מכתב חיזוק מהרבי למערכת העיתון היהודי לנשים "הבית היהודי" ("די אידישע היים"), לרגל חמש שנים להופעתו:

..אל ישלו עצמם לחשוב שקשה לנהל בית יהודי כראוי [עם רוח טהרה וקדושה, ולהאיר את הבית היהודי בנר מצוה ותורה אור]. אדרבה - באמת קשה ליהודי, בשל כל מהותו כיהודי, להתנהג אחרת, שכן כל מה שהוא זר, עד רוח התורה ומצוות, נוגד לטבעו הפנימי ומהותו הפנימית. כפי שאדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, התבטא: "יהודי, אינו יכול ואינו רוצה, להיפרד מאלוקות".

השקפת יסוד זו מפורשת גם ברמב״ם (ספר נשים הלכה ב׳ סוף פרק ב), בקשר להלכה שכשכופים יהודי לעשות מצוה, הוא עושה את המצווה ברצונו האישי. במבט שטחי נראה שיש כאן סתירה. אך הרמב״ם מבאר שכל אחד מישראל רוצה להיות יהודי, ורוצה לעשות את כל המצוות ולהתרחק מעבירות - אלא רק משום שמשלה את עצמו נדמה לו שאינו רוצה. 

הכפיה היא, אפוא, רק כדי להסיר את הכפיה של אשלייה מסולפת, שאז משתחרר רצונו האמיתי, לעשות את המצוה מרצון חפשי ובחשק.

...[יש] להבין עמוק יותר וטוב יותר איך ומה "בית יהודי" אמיתי צריך להיות; לזכות ולהצדיק את השם הזה במלוא המידה, כך שהוא יהיה בית לשכינה האלוקית, כפי שהקדוש ברוך הוא הבטיח "ושכנתי בתוכם" - אשכון ביניהם, אצל כל יהודי ובתוך כל בית יהודי.

והיכן שהשכינה שורה, שם שורה גם ברכה והצלחה, גשמית ורוחנית.

מקור: תרגום מאגרות קודש חכ"ג ע' שו •  מוגש ע"י מכון 'אור החסידות' •  העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה"ת