הרב מאיר גול מנהל ישיבת תות"ל בקרית אתא, השתתף בנר שביעי של חנוכה בסעודת הודיה מיוחדת.

בטור נרגש הוא משתף בהשתלשלות המקרה עד לסוף הטוב:

"יש לי שעור קבוע שאני מעביר בבית פרטי, לעשרים משתתפים שלע"ע אינם שומרים תורה ומצוות.

לפני כמה חודשים פנתה אלי אחת ממשתתפות השיעור וסיפרה לי, שכבר תקופה ארוכה היא מרגישה כאבים בגבה וחולשה בכל הגוף והיא מאוד חוששת.

הרגעתי אותה והמלצתי לה לעשות כ'עצת רופא ידיד' ולערוך בדיקות.

 לאחר סדרת צילומים ובדיקות, התברר כי מקנן בגופה "לא עלינו" גידול...

הרגעתי את בני המשפחה ואמרתי להם כי הדבר הראשון שיש לעשות כעת הוא לכתוב לרבי. כתבתי עבורם לרבי ואמרתי להם שכדי שהברכה של הרבי תחול כדאי לקבל החלטה טובה. זה היה קשה עבורם, אך האישה קיבלה על עצמה.

באחד השעורים דיברנו על כך שאדמוה"ז כותב בתניא, שכאשר אב רחמן מכה את בנו, הבן לא בורח, אלא חושב מה האבא רוצה ממנו... ודברנו על כך שצריך להתחזק יותר.

בשלב הזה, הבעל קיבל להניח תפילין כל יום והאמא קבלה על עצמה להתחיל לשמור שבת.

הימים חולפים והכאבים ממשיכים ומתגברים.

הצעתי לבעל שיצטרף גם לשמירת השבת של אשתו.

בשבתות הראשונות היה מאוד קשה, אבל המשפחה עמדה בזה בגבורה.

האח שלה שראה את הסבל הרב של אחותו וכל משפחתה, החליט לנסוע לאהל הק' של הרבי ולבקש ברכה עבור אחותו.

המשפחה המשיכה להתחזק.

ובאחד המכתבים הרבי כתב לה, על מעלת הברכה וההודאה. בעקבות זאת המשפחה לקחה על עצמה להתחיל לברך לפני כל אכילה.

בעקבות מענה באגרות קודש, המשפחה החלה לברך לפני כל אכילה ושתייה

הבדיקות המשיכו וכל המשפחה היו בפחד נורא מפני הגרוע מכל.

יום שני, נר ראשון של חנוכה, הבן הגדול מתקשר אלי כמה פעמים... חששתי מהגרוע מכל.

לאחר מספר פעמים עניתי לשיחה, ואני שומע התרגשות גדולה על הקו. הבן הגדול של יעל מספר לי שאמא יצאה הרגע מבדיקה והרופאים טוענים שאין לה כלום, הכל נעלם!

בנר שביעי של חנוכה, ערכנו סעודת הודיה עם כל המשפחה, "על ניסיך ועל נפלאותיך."