אחרת, בגיבוי ציבורי וגם בגיבוי של הצמרת הביטחונית. 

"גם באירוע שלי הציבור היה לצידי לגמרי, ואני מודה מאוד על התמיכה. עד היום אני מקבל תמיכה ואין כמו העם שלנו. בסיפור הנוכחי הלוחמים קיבלו גיבוי שהם היו חייבים לקבל מהמפקד שלהם, ומעוד מפקדים בכירים. ברור שזה ייגמר בכלום וכל הרעשים מסביב חסרי משמעות. זו בדיחה עצובה שלקחו להם את הנשק ושהם עברו חקירה באזהרה". 

כמה האירוע הזה מלווה אותך עד היום?

"ברוך השם אנשים מחזקים תמיד".

יש דעות של אנשים שאומרים שאם המצב בצבא לא ישתנה לטובה, הם לא ימשיכו לגייס את הילדים שלהם. אתה מסכים עם זה?

"כל מי ששואל אותי לגבי הצבא, מה הייתי ממליץ וכו', ושואלים אותי הרבה, אני מסביר כל הזמן שאין לנו מה לפחד וחייבים להתגייס, לא יעזור כלום. אני מאמין שאם יש ארגז תפוחים ובהם כמה רקובים, לא צריך לזרוק את כל הארגז לפח. צריך לזרוק רק את הרקובים". 

כשהיית בכלא אסירים עודדו אותך? 
"האמת שכן. חיזקו אותי, אם זה מהסגל או מהאסירים עצמם". 

מה יש לך לומר על אותם יפי הנפש שדרשו לרחם על המחבל שהיה על הרצפה למרות שהוא זז? מה היית מציע להם לעשות?
"כל מי שמרגיש רחמים על מחבל שנפל וכל השטויות הללו, חבל. בקרוב אני מוציא ספר על זה ואני מבטיח לך שאנשים הוגנים יישארו עם פה פעור. ושוב, מי שחושב שזה מחבל מנוטרל, אני מאחל לו להסתובב ליד מחבל מנוטרל כזה, ואז נראה מה הוא יגיד". 

אתה מתכנן להיכנס לפוליטיקה?

"לא, חס ושלום. טוב לי כמו שאני, בעולם של התנורים. היו כל מיני הצעות ודחיתי אותן. אני לא מתחבר לעולם של הפוליטיקה וזה עולם מלוכלך בעיניי. בכל מה שאצליח בו, תמיד אתן לחיילים. הם בראש הפירמידה".

לסיום, אתה שירת בחברון וככל הנראה פגשת את חב"ד, מה תוכל לספר על זה? 

"האמת שחב"ד שם דואגים מאוד לחיילים. יש את ה'רץ חב"ד' שמביאים לחיילים חטיפים בלילה ושתייה קרה וחמה, והם גם עושים על־האש מדי פעם ועוד דברים. אלה דברים שלא שוכחים". 

• הראיון המלא מתפרסם במוסף החדשות של 'כפר חב"ד'