בגלות בצ'אילי

זמן רב עמד מול השלטונות, נאבק בהם ומרט את עצביהם. לבסוף החליטו להיפרע ממנו והגלוהו לצ'אילי הנידחת, שבמזרח אסיה. רעייתו, הרבנית חנה, ליוותה אותו בנאמנות והתאמצה בכל דרך להקל עליו. אפילו דיו ייצרה במו-ידיה מעשבים, כדי שבעלה יוכל להוסיף לכתוב את חידושי התורה שלו. את חידושיו רשם בכתב קטן וצפוף בשולי ספר הזוהר וספרים מעטים נוספים שהיו עמו. לימים ייהפכו הערות אלה לסדרת הספרים 'תורת לוי-יצחק'.

רבי לוי-יצחק נפטר באלמה-אטה בכ' במנחם-אב תש"ד. בן שישים ושש היה. הרב מנחם-מענדל רסקין מכפר-חב"ד ליווה אותו בימיו האחרונים.


דיבר ולא חדל

הרב רסקין נולד בבוברויסק, למד בישיבות מחתרתיות, ובימי המלחמה, כאשר משפחתו ברחה מהחזית לקזחסטאן, שב להיות עמה. "אבי, הרב יעקב-יוסף רסקין, אני וארבעת אחיי ניהלנו תורנות להיות עם רבי לוי-יצחק ולסעוד אותו. הוא כבר היה אז חולה וחלש מאוד. עזרנו לו להניח תפילין, הקשבנו לדברי התורה שחידש והשתדלנו להקל עליו ככל שיכולנו".

את תשעה באב האחרון בחייו של הרב האגדי, אין הרב רסקין שוכח. "תשעה באב חל אז בשבת, והצום נדחה ליום ראשון. באותה שבת היה תורי להיות עמו, ולעת ערב התכוננתי לשוב הביתה, כדי לאכול לפני הצום. אבל רבי לוי-יצחק דיבר אליי דברי-תורה ולא חדל. הרבנית חנה הבחינה בכך וביקשה ממנו להניח לי לחזור הביתה, כדי להתכונן לצום. הוא, כאילו לא שמע אותה, הוסיף לדבר עוד ועוד. התנהגות זו הייתה מאוד לא-שגרתית אצלו, שכן היה עדין-נפש במידה בלתי-רגילה, ומעולם לא גרם למישהו אי-נוחות.


משטרה ליד הבית

"חזרתי הביתה באחת-עשרה וחצי בלילה בערך. כשהגעתי, מצאתי את בני-משפחתי חיוורים כסיד. 'איפה היית?!', תהו ומיד הבהירו לי כי נס קרה לי שלא חזרתי מוקדם יותר. 'מכונית משטרה המתינה לך כל הערב ליד הבית, ושוטרים חיפשו אחריך כדי לשלוח אותך לחזית', אמרו. אני הייתי אז בדיוק בגיל גיוס, וכל בני-גילי נשלחו לחזית מול הגרמנים. מעטים מהם שבו בשלום לאחר המלחמה.

רבי לוי-יצחק הציל את חיי, ואני ראיתי בזה אז וגם עכשיו 'מופת' שלו. אולי הוא השיב לי בכך טובה על שסעדנו אותו בימיו האחרונים. עשרה ימים לאחר מכן, בכ' במנחם-אב, נסתלק מאיתנו והותיר בליבנו כאב עמוק".